משכנות הרועים רעג

וכדאוק' לר"ן התם אבל בקנין חליפין לא משתעי בריי' ומצי' למימר דאין קנין חליפין בגוי כיש' הא ליתא חדא דמנ"ל דרבה ור"י ותרי לישני בדרבה ור"י בהכי נמי פליגי ומסת' דלהך לישנא דבן' ושוו ן' ע"כ דמוקמו לה תרוייהו בקנין חליפין אלא דלהך ליש' מוקי לה ר"י בטעמא דלא קיץ ובהכי ניחא מ"ש התוס' שם בבכורות דק"ל ודילמא בחליפין שהוא מקנה ממונו כדאמרינן בקידו' וכו' ומאי ניהו חליפין וכו' עכ"ל דמאי קו' דרבה הוא דמוקי לה התם בהכי לחד לישנא ומאן לימא לן דאביי סבר כרבה וכהך לישנא ודוחק לומר דקו' אי ס"ל אביי כרבה וכהך לישנא לוקמה בחליפין אבל לפום מאי דכתי' ניחא דרבה ור"י ולישני ל"פ בהא מלתא כלל דלכ"ע ק"ס מהני בגוי כשאר קניינים כישראל וברפ"ק דקידושין אהא דבעינן למימר מניינא דרישא למעוטי דא דאשה בחליפין לא מקנייא נפשה פריך ואימא ה"נ דמקניא הקשו התוס' דהיכי סא"ד דמקניא האשה בק"ס והלא כל עיקר לא גמרינן אלא משדה עפרון וש"ע גופיה לא מהנה בק"ס דלא אשכחן בגוי כדאמרינן בבכורות מדישראל בחדא גוי נמי בחדא ותי' דלבר מחליפין קאמר דשוה בגוי כישראל ומסתייעי מהך דמכסף מקנתו ולא בתו"ך ומאי ניהו חליפין עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דגוי קונה מטלטלי בק"ס כישראל אלא דבישראל קונה ע"י עדים דהוו שלוחי דקונה אבל בגוי דלאו בר שליחות הוא צריך למכתב וקנינא מניה דהא לישראל מ"ש שהעדים שלוחים לקבל הקנין ואין שליחות לגוי אלא וקנה הגוי כתבי' כמ"ש התוס' ועיין בתי' שם והנה בפלוגתא דר"ש ור"ן בפירי אי קונים ע"י ק"ס קי"ל כר"ן דפירי אין קונים ע"י כמ"ש בטוש"ע סי' קכ"ה ס"ב ע"ש וע"כ בריית' מיירי בדלית בהו שו"פ לרבה ור"ן דקי"ל כוותייהו וכמ"ש בטוש"ע א"הע סי' ל"א ע"ש ובטוש"ע ח"מ סי' קכ"ג הביא דעת ר"ת דהיה עושה מורשה לגוי ע"ש ור"ת לא גמר אלא מהתם אליבא דר"ש דאמר פירי עבדי חליפין ואנן לא קי"ל כוותיה ולפי מאי דכתי' ניחא וזכינו לדין דקנין חליפין ע"י סודר ישנו בגוי כיש' וכדעת ר"ת גם הרשב"א בחי' גבי אשה בחליפין וכו' אע"פי שתי' לקו' התוס' דהיכי ס"אד דנגמור מש"ע גופיה דלא מקנה בחליפין וכו' בענין נאה ומתקבל אח"ך כתב אלא שר"ת כתב וכו' משמע דאודויי אודי ליה גם הסמ"ג עשין פ"ו הביא דברי ר"ת הללו להלכה והמרדכי שם ובמרו' ע"ש והטור ש"ע כלם כא' פסקו כן ולע"ד שגם הרמב"ם דעתו כך היא דבפ"ב מה' שכירות פסק דנכסי הגוי אין בהם דין הד' שומרים כהקדש דאמעוט מרעהו ועבדים וקרקעו' ושטרות ואח"ך כתב ואם קנו מידו חייב באחריותן עכ"ל משמע ודאי דאכלהו קאי וא"כ בשמירת נכסי הגוי היכי מצי מתחייב הישראל ע"י ק"ס לגוי דהעדים אינם יכולים דעדים מתורת שליחות וקי"ל אין שליחות לגוי אלא עכ"ל כמ"ש ר"ת שקונה הגוי בסודרו לישראל להתחייב בשמי' ועיין מה שרמזתי לעיל באות ג' ע"ש והרב בית אברהם תי' לזה היכא דלא רצה לקנות בחליפין ע"ש ואהמ"ר אין זה מתקבל

