משכנות הרועים רעב

אמרים בכיוצא בזה וכל ימי הייתי מצטער ע"ז עד שנראה ס' בעי חיי לה' כנ"הג ז"ל ובחלק עץ הדר סי' ס"ו עמד ע"ז ויעש לו מטעמים ע"ע

(עז) חליפין . ר"וש החליפו סחורה בסחורה ומשך שמעון מקצת סחורתו של ראובן אם סחורתו של שמעון היא דבר שאפשר לו ליחלק לא קנה ראובן אלא כנגד מה שמשך שמ' ואם אינה ראויה ליחלק לא קנה כלום כנ"הג סי' קצ"ח בהג"הט אות י"א בשם הרדב"ז ח"ב ולפ"ד אם הנמשך הוא דבר שא"א לו ליחלק קנה הכל ואינו יכול לחזור בעל הסחורה שעדיין היא ברשותו ולפי"ז צ"ל דאם משך מקצת הסחורה ורוצה לחזור בו חוזר כיון דלא קנה בגוף אותה סחורה כיון שאינה ראויה ליחלק דא"ל דזה יכול לחזור וזה א"י לחזור דא"כ לקתה מדה"ד וכמ"ש הטור בסי' קע"א בדין גוד או איגוד יורש עם לוקח וכ"כ הכנ"הג בסימן קצ"א בהגה"בי ז"ל אות א' בדין דמוכר עייל ונפיק אזוזי דמצי מיהדר ה"נ לוקח וכתב שבתשו' הכריע כן ועיין לה' מח"א ז"ל בה' חליפין סי' ב'

(עח) חליפין ראובן החליף בגדים עם שמעון בצמר שהיו לו ושמו כל הבגדים וראובן משך קצת מהצמר ומקצתו בעיר אחרת תחת יד לוי ונתן שמעון כתב לראובן שיקבל הצמר ממי שהוא אצלו אדהכי והכי כמו השע'ר עלה ויק'ר מקרה'ו אייקר עמרא ומכרו האיש אשר תחת ידו וראובן טוען כיון שעשו שומת הבגדים והצמר אינו נותן לו אלא דמי הצמר כפי אשר שמוהו באותה שעה ושמ' טוען דידי הוא וכל היכא דאיתיה בי גזא דידי איהו הדין עמו ונוטל כפי מה שמכרו האיש ההוא מרן הב"י בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' קכ"ח ע"ש

(עט) חליפין לפי מ"ש הריטב"א ז"ל בשם ל הרי"ף ז"ל והביאו מרן הב"י בסי' ס"ו מחו' י"ו דכל דבר שקניינו מן התורה א' ישראל וא' גוי שוין כמ"ש תורה א' לזה ולזה נאמרה אבל דבר שקנייתו אינה אלא מדבריהם לישראל נאמרה ולא לב"כ ורמזתיו לעיל באות ג' סימן ט"ו ולקמן באות ק' סימ' ע"ש

אמור מעתה נובין ונדון בק"ס דגמרינן ליה מושלף איש נעלו א"כ הוי דאורייתא ולזה ולזה נאמרה או"ד כיון דכתי' וזאת לפנים בישראל אהדריה קרא ולישראל נאמרה ולא עשה כן לכל גוי או"ד אה"נ דמעיקרא ישראל הוא דהוו מקנו בק"ס והשתא מיהא הושוו כגר כאזרח הארץ והנה ברפ"ב דבכורות אהא דאר"ל ישראל שנתן מעות בבהמות בדיניהם אעפ"י שלא משך קנה וכו' ואמרינן עלה מאי בדיניהם אי נימא בדיני דגופיה וכו' אם גופו קנוי לך בכסף וכו' מה אחוזה נקנית בכסף שו"ח וכו' עכ"ל ולא הבינותי זה נהי דכשקונה עכו"ם אחוזה מישראל קניינו ע"י כסף וכן כשקונים ישראל מישראל ע"כ הא מיהא לקנות הישראל מעכו"ם מנלן ומאי ק"ו דעביד מגופו לקנין ממונו והתו' כתבו ז"ל אבל בגוי לא מסת' שמועיל שטר לפי שק"ס לא שייך בגוי עכ"ל ואיכא למידק דע"כ לפ"ד ז"ל כי פריך הש"ס א"כ בשט"וח נמי וכו' צ"ל דשטר דנקט לאו דוקא ולא ק"ל אלא מחזקה א"כ מעיקרא לימרו הכי דשטר דנקט לאו דוקא ומאי דוחקייהו לפרש דכשקונה מיש' וכו' מיהו לא ק"מ דבשלמא מא כי מהדר תלמו' למפרש ונקט שטר שפיר מצינן למימר ל"ד וסרכיה דעיקר דרשה נקט אבל בעיקר הדרשה מאי סירכא דנקט ואזיל מ"ה אוקמוה בישראל: ג

