משכנות הרועים רעה

אונאה ואמר קנה דבחליפין קנה ומחזיר אונאה דמכור לי קאמר כלומר לפי שהיה בלשון מכירה חייב להחזיר לו אונאה והתורה ג"כ מעידה ע"ז באומ' וכי תמכרו ממכר וכו' בממכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא אלא דהדבר תלוי בהיותם מתרצים ז"לז ומה שנתרצו בו וקבלו אותו ע"ע נתקיים עכ"ל הרי"ף ז"ל והנה מדבריו הללו מוכח דלא על הגמ' ירושלמית סמיך אלא אסמכיה למלתיה אגמרין ועד בשחק נאמן תורה חתומה ומשטחיות דבריו נראה דל"ש ליה בין כלים לפירות לשמוהו או לא וזה נראה כדעת היש מי שחולק שכתב הרמב"ן ותלמידי הרשב"א לפום מאי דכתי'. והילך תשו' דתלמי' הר"י בן מיגאס ז"ל תשו' שאלת מי שהחליף עם חבירו סחורה בסחורה מבלתי שישומו אותה בדמים כלל אין א' מהם יכול לטעון על חבירו טענת אונאה לפי שהעיקר בידינו דהחליפין אין להם אונאה עכ"ל מוכח מדבריו בהדיא דאם שמו אותם . יש בהם אונאה וזה ודאי שלא כדעת תלמידי הרשב"א לפי מה שפי' מרן וה"המ ז"ל ודבריהם מוכרחים בדעת רבינו ז"ל וגם שלא כדעת רבו ז"ל דקרי בחיל דבמכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל לא בחליפין משמע להדיא ל"ש ואם דעת רבי' ז"ל לחלק בין שאר כלים לסחורות א"כ הדרא קו' ה"המ ומרן לדוכתה דאמאי מפליג בפירות בכלים גופייהו הו"ל לפלוגי בין כלים העומדים לסחורה ובין כלים שאינם עומדים לסחורה ועוד כיון דטעמא הוא משום שדבר המתקיים הוא כמ"ש ה"המ ז"ל מה לי עומדים לסחורה או לא אלא ש"מ לדעת רבינו ל"ש עומדים לסחורה ל"ש לא ל"ש שמו אותם ל"ש לא כולהו לית בהו אונאה וכמ"ש המ"מ ומרן ז"ל

ותבט עיני להגאון הרדב"ז ז"ל בראשונות סימן רס"ט שנשאל בכלים העומדים לסחורה אם יש בהם אונאה ומשטחיות דבריו נראה דלא שמו אותם ע"ש ושוב עלה ונסתפק בכוונת רבי' דממ"ש כלים בלשון רבים משמע דאפי' עומדים לסחורה אין בהם אונאה או"ד כיון דטעמא משום שזה רוצה במחט יותר מבשריון לא שייך אלא בבעלי בתים אבל בעומדים לסחורה לא שייך ה"ט וכי י"ל שזה רוצה באלף מחטין למוכרן יותר מאלף שריונים אין זה מסכים אל הדעת והביא הג' דעות הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן ודעתו נטתה לדעת הרמב"ן אלא שויתר בראה את הכלים ולא שמו אותם דאין לו אונאה והעיקר בשומא ושלא כדעת הרמב"ן בזה והדר פשיט למאי דמספק"ל במחליף לסחורה דאפי' לד' הרמב"ם יש לו אונאה כיון דלא שייך טעמא שזה רוצה וכו' אלא בבעלי בתים דרוצה במחט לתפור חלוקו ולא חפץ בשריון דלאו עת מלחמה היא ולא איש מלחמה הוא ונקט כלים בלשון רבים לאשמועי' דאפי' הם רבים כיון דבעלי בתים הם ואין מקפידים אין להם אונאה עכ"ל וצל"ע ולפ"ד ז"ל דעת רבי' דבבעלי בתים ל"ש שמו ל"ש לא אין בהם אונאה ובסחורות ל"ש שמו ל"ש לא שמו יש בהם אונאה ובפירות לא שמו אין להם אונאה שמו יש להם אונאה ולפ"ז ניחא דלא מפליג רבי' ז"ל בכלים גופייהו בין במכר ובין לסחורה הפכיים נינהו דניחא ליה לאשמועי' דאיכא מידי דהשומא גורמת האונאה וסיים לומר שאפי' הרמב"ם אומר בפי' דבסחורה אין בה אונאה אין שומעין לו אלא לשאר פוסקים וכו' עכ"ל בכאן כבוד רבינו הגדול במקומו מונח דודאי לדברי הרי"ף ותלמידו שומעין ועוד דמסתמא זו היא דעת רבינו ז"ל וז"ש שדבר זה דחליפין אין בהם אונאה חידוש הוא שלא הוזכר בגמ' דידן ולא בירושלמי בהדיא תפסת מועט וכו' והבו דלא לוסיף עלה וכו' עכ"ל הצל"ע וכבר כתבנו משם הרי"ף ז"ל דמסייע למלתיה מקרא וגמרא ותלמידי הרשב"א כתבו דהעיקר בידינו דאין לחליפין אונאה כך לסחורה כמו במכר ומה לנו לקריבת השכל אחר שהתורה מעידה דבל תונו אינו אלא בממכר ויש קצת טעם כיון שרצה במחט הסוחר הו"ל כמאן דאמ"ל על מנת שאין לך עלי אונאה וכיוצא

