משכנות הרועים רע

אי בני נידוי נינהו והשיב דמהקלל א' מישראל עבירה היא בידו ורשע הוא שהרי עובר בלאו וכיון שהוא רשע מותר לקלל את אביו דקי"ל קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשי' וכו' ע"ע ובמרוצת דבריו יש לחקור דבשאלה תלה הדבר שאינם נוהגים כשורה ומתקוטטים וכו' משמע ה"ט דשרי להו מרייהו לאהדורי להו וממאי דאייתי בידיה דאיקרי רשע על שקלל את חבירו משמע אפי' בפ"א כשאר עבירות שבתורה גם אשו'ר להרדב"ז בח"א שבב' סי' תצ"ב דקרי בחיל דעבר ראובן על לאו דל"ת חרש ע"ש אע"פ שלא הזכיר בנידויו שהבנים בלתי מהוגנים אלא משום שעבר על לאו שבתורה

ואנכי תמיה דע"כ לא נאמרה לאו דל"ת אלא במקלל חבירו בשם או בא' מהכנויים אבל בלא שם וכינוי לא וכדאיתא בסנהדרין דס"ו ושבועות דל"ה וכמ"ש רבי' בפט"ו מה"ס והסמ"ג בלאוין רי"א ע"ש ואם נדון תרי אריוותא במקלל בשם או כינוי ואפי' במה שקורין הגויים וכמ"ש רבי' וסמ"ג שם כל כי האי הו"ל לפרושי והיה נראה לומר דלא אימעוט אלא ממלקות אבל איסורא דלאו איתא אפי' בלא שם וכנוי וכך מצאתי להרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה רל"ט וכד' הטוש"ע בח"המ סי' ז"ך ע"ע וכתב מרן ז"ל בבד"ה דסובר דלא איפליגו ר"מ ורבנן אלא במלקות אבל באיסורא כ"ע מודו וכיוצא בזה כתב מרן בב"י סי' גבי לאו דחסימה ע"ש אלא דבי"ד סי' ק"פ עמ"ש הטור המשרטט על ביתו שנשרף פטור וכו' כתב וז"ל דלאו דוקא פטור ומותר קאמר ועיין ב"ח ופו"ד וש"ך ומה שהארכתי בזה בדרשותי בס"ד

ומעתה נהי דמצינן למימר דסברי מרנן כדעת הרא"ה והטוש"ע דאיסורא מיהא איכא דקללה גרידא ואיסו' דאוריי' הוא עיין בס' הש"ך ושאר פוס' מ"מ רשע לא איקרי כיון דאין בו מלקות וכמו שנתבאר בדברי רבי' בפ"י מה' עדות וטוש"ע שם סי' ל"ד דבר מלקות קרייה רחמנא רשע דכתיב והיה אם בן הכות הרשע ע"ש אבל בלאו שאין בו מלקות לא מקרי רשע ואם יש לחלק דשאני לאו דמקלל דיש בו מלקות אלא דחסרה לשם וכנוי אבל שאר לאוין דלית בהו מלקות כלל לא מקרי רשע והוא דוחק ועיין כנ"הג שם בהגהב"י אות כ"ו ולקמן אות ע' מדין עדים סי' ועוד מן הדא דאיתא בזו"הק פ' משפטים גבי ההוא גברא דלייט חבריה אעבר ר"י אמ"ל כרשע עבדת אתא לקמיה דר"י א"ל רשע לא קאמינא ליה אלא כרשע דאחזי מלוי כרשע ע"ש דמייתי היתה כאלמנה ולא אלמנה ע"ש הרי מפורש יוצ' דלא מקרי רשע א"כ נפל יסוד המוסד דשרי למקרייה בר רשיעא נהי דהרב לדוגמא בעלמא נקטיה לקלל אבי המקלל מ"מ הלשון אינו מדוקדק ואע"ג דאשכחן בעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו דנק' רשע כמו שנת' בסי' רל"ז ע"ש וכן אז"ל המטעים דבריו לב"ד קודם שיבא חבירו דנק' רשע ערום כדאי' בסוטה ונת' בסי' ולעיל אות ד' סי' נתבאר דאיכא מ"ד דלא הוי אלא איסורא בעלמא ע"ש היינו להיות לו דין רשע אבל לשיתחלל כבוד אבותיו ג"כ הס כי לא להזכיר לכן לענין דינא נלע"ד כיון דאינו אלא איסו' בעלמא לא הותרה הרצועה לע"ה להתריס נגד תופשי התורה וכ"ש אבות הממונים על הצבור להפקיר בכבודם וכ"ש אם אביו של שמעון כבר מת דאפי' קללו בשם לית ביה מלקו' ונראה דכשאינו בשם אפי' איסורא ליכא ואביו של שמעון עודנו חי והוא ישפוט בין איש ובין רעהו ועוד דבדיין איכא לאו יתירה דאלהים לא תקלל כמ"ש רבינו והסמ"ג וטוש"ע שם ונהי דהאידנא לא מקרו אלהים דבעינן סמוכים מ"מ מידי איסו' לא פלט זה נלע"ד הקצרה

