משכנות הרועים רעז

מלתא דעביד אינש למטעי נאמן ש"ות מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' י"ד כנ"הג ח"מ מה"ק סי' כ"ה בהג"הט אות ס"א ועיין כנ"הג סי' ע"ט בהגב"י אות י"ב ועיין בתשו' הכנ"הג שנדפסו כעת בח' עץ הדעת סי' ך' דל"ג ע"א במי שיש לו כתובת בנ"ד של אמו וכשחלק נכסי אביו עם אביו חלקו בשוה דלא ידע דזוכה יותר על אחיו מה שנוטל בתורת ירושת כתובת אמו דהויא מחי' בטעו' ושמהר"י אדרבי חלוק עליו ע"ש

(י) טעות הגוי. כתב ה' בנימין זאב סי' ק"ט דמצוה על ישראל להחזיר לגוי אם טעה ואפי' שהגוי הטעה את עצמו משום קידוש הש"ית הכנ"הג חח"המ סי' קפ"ג בהגהב"י אות נ"ד חלק עליו בזה והתיר ע"ש ועיין לה' מח"א ז"ל בהלכות גזילה סי' ד' באורך

(יא) טעיתי טענת טעיתי בהודאתי עדיפא מטענת משטה הייתי בך הש"ך ז"ל ר"סי פ"א ע"ש ועיין בתוס' גיטין די"ד בד"ה ולא פש גביה וכו' גבי הנהו גנאי וכו' ע"ש

(יב) טעיתי יש להסתפק בת"ח דגמיר וסביר ומוחזק בעיני הב"ד דלא טעי בהכי דידע הדין אם נאמן לומר טעיתי בדין או שכח דבר א' מלימודו לפיכך שורת הדין אם בטענה זו בא א להוציא אינו נאמן ואם להחזיק מה שבידו נאמן ובמקום שבועה אפי' בא להחזיק אינו נאמן כנ"הג ח"מ מה"ק סי' ע"ט בהגהב"י אות י"ד

(יג) טעיתי ראובן שהמחה את שמעון אצל לוי ואמר טעיתי כעובדא דהנהו גינאי דפש ה' אסתירי זוזי לגבי חד עיין בגיטין די"ד ובהמש"ל פ"ו מה' מכי' דין ט' ע"ש

(יד) טעיתי בהודה לפני ב"ד לא מצי לומר טעיתי כנ"הג סי' קכ"ו בהג"הט אות כ"ו ע"ש וכן אם כתב המחילה בכתב ידו עיין ש"ות מים חיים

(טו) טעיתי. ראובן יש לו ד' בנות ונשא ב' בחייו ונלב"ע ואח"ך נישאו האחיות הנשארות מתפיסת הבית והיה הנשאר חלקו אותו שוה בשוה ולעת עתה טען א' מבעלי האחיות הנשואות בחיי אביהם כי בשעת חלוקה לא נודע לו שורת הדין שהבנות הנישאות אחרי מות אביהן ינשאו מחלקם בירושה וס"אד דינשאו מתפיסת הבית כדרך שנישאו אחיותיהן ועכשו האיר ה' את אור עיניו במה ששמע מפי א' מרבני העיר יצ"ו דאין להם לינשא אלא מחלקם בירושה והויא מחי' בטעות והדרי בי