וכתבו עוד התוס' שם בד"ה מה אחוזה וכו' וז"ל כדאמר בפ' חזקת גוי מכי יהיב זוזי אסתלק וכו' עכ"ל ולע"ד ראיה זו איני מכיר דהתם בישראל הקונה מגוי מיירי שכל קנין הוי בכסף מ"ה כי מטו זוזי לידיה אסתלק אבל בגוי שקונה מישראל לא איירי כלל ועוד קשה דהתם ע"כ בשטר ראייה איירי ובאתרא דכתבי שטר אבל הכא דמיירי בקנין אחוזה ע"כ בשטר אקנייתא שכותב מוכר ללוקח שדי מכורה לך וכדאיתא בקידושין דכ"ו ע"ש ושטר הקנאה גופיה גמרי' ליה מדכתי' בס' המקנה כדאי' התם בקי' וכיון דמדאורייתא הוא לזה ולזה נאמרה וכדכתי' ועק"ל בדבריהם ז"ל דהכא תפסו במושלם דלא שייך שטר בגוי ולקמן בד"ה מיד וכו' הק' וז"ל ודילמא הא מיד גוי בש"וח וכו' וזה ודאי סותר הקודם ודוחק לומר דשטר כדי נסבוה וכדכתי' לעיל וה"נ מוכחא ריהטת לשונם דקמהדרי אקנין דחזקה לחוד

שו"ר לעט"ר הראש המעון ז"ל בספר הבהיר חק נתן בחי' לשם שנתעורר בסתירת דבריהם וניחא ליה ז"ל דמעיקרא כ' ז"ל לפום קושטא דישראל במשיכה וגוי בכסף א"כ בגוי לא שייך שטר אבל השתא מקשים ז"ל דילמא לא דרשי' הכי אלא בגוי בשט"וח ובהכי איתנח ליה למרן ז"ל לישנא דגמרא דנקט שטר וכדוקיין אלא דאכתי לא איפרוק הא דמסייעי למלתייהו מהך דחזקת ולפום מאי דק"ל ודילמא בשטר וכו' רצ"ל דלא כשמו'

עוד כתבו ז"ל ודילמא הא גוי בחליפין ותי' דחליפין שוין בגוי כישראל וכו' ולשם בד"ה ד"ת וכו' כתבו וז"ל ואת"ל שיקנו חליפין בישראל ולא בגוי ולא כדפירש' לעיל וכו' עכ"ל נמצאת אומר דלא ברירא להו מלתא אי חליפין שייכי בגוי או לא ומריש הו"א דקנין חליפין דמיירי ביה התוס' הכא הוא חליפין סחורה בסחורה או בשאר מטלטלין ובהא הוא דאין ולא ורפיא בידייהו אבל ק"ס פשיטא דלא שייך בגוי כלל כלל לא

איברא דבפ"ק דקידושין ד"ח אהא דאפליגו רבה ור"י במקדש בשיראי קודם שומתן דלרבא מקו' ולר"י אינה מקו' ולחד לישנא דא"ל דתקני לי בכל דהו דודאי ש"פ אלא דר"י סבר דומיא דכסף דקייץ ומסייע למלתיה מדתניא גבי ע"ע דאינו נקנה בתבואה וכלים מכסף מקנתו בודאי בשו"פ וע"כ טעמא הוי משום דלא קיץ ולרבה הא דאמעוט תו"ך היינו מקנין חליפין דבעלמא קונים ע"י כלי מנעל ותבואה מכל דבר וכו' והיינו בק"ס ולא שהוא מחליף בתו"ך וכן מהא דפריך לר"ן דאמר פירי אין קונין ע"י וכו' דמיירי בק"ס ועיין בהזהב דף מ"ו בד"ה ופירי וכו' בתוס' וה"המ ברפי"ג מה' מכירה ע"ש סוגיא דהכא אזלא ומוכחא דאפי' בק"ס גוי קונה שאר מטלטלי לבד מע"ע דמכסף מקנתו אימעוט דאי בעלמא אין קו' ע"י סודר בגוי קרא למה לי למעוטי בקנין ע"ע ואין לומר דלא מוקמי' לה בהכי אלא לרבה אבל לר"י לאו בחליפין מתניא אלא משו' דלא קייצי ולרבא נמי לא מוק' לה בחליפין אלא לפום חד לישנא דבא"ל בכל דהו ולמ"ד פירי עושה חליפין אבל לר"ן דאמר פירי אין עושה חליפין מוקי לה בדלית בהו שו"פ כדאי' התם אבל לאידך לישנא דא"ל בחמשין ושוו חמשין ל"פ בקיץ ומוקמי' לברייתא משום דלא קיץ ודכ"ע בעינן דקיץ א"נ בדלית בהו שו"פ