שוב ראיתי לה' המבי"ט בח"ג סי' ר"ו שהאריך בדין המבזה לבן החכם וזה הלכה העלה דאת"ל רשע בן צדיק אמרו בן חכם לא אמרו ע"ש וכיוצא בזה כתב מוהר"ש יפה אהא דאמר שמואל לר"י לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא דטבא אמרו ולא חכם עיין כנ"הג ח"המ סי' רפ"ה ועוד האריך ה' המבי"ט ז"ל בראיות לחזק דבר זה שלא לאומרו ע"ש ומה מאד נפליתי מהרב ברכ"י נר"ו שבי"ד סי' של"ד אות כ"ה כתב מי שבניו אינם נוהגים כשורה וכו' כלשון ה' רשב"ץ בתשו' כנראה דע"ז הרשב"ץ סמך לומר דאינו חייב נידוי והרואה בתשו' שם לא נחת עלה אלא משום דעבר אמימרא דרחמנא וכדוקיין וצע"ד ועיין בדברי מור"ם בי"ד סי' רמ"ג מ"ש משם הריב"ש ז"ל ומ"מ אין להתיר הרצועה ביד המון העם רבים קמים להשפיל כתרה של תורה שתתעלה אכי"ר וכ"ש לפי מ"ש המבי"ט שם דוקא לב"ד שיכולין לחרף ולומר לו רשע ולאביו ולא כל אדם ועיין כנ"הג סי' ת"ך אות ס"ד וע"ע שם ועל מה שנסתייע הרדב"ז מדקי"ל כל המשנה ובא אחר ושונה בו פטור עכ"ל והא מימרא דרבא בקמא דכ"ד ועיין בטוש"ע ח"מ סי' שצ"ה וסי' ת"ך ובסמ"ע בשנים שחבלו ועיין סי' תכ"א סי"ג דכ' מורם ז"ל וכן הדין לענין גידופין וביושין הראשו' פורע הקנס עכ"ל והיה מקום לבע"ד לחלוק אמרו כל המשנה ובא חבירו וכו' אלא בינו לבין חבירו אבל לא כנגד אבותיו והבנת דברי מור"ם האריך ה' המבי"ט שם בהג"הט אות י"ב ולשם באות י"ד כ' בשם הראנ"ח דאפי' אביו של המחרף המתחיל חכם פטור ע"ש ואחז"ר נמצאו אצלי תשו' ה' מוהראנ"ח ז"ל וראיתי לו בסי' ן' שכתב כן ומהך דשרי למקרי לרשי' בר צדיקא רשי' בר רשי' ומדברי המרדכי שנתן טעם דאין משלמין במותר מטעם דאנוס הוא דכתי' כי יחם לבבו ומה"ט אפי' מה שחרף והתריס נגד כבוד אביו פטור הוא ע"ש ומעתה סרה תלונתינו על הרדב"ז במה שיש לבע"ד לחלוק כדכתי'

אמור מעתה דעת הרשב"ץ והרדב"ז והראנ"ח תלתא סרכין כחדא שריין למהדר לבזויי אם קדם בן החכם וה' המבי"ט יחיד הוא בדבר הילכך אם עבר ונדה כיון דאיכא דעת ה' המבי"ט וממאי דכתי' חל הנדוי ואם יחדל מלנדות שפיר דמי ועכ"פ יזהירו ויגערו בבן החכם שלא להקל בכבוד הבריות ושלא להכשילם לקלל ולחרף את אביהם ועיין בתשו' הריב"ש סי' פ' ורי"ו ובב"י י"ד סי' רמ"ג מ"ש בזה ואם כבר נפטר החכם אביו שהיה ממונה עיין בש"ע סימן ז"ך וכנ"הג לשם ועיין בתשו' מהר"ם בר ברוך ז"ל סי' קל"ב בקושי תשובת המבזה את החכם לאחר מותו ע"ש וברוקק על בגדי ת"ח פסק הרב ב"ח ז"ל בתשו' סימן ק"ט דחייב ע"ש

(סב) חכמים. אם מפורש בתורה על דבר אחד שהוא מותר אין כח ביד חכמים לגזור עליו איסורא ולסמכיה אקרא עיין תוס' ז"ל כחגיגה די"ז בד"ה בח"המ וכו' ובפ' איזהו נשך דס"ח גבי רבית דגוי ועיין בט"ז א"ח סי' תקפ"ח ובי"ד סי' קי"ז ובבאר יעקב לשם ובברכ"י סי' קע"ג וכמ"ש אצלי בקונטריס שושנת המלך כס"ד ועיין בקונט' ארעא דרבנן אות קס"ו ועיין לה' אליה רבה סי' תרנ"ט ועיין