משכנות הרועים רפא

אחרת אין שומעין לו דנראה שכל שהוא בעיר אחרת בעלמא אע"פ שאינו במד"ה אמרי' שהויי מצוה לא משהינן וכו' ע"ש ובאמת אנכי הרואה דרבינו ז"ל בפ"ז מה' גירושין כתב המביא גט ממקום למקום וכו' ואחריו נמשך מרן ז"ל בש"ע סי' קמ"ב אמנם הטור שם כתב ממד"ה ע"ש ובהאשה שהלך בעלה למד"ה וכו' כתב רבינו בפי"ט מה"גי דין ט"ו למד"ה וכן הוא לשון הטור והש"ע סי' י"ז ס"ד ע"ש וכן בפרעתי בפני פ' ופ' והלכו להם למד"ה כן הוא לשון הגמ' בשבועות רמ"א וכן הוא לשון רבי' ברפט"ו מה' מלוה והטוש"ע סי' מ' ס"ג ע"ש ובר"פ כ' דייני גזירות תנן מ"ש בעלה למד"ה וכו' ומייתי עלה פלוגתא דרב ושמו' בפוסקין מזונות לא"א וכג' חדשים הראשו' כ"ע מודו דאין פוסקין ורבי' בפי"ב מה' אישות דין ט"ו כתב למדינה אחרת ע"ש והטוש"ע סימן ע' ס"ה כתב מד"ה ע"ש והמתבאר בדברי מרן בב"י דע"כ במקום רחוק אבל במקום קרוב פוסקין לה מיד ע"ש וכן הא דתנן התם דק"ז מ"ש בעלה למד"ה ועמד אחר ופרנס וכו' דבינו שם דין י"ט לא כתב אלא הלך בעלה וכו' ובודאי דסמיך ואזיל אמ"ש דין ט"ו למדינה אחרת ובדף ק"ט תנן מ"ש למד"ה ואבדה דרך שדהו וכו' ורבינו בפט"ו מה' טוען דין י"א העתיק לשון מד"ה ואחריו נמשך מרן בש"ע סי' קמ"ח אמנם הטור שם העלים לשון המש' והעתיקו ללשון אחר ע"ש הן אמת דבהך לא נפ"ל מידי לענין דינא אם הלך למקום קרוב או רחוק ובפ' כיצד דכ"ה תנן המביא גט ממד"ה וכו' ורבינו בפ"י מה' גרושין דין י"ד כתב סתם שליח גט ח"ל ואחריו נמשך הש"ע סי' י"ב אבל הטור שם כ' כלשון המשנה ובפ' נערה רמ"ח תניא מש"ב למד"ה ומתה אשתו וכו' ורבי' בספי"ד מה' אישות כתב היה במדינה אחרת וכו' וכן הוא לשון מרן בש"ע סי' פ"ט והטור כתב למד"ה כלישנא דברייתא ע"ש ורבינו שם דין ך' כתב מי שנשבית אשתו והוא במד"ה וכו' וכן בפי"ח דין כ"ד כתב האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה וכו' ובפי"ב דין ח"י כתב יש מן הגאונים שהורו שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה למד"ה וכו' וכן שם בפח"י בדין י"ו כתב או שהיה היבם במד"ה וכו' אבל ממ"ש עוד בדין י"ט שנתחלף הדבר באשה שהלך בעלה למד"ה אין הוכחה דלישנא דמתני' קתני שנתחלף להם ע"ש ובפי"ג מה' יבום דין י"ו כתב מ"ש וכו' למד"ה כלשון הבריית' ובפ"ד מה' פיסולי המוקדשין דין י"ד כתב מד"ה כלישנא דבריית' ובפ"ט מה' תרומות דין ג' כת' במדינה אחרת ולישנא דמתני' במד"ה גיטין דכ"ח א"כ אין ראיה מלשון רבינו דזמנין קרי ליה מד"ה וזמנין קרי ליה מדינה אחרת או עיר אחרת כמדובר אלא שה' מוהראנ"ח דייק טפי דאם איתא לדברי ה' מוהרי"א דדוקא למד"ה שהוא מקום רחוק הוא דאין שומעין לו ומש"ה מתני' דייקא למתני מד"ה למימר דאם הוא ממקום קרוב שומ"ל למעבד מצוה דאורייתא דמצוה בגדול וכ"ש שהוא ייבם כדכתי' א"כ איך רבינו כתב למדינה אחרת מש"ל למעקר מצוה בגדול דא"נ בשאר מילי לא דייק רבינו כ"כ למנקט הכי ולמנקט הכי שאני הנך דלא נ"מ טובא לענין דינא אבל הכא הו"ל למידק טפי אלא ש"מ שהרמב"ם חלוק בזה אס' ת"הד וס"ל דכל שהויי מצוה ל"ש לזמן מרובה ל"ש לזמן מועט לא משהינן אעפ"י שנעשית בגדול דטפי עדיף מחליצת גדול אע"ג דקי"ל דחליצת גדול עדיפא והטור בסי' קס"א נקט לשון רבינו וכתב וכן אם היה הגדול בעיר אחרת וכו' אף על פי שברוב המקומות נקט לשון מד"ה כמו שהעתיקו לפי דעת ה' מוהראנ"ח נראה דבא לאפוקי מס' הת"הד דממדינה למדינה ש"ל וכן נראה דעת המרדכי בפרק החולץ דף ז"ך שכתב תלה בגדול וכו' כתב המימון וכו' וכן אם היה היבם בעיר אחרת וכו' עכ"ל ולכאורה ק' דמה בא להשמיענו מדברי המימון מאי דלא שמעינן ממתני' וגמרא ע"כ נלע"ד דאתא לאפוקי מס' הרב ת"הד ז"ל דמד"ה דוקא אבל ממדינה למדינה ש"ל אלא מד"ה לאו דוקא וכמו שכתב המיימוני ז"ל

