משכנות הרועים רפ

מדברי ה' משפט צדק ח"ב סי' א' דף ג' סו' ע"א דמייתי לדברי הריטב"א הללו למי שלא קיים מצות פ"ור אע"ג דיש לו אשה ע"ש אלא דבנ"ד דשמעון הגדול יושב בארץ מולדתו אי כייפי' ליבמה שתלך אחריו או"ד כיון דלוי איתיה קמן כייפי' ליה או לייבם או לחלוץ בפ' כיצד דף כ"ד שנינו מצוה בגדול ליבם ובגמ' מפיק לה מדכתי' הבכור ע"ש מכאן אמרו מצוה בגדול ליבם דאורייתא היא ובפ' החולץ דט"ל תנן התם הקטן שתלה בגדול ואמר המתינו לו עד שיבא ממד"ה אין שומעין לו מדקתני ואמר המתינו לו עד שיבא ולא קתני שתלך אחריו למקום שהוא שם ש"מ דאין היבמה הולכת אחר היבם אלא כשהיבם יושב במקום דירתו והיבמה היתה במקום אחר בכ"הג היבמה הולכת אחר היבם אבל אם היבם יצא ממקום דירתו ודעתו לחזור אינה חייבת לילך אחריו אלא אדרב' המצוה עליה דידיה רמיא לבא למקום דירתו משו"ה לא מצי למתני אומר שתלך היא אצל היבם דפשי' דאין שומעין לו בזה אלא אפי' אומר המתינו לו עד שיבא אין שומעין לו וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה וכבר הולידה והחזיקה הנמק"י בשם הרא"ה ושכן הוא בירוש' כמ"ש בס"פ ז"ב והביאו מרן בב"י שם סי' קס"א ופסקו מור"ם ז"ל שם אלא דאיכא למימר דממתני' לא תידוק דא"נ אמרי' שאפי' שהיבם אינו בארץ מולדתו וקביעות דירתו היא הולכת אחריו לעולם להתירה ה"מ כשאין מצוי אצלה אח אחר דמצי שפיר להתירה אבל כשישנו לאח אחר בהא ודאי אמרינן דא"צ לחזר אחר האח הגדול והפוגע בה מתירה לאלתר דמשום מצוה בגדול לא רמינן עלה דתטרח ותזיל וכל עצמה לא באה אלא להתירה והאיכא אח אחר דמתירה שפיר ומינה נמי דלא כייפינן לגדול לבא ממד"ה להתירה דהאיכא אידך אח אחר דמתירה. איברא דהדין דין אמת דא"צ לילך אחריו כשהוא במד"ה ומיכף נמי כייפינן ליה ליבם גדול כמ"ש הנמק"י בשם הירושלמי כמדו' שוב אחז"ר ראיתי להרב פנים מאירות ח"ב סי' א' דט"ו ע"ד דהוא ז"ל נמי אייתי לדברי הנמק"י ודייק ממתני' כדוקיין וכבר כתבתי מאי דנלע"ד ואה"נ בתר דשמעינן להאי דינא דכל שאינו במקום דירתו אפי' בדליכא אחר אין היבמה הולכת אחריו אלא דכייפינן ליה שיבא ויקיים מצותו אמטו להכי שפיר דייקא ממתני' דלא קתני שאומר לה שתלך אחריו דאדרבא עליה דידיה ליהדר לבא אחריה למקום דירתה איברא דאיכא למימר לדעת הירושלמי דכייפינן ליבם לבא במקומה א"נ כשאמר המתינו אין שומעין לו וכייפי' לחלוץ הא דכייפי' לדידיה נכפייה לגדול דייתי כי היכי דלעביד מצוה בגדול דמדאורייתא כדכתי' ועוד בה דילמא גדול בעי ליבומי דהא תנא סבר מצות יב"ק כמתבאר מהגמרא התם ומה"ט פי' הריטב"א בחי' כמ"ד מצות יב"ק כיון דסתם לן תנא כוותיה ע"ש איך שיהיה בין ייבם בין יחלוץ מצוה בו שהוא גדול ונכפייה דייתי וליכא למימר דמתני' בדלא ידעינן היכא קאי משו"ה כייפינן לקטן אבל אה"נ היכא דידעי' ביה היכא קאי כייפינן ליה דייתי לכנוס או לפטור דא"ה לא הו"ל למסתם לן דאין שומעין לו סתמא כיון דנ"מ טובא לענין דינא אלא פשיטא מתני' אפי' בדידעי' היכא קאי מתניא והנה במאי דאפליגו ר"י וריב"ל בביאת קטן וחליצת גדול הי מנייהו עדיפא דמ"ס ביאת קטן עדיפא ומ"ס חליצת גדול עדיפא ופריך למ"ד ב"ק עדיפא ופריך למ"ד ב"ק עדיפא מדתנן תלה בקטן