משכנות הרועים רעד

קרא בע"ע דבעינן דקיץ אלא ש"מ דמינה גמרי' ע"ש

וחזיתיה להרב שער אפרים סי' מ"ט ד"ס ע"א שכת'. וז"ל ודברים תמוהים דלד' אפי' כעוכלא לדנא כי מה ראיה מייתי מהא דלא קייץ להא דמכסף מקנתו שבא להורות שאין ע"ע נקנה בחליפין משום דאין חליפין מועיל בגוי דבשלמא אי קאמר דאין ע"ע נקנה בתו"ך לא קיץ מטעם דאין מועיל בגוי דבר דלא קיץ הוי. דומיא לנדון דע"ע דאין נקנה בחליפין לגוי אף דמועיל ביש' אתי לאשמועי' דאינו מועיל בגוי לאפוקי הא דמביא ראיה בקדושי אשה ופדיון בכור זה איירי בשטר דאינו מועיל במידי דלא קייץ וא"כ מאי אתא לאשמועינן דאינו מועיל בגוי וכו' עכ"ל ונלע"ד דגם הש"ך לא קאמר לדמויינהו אהדדי לגמרי אלא כי היכי דלר"י אע"ג דלפדיון ולקידושין סבר דבעי' מידי דקייץ ואפי"ה אתא לאשמועי' גבי ע"ע דאינו נקנה במידי דלא קייץ ה"נ גבי חליפין אע"ג דבגוי אינו מועיל קנין חליפין אתא קרא לגופיה ואדרבא אידך דר"י עדיפא דבמידי דלא קיץ אין בו מועיל א' לישראל וא' לגוי אבל בחליפין דאיתיה בישראל אתא קרא לאשמועי' דבגוי אינו מועיל כשאר דברים דל"מ לגוי בחליפין

כ"ע הר"ב ז"ל ועוד הא דקאמר הש"ך דגם בשאר דברים אינו מועיל במידי דלא קייץ כדמוכח מפדיון בכור וכו' הבין ה' הש"ך דהא דמביא ראיה ר"י מפדיון בכור ללישנא בת' דאפי' בנ"ד בעי' מידי דקייץ וזה אינו למעיין שם בגמ' דבאמת אין ראיה דשיראי צריך שומא וכמ"ש התוס' שם וכן מובן מדברי רש"י למעיין שם עכ"ל והנה התוס' ז"ל כתב מנא א"ל דתניא עגל זה ללישנא קמא מייתי ראיה עכ"ל דע"כ רישא נמי בדשוה ה' סלעים אלא דלא נשומא מקודם וכדפירש"י ומ"ה לא אמר כלום וסיפא מיירי בנישום מ"ה פדוי ולפ"ז בכהן נמי אמרינן כיון דלא סמכא דעתיה לא גמר ופודה ועוד דליש' דתלמו' דקאמר אלא לאו דשוה וכיון דלא קייצי לא לא משמע דמשו' סמיכת דעת כהן אלא משום דלא קייץ הן אמת כי מה שהכריחם לתוס' לפרש דללישנא קמא הוא דמייתי ראיה משום דללישנא בתרא בדאמר בכל דהו וכו' כדאי' התם ובשלמא גבי קידושי אשה כיון דמקניא בפרו' שיראי נמי לא שוו פחות מפרוטה וכמ"ש רש"י שם אבל גבי פדיון לא כ"כ לפדות בבציר מה' סלעים וכדמתמה אלא ע"כ דאמ"ל טול אותם בה' סלעים ולא שמו אותם וכהן נמי משכחת לה דלא בקי בשומא כאשה ולא סמכה דעתיה וסיפא בדשמו אותם וכדכתי' שו"ר לה' ח"ה ז"ל שכתב מזה וזו היא שיטת ה' שער אפרים ז"ל אמנם הרב ע"י ז"ל פי' דכוונת התוס' לומר דגם לליש' קמא מייתי ראיה ע"ש ואפשר שזהו ד' הש"ך ז"ל ודברי מורנו ה' זרע יצחק ז"ל בזה שגבו ממני כמ"ש דללישנא בתרא מ"ט דסיפא דפדוי אפי' כי אמר האב דשוה ה"ס הו"ל לאצרוכי שישומו אותם הבקיאים וכו' עכ"ל דודאי להך לישנא בקציצת דמים תליא מלתא ולא בשומא ועיין בפירש"י גבי תבואה וכלים שכתב כיון דלא קצץ דמים עכ"ל וכן גבי פדיון כתב כיון דלא נישום וכו' עכ"ל וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שכן כתב בפי' ואין הפנאי מסכים להאריך עוד

