משכנות הרועים רעט

להכי חל השעבוד מעת המכי' האל"ה לא וטעמא משום דלא נכתב לגוביינא אלא אי אירע היזקא ועיין במרן הב"י סס"י רצ"א מ"ש בשם רי"ו ז"ל ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' קס"ח

(כג) טרפא אם נשתתפו בשטר ואירע הפסד אם שטר זה ניתן ליגבות ולטרוף ממשעבדי לדעת האומרים משלם הפחת מביתו הסכמת הכנ"הג סי' קע"ו בהג"הט אות ל"ג דלא גבי ואפילו אירע הפסד קודם מכירה כיון דמתחלתו לא היה ראוי לגבות בו ממשעבדי

(כד) טרפא קי"ל מלוה בשטר גובה מהלקוחו' כמ"ש בטוש"ע סי' ט"ל וק"ל ובכמה ד דוכתי ראובן לוה מנה משמעון בניסן ע"י עדים ובק"ס ולא נכתב השטר ובאייר מכר ראובן קרקע אשר לו ללוי ובסיון נכתב השט"ח של שמ' וכתוב לאמר שההלואה היתה בניסן ונתאחר עד סיון וכשבא שמעון לגבות חובו מראובן לא נמצא אתו מאומה רק הקרקע שמכר ללוי בין זמן הלואה לזמן כתי' השטר עמד השואל ושאל אי מצי טריף מניה הך ארעא דבתר זמן ההלואה ובתר עידי ק"ס אזלינן דקלא אית להו או"ד בתר שטרא אזלינן דשטרא הוא דמפיק לקלא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בראש אמיר הא דגרסי' בפ' חזקת דמ"א ג' לקוחות מצטרפין אמר רב וכולן בשטר הוינן בה אלמא סבר רב שטרא מפיק לקלא ועדים לא מפקי לקלא והאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים וכו' והא דלא ניחא ליה לשנויי הא דקאמר רב וכולן בשטר מיירי במכר להם שכותב שדי מכורה לך דלית ביה סהדי ואידך בסהדי בלא שטר ותרוייהו כהדדי נינהו דלית להו קלא משו' דאי ס"ד במכר בשטר שדי מכורה לך מאן מפיק לקלא אלא ודאי בשטרא דסהדי דקלא אית ליה אהא פריך שפיר ותו מדנקט ובולם בשטר משמע דלא משכחת לה באנפא אחרינא ומשני התם לקוחות נינהו דאפסידו אנפשייהו דעדים מפקי קלא משא"כ במלוה ומהדרינן למפרך ממתניתין וממלתיה דרב גופיה דאמר מלוה בעדים אינו גובה מן הלקוחות והא דלא ניחא ליה למימר דמלוה בעדים דקאמ' היינו בדליכא ק"ס דכיון דליכא ק"ס לא מפקי קלא משו"ה אינו גובה מן הלקוחות ורב דקאמר מר המוכר שדהו בעדים וכו' היינו בדאית ביה ק"ס. שתי תשובות בדבר חדא דלישנא דרב חד לישנא הוא ואדרבא הו"ל לפרושי מלתיה דמיירי בק"ס דהיא גרמא לאפוקי קלא דלא נימא עדים גרידי מפקי לקלא וקשיא אידך דרב ומתני' ותו תנא דמתני' דמפליג בין מלוה בשטר למלוה בעדים ליפלוג וליתני בדידה במלוה בעדים גופה בין ע"י ק"ס לשלא ע"י ק"ס אלא ש"מ כל דליכא שטר אלא בעדים ל"ש לן בין ע"י ק"ס לשלא ע"י ק"ס דכולהו לית להו קלא ואין גובה מן הלקוחות וקשיא דרב אדרב ומשני מאן דיזיף בצנעא יזיף אבל ע"י שטר גובה מן הלקוחות דהוה ליה טפי מהלקוחות ע"ש מכאן משמע דמלוה בעדים אפי' ע"י ק"ס אינה גובה מהלקוחות דלית קלא ולא מפרסמא מלתא אלא ע"י שטרא ובפ' ג"פ דקע"ב גרסי' א"ל רבא בר שילת להנהו דכתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא ופסק רשב"ם דעדי קנין לא מצו למכתב אלא מיום שנחתם השטר ואי כתב ליה מזמן הלואה פסול אבל לר"ח ז"ל פסק דעדי קנין אינהו מפקו לקלא אמטו להכי טורף מהלקוחות מזמן הקנין ע"ש. וסברא זו נמצאת נמי לרשב"ם בפ' מי שמת יע"ש. וכבר עמדו ע"ז גדולי ישראל נ"ון והרמ"ה ז"ל בפ' ג"פ סי' ק"ט כאן שנה רבי משנתו כשיטת הרשב"ם ז"ל דהתם ולא הזכיר על דל שפתיו סברת ר"ח ז"ל אבל הרמב"ן שם כת' משם הגאונים ורבני ספרד דע"י עדי הקנין טריף שפיר מהלקוחות דמשעת הקנין יצא הקול ומסיק ומכאן סמכו המחברים לומר שאינו יכול לומר פרעתי ע"ש וטעמא דמלתא דכללא כליל הרמב"ן בס' המלחמות שלהי פ' ג"פ אהא דכתב הרי"ף התם דבהוציא עליו כתב יד וטען לוה פרעתי מהימן ולא מצי למימר ליה אידך אי הכי שטרך בידי מ"ב והיינו טעמא כיון דלא גבי ביה ממשעבדי משום דלית ליה קלא אמטו להכי לא חש ליה משו"ה מהימן לומר פרעתי יעו"ש ומינה כיון דס"ל דע"י עדי ק"ס גבי ממשעבדי ממילא לא מהימן לומר פרעתי ובדעת הראב"ד ז"ל רבנן פלגן בהדייהו דבשיירי המקו' כתב לאמר דהראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל סברי מרנן כרשב"ם ע"ש אמנם הרב בע"הת ש' נ"ו ח"א סי' ד' סתם לן כדעת ר"ח ז"ל ואח"ך כתב וזה שפסקנו חולק עם ר"ש ז"ל והביא דברי רשב"ם דפ' ג"פ בקצת חלופי גירסאות ומסיק והרי"ף ז"ל כתב בתשו' שהקניין יש לו קול וטורף וכן כתב הראב"ד והרמב"ם ז"ל עכ"ל והרב בעל העיטור במאמר זמן דף ז' הביא דברי רבי' חננאל ז"ל כמו שכתב רשב"ם והק' עליו מהך דר"ש דאמר חוץ מגיטי נשים ולקמן יתבאר בס"ד