עד שיגדיל נינטר דילמא גדיל ומייבם ונהדר ולטעמך דאמרת ח"ג עדיפא חלה בגדול עד שיבא ממד"ה אמאי אין שומעין נינטר דילמא אתי וחליץ ור"ל וכ"ש אי מייבם וכ"כ הרשב"א שם בחי' אלא כל שהויי מצוה לא משהינן ומדמדמה שיהוי מצוה לגבי קטן דהיינו קטן ממש כמ"ש רש"י בפי' המשנה למי שהוא במד"ה ש"מ דלגבי שהוי מצוה ל"ש לן בין אשתהי זמן מרובה בודאי כגון קטן ממש לשהויי מצוה דאפשר שאינו זמן מרובה דאפשר דעביד ואתי כל שעתא ושעתא הוא אהא מהדר שפיר כיון דעל שהויי מצוה לזמן מרובה אין שומעין לו ולא משהינן כ"ש בקטן דודאי משהינן לזמן מרובה דודאי לא משהינן איברא לפום מאי דמייתי תו תלמודא אית דאמ' וכו' ובחליצת קטן וגדול פליגי ואותביה מדקתני תלה בגדול עד שיבא ממד"ה אין שו"ל ואי ס"ד ח"ג עדיפא אמאי איש"ל נינטר דילמא אתי וחליץ ומהדר ליה ולטעמך תלה בקטן עד שיגדל נינטר עד דיגדיל ומייבם אלא כל שהויי מצוה לא משהינן דמאי מהדר ליה בשלמא גבי קטן כיון דקטן ממש שפיר לא משהינן מצוה כולי האי אבל במי שהוא במד"ה דלאו בודאי לזמן מרובה משהינן למעבד מצוה חליצה בגדול והדרא קו' לדוכתה אלא ודאי דס"ל לתלמו' כל דאיכא שהויי מצוה בין לזמן מרובה בודאי בין שאינו לזמן מרובה בודאי לא משהינן ומה"ט גופיה אין ממתינין לו עד שנכופנו לבא ליבם או לחלוץ אע"ג דמצוה בגדול דשהויי מצוה הוא

וראיתי לה' ת"הד סי' ל"ה שהביא סוגיא הלזו ויצא לידון בדבר חדש וז"ל ומ"מ מוכח התם דדוקא בראוי להסתפק שתעבור המצוה אזי לא משהינן לה אבל כשאין ראוי להסתפק לא ותדע דאמאי נקט תנא ובגדול עד שיבא ממד"ה ליתני עד שיבא ממדינה למדינה בא"י דלא משהינן אלא דוקא נקט בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממד"ה לא משהינן משום דשמא ימות הקטן והגדול לא יבא לעולם ממד"ה ותעבור המצוה לכך לא משהינן אבל ממדינה למדינה שקרוב הדבר שיבא משהינן עכ"ל. ואנכי לא ידעתי מהיכן מוכיח מהתם דדוקא בדראוי להסתפק שתעבור המצוה הוא דלא משהינן אבל בלאו הכי משהינן ואי משום דוקייא דמתני' דדייק מדקתני מד"ה ולא קתני ממדינה למדינה בא"י הא ליתא דא"ה הול"ל תדע וכו' דהוא סיומא דמילתיה ולא הול"ל ותדע וכו' דמשמע דזו ראיה לבר מאי דמוכח מהתם ואפשר דדייק ה' ז"ל כדוקיין מלישנא דא"ד דמאי דמוכיח מקטן עד דגדיל שאני קטן שהוא זמן מרובה אבל במי שהוא במד"ה שאינו לזמן מרובה אלא עכ"ל דמתני' בחדא מחתא מחתינהו וכי היכי דבקטן דאי"של משום דזמן מרובה וחיישי' לשמא ימות ותעבור המצוה דכוותיה נמי גבי גדול בשוהה לזמן מרובה ושמא לא יבא לעולם ממד"ה ותעבור המצוה אבל בשאין ראוי להסתפק שתעבור המצוה שפי' משהינן וכ"ת מאן לימא לן דח"ג עדיפא ומתני' דומיא דקטן קתני בדראוי להסתפק אהא קאמר ותדע מהיכא פשיטא ליה מדנקט מד"ה ולא נקט ממדינה למדינה בא"י והנה מאי דפשי' ליה להרב ז"ל דמד"ה הוא מקום רחוק וחיישינן שלא יבא וכו' כ"ה דעת התוס' ברפ"ק דגיטין אהא דתנן התם המביא גט ממד"ה וכו' דמשמע רחוק כמו האשה שהלך בעלה למד"ה וכמו פרעתי בפני פ' ופ' והלכו למד"ה ע"ש וראיתי לה' מוהראנ"ח בח"א סי' ע"ח אחר שהביא דברי הת"הד הללו כתב וז"ל ואע"פ שמדברי הרמב"ם נראה שהוא חלוק בדבר זה שכתב תלה בגדול שהוא בעיר