משכנות הרועים רסט

מ"מ דעת הנך רבוותא דאין לחלק כמ"ש הרא"ש שם ע"ע גם אשו"ר לה' מוהר"א ששון סי' ז' וסי' יו"ד שכתב להתיר ע"פ הכתבים הנשלחים מאיש אל רעהו ע"ש וכבר ציין הרבה פוסקים ה' כנ"הג שם אות מ"ז בהג"הט ומאות כ"ח והלאה בהגב"י ע"ש אימור מעתה דכל עיקר טעם כל הנך רבוותא דפסקו להתיר ע"פ הכתב א"א משום דבעידי אשה הקילו אבל בנ"ד שהכתב בא להוציאה מחזקתה דלא הוחזק לן באחי ושריא להתנסבא לשוק ודאי דהדר דינא מפיהם ולא מפי כתבם וכדיהיב טעמא בירושלמי למ"ד אין משיאין ע"פ שטר ואפילו שיהיה הכתב מפי ב"ד של שם כל שלא נתקיים מגן שויא דבקיום שטרות להתיר הקילו ולא להחמיר וכ"ש דאפי' להתיר איכא מרבוותא דס"ל דצריך לקיים ועיין בתשו' שבס' חלקת מחוקק שם וכ"ש להחמיר לאורועי חזקתה דהתירא מצורף לזה מה שאמרה שהאיש שגרשה הגזים עליה לעשות לה אופן א' בארץ שלא תנשא ואנן בדידן קי"ל בגויה עשו יעשה וגם יכול יוכל בכל דבר שהוא עושה רושם ועוד בה מ"ש שהוא אחוהי דמיתנא וכנסה האמת אתו אע"פ שהעמיד את אחיו לעד וכן לא יעשה מ"מ דילמא למצוה איכוון בה שעתא וע"פ מה שנת' נלע"ד דהאי אתתא שריא להתנסבא לכל גבר בר ישראל דיתצבי ולית אינש דימחא בידהא וצור ישראל דיין אמת יעמידנו על האמת ולא תצא תקלה מתחת ידינו יוצר אור יאיר עינינו באמתתה של תורת אמת כיר"א

ולאחר כתבי ראיתי לה' בית דוד בח' אה"ע סי' ס"ח מהס' שיצא לדון בדבר חדש דמ"ש הטור ולא היה מוחזק באחי וכו' ה"ד באדם שהוא מאותה העיר וכו' דאי הוו ליה אחי מידע הוו ידעי ומדלא נודע ש"מ דלית ליה אבל באורח שבא מארץ רחוקה מה שייך לו' דהוחזק דאין לו אחים והכריח דבריו ממ"ש הטור להוציאה מחזקתה דמה חזקה יש לו דאין לו אחי ונדחק בתשו' הרא"ש ז"ל שהביא מרן ז"ל שם ע"ש שהאריך קצת וכבר מבואר בדברי רש"י בקידושין ורשב"ם דכל אשה בחזקת התר עומדת אח"מ בעלה וכמ"ש ג"כ ה' משחא דרבותא ואהמ"ר נראה דאין לסמוך ע"ז ונתוועדנו ע"ז בחברת אחי וריעי יצ"ו והתרנוה כדת של תורה

(נד) חיוב האומר לחבירו זרוק מנה לים או קרע כסות או תן דבר זה לכלב ואתחייב אני לך דעת הרמב"ן ז"ל דחייב מדין ערב וכתב עליו רש"ל ז"ל דלדעת הצרפתים והרשב"א ז"ל אין חייב מדין ערב אלא כד מטי הנאה לאידך אבל לא דאזיל לאיבוד וכתב הכנ"הג בסי' קכ"ט בהג"הט אות י"ט שכן דעת הרא"ש ושכן נראה לו עיקר ועיין בדרשותי בדרוש מו"ח זלה"ה בס"ד

(נה) חיוב המחייב עצמו בדשב"ל או שאינו מצוי ברשותו חייב כמו שנתבאר בסי' ס' עיין לה' בית דוד ז"ל בסי' י"ב וכת' שם בס"ד משם מהרש"ל ז"ל סי' ח"י דהיכא דאיכא פלוגתא ב"ח מאוחר וב"ח מוקדם בענין גביית המטלטלים הדין עם המוקדם כי הוא בא בכח ד"ת וגביית המאוחר מכח התקנה שהיא תקנת השוק ולא עדיף כח התקנה מכח הדין ע"ש ומכאן יש ללמוד בקונה המולק'י המחזיק בו ישראל ואיכא בינייהו דינא ודייני וחילוק דיעות רבנן נינהו שמור"ים לבני ישראל דהדין עם קונה המולק'י שהוא מחמת ד"ת שקנין ישראל מהגוי מדאורייתא משדה עפרון והמחזיק הוא בא מכח התקנה