מערכת אות

יוד

(א) יבום קי"ל היבמה הולכת אחר היבם כמ"ש בטוש"ע א"הע ריש סי' קס"ו נשאלתי על דין עסק רש"ל תלתא אחי הוו איתן מושבם בעיר ארג'יל יע"א היא ארץ מולדתם ולוי הוא הקטן קבע דירתו עם כל אנשי ביתו בפה מתא תונס יע"א שנות מספר הסמוך לעשרים שנה וראובן הגדול נדבה רוחו אותו אותה נפשו לשכון כבוד בארצנו תובב"א ועלה האיש מעירו ארג'יל ויצאה אשתו עמו ותהי עליו שם יד ה' וחיל"ש ובר וברתא לא שבק ותצא נעמי מדחי אל דחי סורה וגלמודה ויקר מקרה ותבא פה העיר מתא תונס יע"א ותבעה את לוי הדר פה מתא ותען ותאמר לו עליך המצוה לכנוס או לפטור ולוי השב ישיב מה לי ולך כי באת אלי הלא שמ שמעון אחי יפת הגדול לו משפט הגאולה ליבם או לחלוץ ועוד בה כי אני א"א ליבם דתלו בי טפלי בנים וב"ב ומה מני יהלוך אלא מצות חליצ'אבל שמ' אחי אפשר שמייבם יען בן אין לו ולעולם מצות יבום קודמת לדידן אף היא תשיב אמריה העזה פניה ותאמר לו מה לי עוד לעצבי'ם עצב'י בסמי'ם רוש ולענה מדינה ומדינה סכנת דרכים לא אוסיף עוד להבט ארץ מולדתי ע"כ אחת היא על כן אמרתי כנוס או פטור יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בראש כל מראי'ן תשו' מ"ש מרן בב"י בשם הריטב"א בסי' קס"א וז"ל ומ"ש שיש לו אשה ובנים מ"מ אינו מאותן שכופין להוציא אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אע"פי שאינו גדול לדעת מורי הרא"ה וכו' עכ"ל ופשיטא לענ"ד דכשאין לו בנים חשיב כמי שאין לו אשה ובו המצוה אע"פי שאינו גדול וכן מתבאר