וראיתי להב"ח שם בסי' קס"א עמ"ש הטור וכן אם היה הגדול במדינה אחרת וכו' כתב וז"ל ואע"ג שבמשנה נקט מד"ה לאו דוקא מד"ה אלא לכל מקום רחוק קרו ליה מד"ה וכו' עכ"ל נראה דמה שהרגיש הרב בכאן טפי משאר דוכתי משום דבהנך לא נ"מ מידי לענין דינא אבל הכא נ"מ טובא לענין דינא וכדכתי' אך מה שרצה לפרש דהיינו דוקא כשחלוקים בלשון נקראים מקום רחוק וכל שאין חלוקים בלשונותם מקרי מקום קרוב ומשהינן וגמר למלתיה מהך דסימן ע"ה ע"ש הרואה יראה דלא שמה מתייא ולקמן יתבאר בס"ד

ואתה דע לך דבפ' הכותב דפ"ח אהא דתנן התם שלא בפניו כיצד הלך לו וכו' איפליגו ר"א שר הבירה ורבא בבא ליפרע שלא בפני הלוה ורבא ס"ל דמגבין לו שלא יהא כל א' לוה ממון מחבירו והולך לו למד"ה וכתב עלה הרי"ף ז"ל דאי מצי לשדורי ליה ומודעי ליה מודעינן וכתב הטור בסי' ק"ו בשם הרמ"ה שאם הוא קרוב שיכול השליח לילך תוך קל"ח ימים מודיעין ליה וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונ"ל כדי שילך השליח ויחזור תוך ל' יום שהוא זמן ב"ד וכו' עכ"ל וזהו דעת מרן בש"ע כמש"ש ע"ע נמצאת אומר דבמד"ה רחוק טפי מקל"ח ימים בהליכה והחזרה אבל קל"ח ימים בהליכה וחזרה מקום קרוב קרי ליה הרמ"ה והרא"ש לא פליג עליה אלא משום דזמן ב"ד שלשים יום וטפי לא וע"ע במ"ק דכ"ג דלזמן ל' יום קרו ליה זמן קרוב ע"ש ואע"פ שמרן בב"י כתב ע"ד הרמ"ה שט"ס הוא בדברי הרמ"ה כבר הושג מהרב"ח ובהיותי בזה הענין ראיתי תשו' א' להרשב"א בח"ב סימן שנ"ט והובאה בב"י בקיצור שאול נשאל בהא דאר"ן כדי שלא יהא יושב במד"ה מד"ה דוקא קאמר כלומר מקום רחוק אבל במקום קרוב לא או"ד ל"ש והשיב כשהוא רחוק יותר ממהלך יום א' וכו' הילכך כל שהוא קרוב מהלך יום א' וכו' אבל כל שהוא רחוק יותר ממהלך יום א' הרי זה מקום רחוק לענין זה וכו' ובסו"ד הביא דברי הירושלמי דפ' הכותב משנה ח' דמשלחין ג' אגרות שלשים יום לכל אגרת ע"ש ובח"א סי' אלף פ"ד כתב ומסתברא שאם היה במקום רחוק כדי שילך השליח ויודיענו תוך שלשים יום שולחין אחריו ג' אגרות וכו' עכ"ל והיינו כפי שיטת הירושלמי ובהך דח"ב שכתב כל שהוא יותר ממהלך יום א' חשיב רחוק סיים בזה וכן כתב הרמב"ם וכו' הן אמת שהרמב"ם כתב שאם יבא השליח במהרה שולחין לו וכו' ולא נתן רבינו קצבה בדבר ומרן בב"י הביא משם תשו' הרשב"א שכתב וז"ל ובתשובה אחרת אחר שכתב הירושלמי כתב כלשון הזה וה"ר משה שכתב מודיעין אותו אם אפשר להודיעו מהרה אולי לגו שלשים יום קרי ליה מהרה ואם למהר יותר איני יודע למה עכ"ל וזה ודאי שלא כדברי אותה תשו' דח"ב אשר הובאת לך דס"ל יום א' ומסיים בה וכ"כ הרמב"ם ע"ש גם