(נו) חיוב האומר לחבירו הוצא לי פתקא מהמלך וכל מה שתוציא בהוצאות על דבר זה אני אפרע לך ה"ז חייב לשלם אע"ג דהוי שאין לו קצבה והרמב"ם סובר דהמתחייב בדבר שאין לו קצבה אינו חייב כמ"ש בסי' ס' אפי"ה הכא מודו ועיין במוהרשד"ם ח"מ סי' ל"ד ועיין במור"ם סימן י"ד וסי' צ"א ס"ג ובסמ"ע שם ושם ובסי' רס"ד ובהכנ"הג שם בהגהב"י ז"ל ובתשו' ה' שבות יעקב ח"א סי' קי"ב ובתשו' ה' בית יעקב סי' קל"ו

(זן) חיוב כתב הרב ב"י ז"ל בסי' נ"ז בשם הרשב"א דהאומר שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי בכל שנה מנה דאם מת אינו מתחייב ליתן ליורשיו אבל השנים שעברו שלא קבל האב בחייו נותן הוא לבניו ע"ש וצ"ע כיצד נתברר אם ע"פי השטר שכתב לנותן שיתחייב המקבל נהי דמהני להתחייב בשלא עבר הזמן אבל במה שעבר זמנו מנין לנו לקרותו שטר לכ"הג ועיין לקמן באות ש' מדין שכירות סי' בס"ד ועיין תשו' הרשב"א ח"ב סי' ק"ה ועיין סמ"ע סימן רע"א סקי"א

(חן) חיוב כתב הרב ב"י ז"ל בסי' נ"ז בשם הרשב"א ז"ל דל"פ רשב"ג ורבנן בפ' מי שאחזו דע"ד דמ"ס לי ולא ליורשי ומ"ס לי ואפילו ליורשי היינו משום דסתמא בדוקא קתני משום דאיהו צ"ל אבל האומר שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת בניו נותנים לו לאחר מותו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שיותנו עכ"ל עיין ח"א סי' תקי"ט וח"ב סי' ש"א ועיין בהכנ"הג בהגהב"י מאות ל"ח ועיין במהראנ"ח ח"א סי' נ"ח וס"ו ופ"ח ומהרי"ט חי"ד סי' כ"א ופרח מט"א ח"א סי' מ' ופ"ט וח"ב סי' א' ובמח"א בה' זכיה סי' כ"ב ע"ש ועיין בשו"ת הרשב"א סי' אלף נ"ג ואלף קמ"א

(נט) חכם אחד הורה הוראה ע"פי הש"ע אך לא הביט אל שורש הדבר וטעה בהוראה אי מקרי שוגג או מזיד הדעת נוטה להיות נידון כמזיד שכבר גילה דעתו בהקדמתו שדבריו בש"ע דמשנה סתומה מראהו בית דמשם תורה שו"ר להכנ"הג בח' אה"ע סי' י"ג בהג"הט אות שעמד על מבוכה זו ע"ש

(ס) חכם ת"ח שיש לו תביעה אצל א' מהסוחרים והוא מבעט בו ולא ציית דינא יכול החכם ההוא לנדותו או להחרימו עד שיקבל עליו את הדין הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רל"א ואנן בדידן מוחין ביד הת"ח דלא למעבד הכי משום דמיפקרי לגבייהו ונ"מ חורבא ושומר נפשו ירחק מזה דשכיחי מפקי קלא ואתו לאנצויי

(סא) חכם ראובן יש לו דין ודברים עם שמעון איתגורי איתגור כיון דרווח רווח עד שקלל ראובן את שמעון ואת אביו ושמעון אף הוא היה מתכוין לגמור ג"ש קלל' נמרצת לראובן ואביו ואבי ראובן דיין ממונה על הצבור ושאל השואל אם חייב נידוי שמעון או"ד כיון שבנו גירה בו מדון הוא התחיל בעבירה ועבר אלפני עור ושכמ"ה

הלא ברא'שי אנכי הרואה דבר זה נפתח בגדולים ה"ה הרשב"ץ בח"ג סי' קט"ו שאול שאל בבני ת"ח שאינם נוהגים כשורה ומתקוטטים עם בני אדם ומקללים אבותיהם ומרוב כעסם משיבים להם כמדתם