וראיתי לה' ש"ך בסי' קכ"ג סק"ל שחלק על ר"ת ז"ל דאין קנין חליפין מועיל בגוי וחיליה דלא אישתמיט בשום דוכתא הש"ס להשמיענו זה וכו' עכ"ל ונלע"ד דאי מהא לא ארייא דמהך דמכסף מקנתו שמעינן דבשאר מטלט' קונה הגוי בחליפין והיינו דק"ל להתוס' בפשי' בבכו' שם דילמא הא גוי בחליפין והוצרכו לומר דהוא קנין השוה בגוי כיש' ומה שהק' הש"ך מהך דע"ז דאמאי לא אמ"ל דליקנינהו בחליפין וכו' ע"ש נלע"ד לו' משום דבלא סהדי מצו להכחיש ולומר להד"ם ואי ע"י סהדי טריחא להו מלתא דמה"ט תקון רבנן מעמד ג' כמ"ש בטוש"ע סי' קכ"ו ע"ש ותו דאי מסהדי עלוייהו ישראל ודאי דאי בעי למהדר נכרי לא מהימנו ישראל עלוייהו ואי סהדי עכו"ם כי בעו למהדר כבשי להו לסהדותייהו מ"ה ישראל ודאי לא עביד ק"ס בהדי גוי להקנות לו או לקנות ממנו וכמדו' שזהו טעם למ"ש הש"ך ז"ל וז"ל ואפשר דלא היו רגילים להקנות לגוי בחליפין עכ"ל

עוד כתב הרב ש"ך והראיה שהביא ר"ת מכסף מקנתו וכו' לאו ראיה היא דהא דממעטי' קנין חליפין היינו אפי' לישראל דאין נקנה ע"ע בחליפין ואע"ג דהאי קרא בגוי כתיב מ"מ בישראל נמי משתעי קרא דא"כ הא דאין ע"ע נקנה בחליפין מנלן את"ד והנה בקידושין די"ד אהא דתנן ע"ע נקנה בכסף ובגמ' מנ"ל אמר קרא מכסף מקנתו ופריך התם בנמכר לגוי וכו' ולשם די"ו מייתי תניא דקונה עצמו בכסף וכו' בשלמא כסף מכסף מקנתו וכו' ש"מ דמהא קרא שמעינן דקונה עצמו ונקנה בכסף וכיון דמהאי קרא ממעטינן חליפין בנמכר לגוי ה"ה בנמכר לישראל דאינו נקנה בחליפין וכ"כ התוס' שם ד"א בד"ה ומאי ניהו וכו' דאין ע"ע נקנה ולא קונה בחליפין דמה שהוא קונה עצמו בכסף נפ"ל מהאי קרא וכו' עכ"ל ודוק ועיין להרב ח"ה ז"ל מ"ש בזה ועיקר קרא בע"ע הנמכר לגוי כתיב וכדפי' שם דף י"ד וכדכתי' ומינה דרשינן למעוטי חליפין שם ד"ח וה"נ איתא בירושלמי שם משנה כ' ע"ש ובודאי דכי דרשי' ליה לעניינא דקרא עיקר דרשה אלא כיון דאשכחן דמינה דרשי' נמי לע"ע הנמכר לישראל עכ"ל דשוין הם ומדאצטרי' למעוטי חליפין בין בקונה גוי דביה משתעי קרא בין בקונה יש' דמשמע מניה אלמא בעלמא גוי קונה בחליפין כישראל ולפי האמור גם מה שדחה עוד דדילמא קרא לגופיה אתא לאשמועינן דאין הגוי בתורת חליפין כלל וכהך דמוקי לה ר"י משום דלא קיץ דל"ד בע"ע אלא ה' בשאר דברים וכו' אהמ"ר אינה קו' דשמעי' לתלמו' דמהך קרא דרשי' נמי ע"ע הנמכר ליש' אידי ואידי בחדא מחתה מחתינהו קרא וכי היכי דביש' הקונה ליכא לפרושי אלא דע"ע דוקא הוא דאינו נקנה בחליפין דבשאר מלי ליכא למי' דלא קנו בחליפין ה"נ בנמכר לגוי צ"ל דבעלמא קונה בחליפין כיש' וגבי ע"ע הוא דאימעוט כנלע"ד ומ"ש עוד לת' קו' התוס' דריש קידושין ע"ע כבר כתבתי דהרשב"א בחי' לשם משני לה בהכי ועכ"ז לא מלאו לבו לחלוק ע"ד ר"ת שכ"כ ז"ל אלא שר"ת כתב וכו' ע"ש גם מ"ש גם בשור וכו' נגמור מפדיון וכו' אתמהא דר"י גופיה לא אגמרה מהך דפדיון וכדקאמר מנא אמינא לה וכו' ודוק:

הן היום נראה ס' בית אברהם וראיתי לו שדחה ראיה זו באומרו דקנין חליפין כ"ז שעסוקי' ענין יכולים לחזור וכו' א"נ כי עוד וכו' תכף אחר הקנין וכו' ע"ש ואהמ"ר אין בזה שיעור לדחות דברי הש"ך ומ"ש עוד הש"ך וגם גבי בכור האריכו כל הפוסקים למצוא היתר להקנות בהמ' לגוי וכו' עכ"ל עין של מעלה לא שלטה בתשו' התה"ד סי' ע"ר דשם כתב לעשות ע"י קנין חליפין והביא דברי ר"ת וכתב שלא ראה מי שחולק עליו ע"ש ומה שדימה בשכלו הזך להך דר"י דס"ל לענין בכור דבעי' קייצי וכן בקידושי אשה א"כ אמאי איצט'