סופא דמלתא דינו של ר"ת אמת ויציב ודבריו חיים וקיימים וכבר כתבתי דלענ"ד דע' הרמב"ם כן וסמ"ג ומרדכי וטור ודלא כמ"ש מוהרשד"ם ז"ל סימן נ"ט דיחיד הוא בדבר וכיון דאיצטריך קרא דמכסף מקנתו למעוטי ע"ע הנמכר לגוי שאינו נמכר בק"ס דבעלמא קני גוי בק"ס ש"מ דקונה מדאורייתא ואע"ג דאה"ן דקי"ל כוותיה דפירי אין קונים על ידם ולדידיה הך ברייתא דתבואה וכלים בדלא שו"פ וסא"ד משום דמקרבא הנאתיה ולא מיירי בחליפין כלל מ"מ כבר כתב' דלדעת ר"ת והנמשכים אחריו דלא פליגי בהא ושו"ר להכנ"הג בסי' קצ"ו בהג"הט אות ב' שכתב משם ה' המבי"ט בח"א סי' ס"ה דק"ס הוי מדאורייתא ע"ש ואין תשו' הרב מצויות אצלי כעת לראות סברא זאת על מה אדניה הטבעו אי מטעמא דכתי' או"ד מדכתי' שלף איש נעלו וגו' וס"ל כדעת הרי"ף שהביא הריטב"א ז"ל אשר הצגתי לפניך ראשית מאמר ואי מהאי טעמא צ"ל נמי שסובר הרב המבי"ט ז"ל כדעת הרמב"ם בשו' ב' דדברי קבלה כד"ת דמו ע"ש וא"כ הא איכא הרמב"ן ז"ל דפליג עלה בהא ועיין מה שהארכתי עוד במחלוקת : הלזו בדרשותי בס"ד

(פ) חליפין קרקע נקנה בק"ס וחליפין כמ"ש בטוש"ע סי' קצ"ה ולימוד ערוך הוא בידינו בקי' דר"ב ע"ב ועיין מ"ש התי"ט שם במשנת נכסים שיש להם אחריות וכו' שתמהו הפך הש"ס ואייתי לה הרב גופיה לעיל ועיין מ"ש מופת דורנו בספר הבהיר חיים שאל ח"א סימן ע"ו ומשם באר'ה ועיין בפירש"י ברפ"ק דקידושין דף ה' ע"א בד"ה שכן קניינו מרובה וכו' ע"ש

(פא) חליפין . קי"ל המחליף כלים בכלים אין להם אונאה זע"ז ואפי' מחט בשריון כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז ס"ך ע"ש והם דברי רבי' ז"ל ברפי"ג מה' מכירה וכתב עליו הראב"ד ז"ל דאולי טעה בפי' הירושלמי והוא בפ"ק דקידושין משנה ו' ור"פ הזהב ע"ש וכ' ה"המ ז"ל שדעת הרמב"ן ז"ל דבחליפי כלים גופייהו זמנין דאית להו אונאה וכגון דמקפיד עליהם ר"ל דידע שומתן דבכ"הג נפקו להו מתורת חליפין והו"ל מכר מעליא אבל היכא דלא קפיד עלייהו לידע שומתן הו"ל חליפין מעלייא ולית בהו אונאה וסיים הרמב"ן ז"ל וכ' ויש מי שחולק ואומר דלעולם אין אונאה בחליפין וכתב ה"המ דדעת רבי' שהזכיר השומא בפירות דכי שיימי להו אית בהו אונאה ש"מ דבכלים אפי' שמו אותם אין בהם אונאה דשאני ליה בין דבר המתקיים לשאינו מתקיים ע"ע וכ' מרן הכסף משנה והב"י שם וכמדומה שדעת היש מי שחולק שכ' הרמב"ן לומר דכללא כייל דאין אונאה לחליפין אפי' בפירות ופירות דבר שאינו מתקיים הוא וכן משמע נמי מלשון תלמידי הרשב"א שכתב מרן בכ"מ והב"י שם וא"כ לפי"ז ד' סברות הם בדבר דלדעת הראב"ד חליפין למלתיה דאונאה כמכר דמו ולדעת הרמב"ם בין שמו אותם ללא שמו אותם אין להם אונאה אבל פירות בפירות שמו אותם הרי הם כמכר ויש בהם אונאה לא שמו אותם הרי הם חליפין ואין להם אונאה ולדעת היש מי שחולק שהביא הרמב"ן לפום מאי דכתי' בעניו' ל"ש כלים בכלים ל"ש פירות בפירות ל"ש שמו אותם ל"ש לא שמו אותם אין בחליפין אונאה לעולם

שבתי וראה דלהרב"א במקובצת למציעא במ"ד לדף מ"ז דאייתי לתשו' הרי"ף ז"ל ותלמידו התייר הגדול מהר"י אבן מיגש ז"ל וז"ל וששאלת אם יש לחליפין אונאה או לא מה שנראה מן התלמו' הוא דאין להם אונאה וזה במ"ש מכור לי באלו קנה ומחזיר