גם אשו"ר להרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סימן שפ"ג ארי נעשה שוא'ל במחליף כלים בכלים לסחורה דמדברי הרמב"ם שכתב שזה רוצה משמע דהוי לתשמיש א"כ אם היו רוצים לסחורה הוו כפירות ויש להם אונאה או"ד לאו דוקא אלא בחליפין אין להם אונאה כלל לעולם והשיב שלכאורה כך היה נראה אלא דמדברי הרמב"ן והיש מי שחולק והסמ"ג ותלמידי הרשב"א משמע לי שאין לחלק בין לתשמיש או לסחורה חדא דאם דעת הרמב"ם כך ליפלוג וליתני בדידה בכלים בין היכא דלסחורה או לתשמיש למ"ל למימר אבל המחליף פירות וכו' ב' דלא לישתמיט חד מהם שהביאו דבריו שיפרשו זה וכו' עכ"ל וכבר כתב' מאי דנלע"ד בזה וזה חזיתי ואספרה בגליון ה' מוהרשד"ם מטהרת יד הקדש רבינו הגדול מוהר"ץ צרפתי ז"ל וז"ל אישתמיט ליה למרן ז"ל שהרי הרדב"ז ז"ל בסי' רס"ט הביא דברי הרמב"ם ופי' דבריו דדוקא לתשמיש אבל לסחורה יש לחליפין אונאה עכת"ד גם ההכרח הא' שכתב דא"כ לפלוג וליתני וכו' אינו הכרח מאחר שממשמעות לשון שזה רוצה וכו' פי' להשתמש מש' טפי הכי כמאן דפליג ותני בהדיא ומ"מ פסק דברי הרב ז"ל עיקר מההכרחיות שכתב לבסוף עכ"ל הזהב. ואנכי עפר ואפר סלח נא אנכי מבקש מעצמותיו הקדושים לא ידעתי מקום להשמטה זו חדא דתשו' הרדב"ז נדפסו בשנת בי"ת וכבר ה' מוהרשד"ם נתבקש בי"שמ ועוד דהרב על הנך רברבי שהביאו דבריו. קאמר ולא פי' זה ואם הרדב"ז ז"ל הביא דברי הרמב"ם ופי' אותם מה יושיענו זה גם ההכרח הא' של מוהרשד"ם נלע"ד שהדין עמו נהי דמשמע דברי הרמב"ם דלהשתמש הוא דקאמר הא מיהא שפיר מוכיח הרב ז"ל דליפלוג וליתני בדידיה אבל לסחורה לא בכלים גופייהו ואמאי פליג ותני בפירות בדבר שאינו מתקיים וכל לפלוג וליתני דקאמר בגמרא כה"ג הוא דברישא קתני דבר מפורש וכי תני בסיפא מלתא אחריתי. דלאו דומיא דרישא ממש מתמה הש"ס לפלוג וליתני וכו' איך שיהיה לענין דינא מודה מוהרר"ץ צרפתי ז"ל למוהרשד"ם ודלא כהרדב"ז וגם ראיתי לה' בני שמואל בתשו' סימן כ"ב שנשאל על סוחרים שהחליפו סחורותיהן אחר ששמו אותם אם יש בהם אונאה ופסק דאין בהם אונאה כיון דחליפין נינהו דבגדים הם כפלים שהם דבר המתקיים ע"ש שהאריך וכ"ה דעת הסמ"ע ז"ל שם ותשו' מוהרש"ך וס' בני חיי שהביא הרב באר היטב אינם בנמצא אצלי לחזות בנועם ש'יח סוד דבריהם ז"ל וכעת זיכני ה' וקניתי ס' בני חיי ושם ראיתי את הלח'ש מסכים הולך לסברת ה' מוהרשד"ם ע"ש ואחז"ר ראיתי להרב מח"א ז"ל בה' אונאה סי' יו"ד שהביא דברי הרדב"ז הניתנים למעלה וכתב ע"ז וזה אינו מס' הריב"ם ורבו הרי"ף ז"ל ע"ע וקצר במקו' שאמרו להאריך ולענין דינא דל"ש להשתמש ל"ש לסחורה ל"ש שמו ל"ש לא שמו אין בחליפין אונאה