תשובה הנה האדון ה' מוהרי"קו ז"ל בשורש ך' ענף פ"א הביא תשו' רבי' אביגדור ז"ל במחזיק ג"ש שאינו יודע בע"ד שמן הדין אינו יכול לעשות ולבסוף נודע דכשלא כדין עשה דודאי אין לו חזקה כלל כי מה שלא מיחה לפי שלא היה יודע שהמחזיק היה עושה שלא כדין וכו' דאם הוא דבר שתדע' מצי טעין הכי נאמ' למחזיק צא וברור אכילתך וכו' והרי לך שיכול לומר שלא הייתי יודע שהייתי יכול למחות בכל דבר שאפשר לדעת לטעות וכו' עכ"ל והרב מוהריק"א ז"ל בתשו' סי' יו"ד מדיני גביית הכתובה דף א"ך ע"ב כתב וז"ל שמה שנתפשר הוא לפי שא"ל החכמי' שיש ספק בדין ועכשו שהוברר הדין לדעתו ז"ל הוייא פשרה בטעות וחוזרת ע"ש וה' מוהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' י"ד כתב אחר שהביא תשו' מוהריק"ו ז"ל סי' קי"א וז"ל ומהראיה שהביא נראה ברור שאפי' לא אמר למורשה דבר כי אם שהיה טוען דאסיק אדעתיה שכתו' חמותה קודמת נראה דמהימן דהוייא מלתא דעבידי אינשי למטעי ואנן סהדי דמסתמא הכי אסיק אדעתיה וכו' דלאו כ"ע דינא גמירי וכו' עכ"ל. גם ה' מוהר"י לבית לוי ז"ל בסס"י ע' הביא דברי ה' מוהריק"ו ז"ל שבשורש ך' ושבשורש קי"א ומסיק וז"ל הרי לך בהדיא שאפילו קבל מעות על המחילה ואפי' שכתב לו כל חזוקי סופר כל היכא שנתחדש לו אח"ך ידיעה אחרת שיש לו זכות עליו המחי' בטלה וכו' עכ"ל. גם מוהרשד"ם ז"ל בח' ח"המ סי' שכ"א הביא דברי הגאון מוהריק"ו ז"ל הנאמרים באמת ותלה להו כיפי ע"ש ובתשו' הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רכ"ח כתב בפשי' לא שנא טעה מעצמו ל"ש הטעוהו אחרים אם הדבר ברור שנעשה ע"י טעות חוזר הקנין ע"ש והיינו היכא דטעי בדטעו אינשי וכדברי מוהריק"ו ואחוזת מרעהו ז"ל גם אשו"ר לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ק"ב נשאל על נדון קרוב לנדונינו ובסוף דבריו כתב וז"ל ולפי דרכנו למדנו שכל שהיה מוטעה במחילה ויש לומר שע"ד כן לא היתה כוונתו למחול את שלו מחילה בטעות כזו אינה מחילה כלל וכו' עכ"ל וע"ע בשו"ת הרשב"ש ז"ל סי' ס"ט ע"ש

ודע דמהך עובדא דרב ענן דבדקא דמיא דפ' חזקת דל"ב דמייתי לה ה' מוהריק"ו ז"ל שם והנגררים אחריו ז"ל י"ל דאע"ג דלא טעין דלא מחל אלא משום דלא גמיר דינא אנן בדידן טענינן ליה מדקאמר ליה כי היכי דמר לא ירע דאי הוה ידע דלאו דידיה לא הוה שקיל ה"נ איהו לא ידע וכו' ועיין לעיל אות י"ד מה שרמזתי בזה בס"ד

(טז) טעיתי הא דנאמן לומר טעיתי באיסורין ולא פסלינן ליה לעדות וכן לענין דחשבינן ליה חשוד ושכנגדו נשבע ונוטל אי בעינן דוקא במלתא דטעו בה רובא דעלמא וכאותה שאמרו לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו או"ד אפי' למיעוטא וכההוא עובדא דהנהו קבוראי בפ' זה בורר עיין בתשו' הריב"ם ז"ל סי' קנ"ט ומר"ן הב"י סי' ל"א

(יז) טעיתי ראובן שנתן מעות לשמעון בחשבו שהם שלו ואח"ך טען ואמ' שטעה בחשבונו והם שלו ושמ' אינו יודע בבירור אם הם שלו ישבע ראובן שטעה אע"פי שאין שמעון טוענו בריא הרדב"ז ח"א סי' י"ד כנ"הג סי' צ"ג אות ה' בהג"הט

(יח) טענינן ליה היכא שהדין נותן שאם יטעון טעיתי בדין דנאמן אפי' אי לא טעין טעני' לי' כן מתבאר מדברי מוהריק"ו ומוהרשד"ם ז"ל כנ"הג ח"המ מה"ק סי' ע"ט בהגהב"י ז"ל אות ט"ו

(יט) טענינן ללוקח אם המוכר לא היה נאמן בדבריו אלא עד שיביא עדים וראיה גם הלוקח דאתא מחמתיה לא טענינן ליה עיין מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ק"ח וח"ב בח' ח"מ סי' ז"ך ובס' בתי כהונה סי' מ'

(ך) טרפא עדים שנטלו בק"ס על החוב אם גובה ע"י ממשעבדי או לא עיין בטור סי' ע' שכתב ואם יש בו קנין חשיב כמלוה בשטר כדפ"ל וכתבו מרן הב"י ז"ל סי' ט"ל ועיין כנ"הג סי' ט"ל בהג"הט אות י"ז

(כא) טרפא דעת רש"י ז"ל שאין הלוקח יכול : לסלק הב"ח במעות אלא היכא שקנאה באחריות. דהוא עומד במקום המוכר ומוכר