משכנות הרועים רסז

בעלה רובא דרובא מודו דהא איכא דררא דממונא אם יתחייב הבעל בסכי כתו' אם לאו ובד"מ בעינן שיעידו בפני הבע"ד וכמ"ש הרא"ש שם בתשובה ומרן בש"ע שם ס"ד כתב י"א דבעינן דוח"ק ופסק שם מור"ם דבעי' בפניה ובפני בעלה ע"ש ועיין בה' כנ"הג שם אות ל"ה בהגהב"י שם ובסי' מ"ב בהגהב"י מאות מ"ח ובנ"ד דהיא מכחשת העד ומודה היא שעברה על דת אלא שמכחשת בזה שהעיד עליו העד כגון דא צריכה רבה גם יש לחקור אי חיישינן לעובר הזה לשהוא ממזר לפי מה שהודית שנבעלה לפ' אלמוני וממנו נתעברה אלא שאני חוכך בדבר דמאן חשיב להכיר העובר בן ה' חדשים או בן ו"ח והלואי שפרה ופועה ועוד צריך חיקור דין אם האב אמור יאמר שקודם שהלך לא נזדקק לה ב"ח או יותר שאז אם נתעברה ממנו הרי קרב לה זמן הלידה ועדיין העובר קטן הכמות ובפ"י יוחסין דע"ח תנן האומר בני זה ממזר וכו' רי"א נאמן ופירש"י שהאומר שנולד לו מחייבי כריתות ובגמרא אמרינן דלר"י ל"מ באומרת אמו דקים לה טפי אלא אפי' אביו דלא קים ליה טפי נאמן ול"מ עובר דאכתי לית ליה חזקה דכשרות אלא אפי' שנולד כבר דאית ליה חזקה דכשרות שהתורה האמנתו לאב דכתיב יכיר וכשם שנאמן לומר בני זה בכור כך הוא נאמן לומר שהוא ב"ג וב"ח וכו' וז"ל הרמב"ם בפט"ו מה' א"ב דין ט"ו אבל האב וכו' נאמן וכו' וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי עכ"ל ובדין י"ט כתב א"א שהיתה מעוברת ואמרה עובר זה אינו מבעלי אינה נאמנת לפוסלו והרי הוא בחזקת כשר עכ"ל שלא האמינה תורה אלא להאב ולא להאם אפי' לר"י דקי"ל כוותיה כמ"ש ה"ה ע"ע וכ"כ בטוש"ע סי' ד' סכ"ו ע"ש ובנ"ד אם יאמר האב שלא קרב אליה קודם שהלך כמדובר ודאי נאמן ומשוי ליה ממזר לרחקו מלבא בקהל ולהתירו בממזרת אבל על מה שטענה מפ' אלמוני אינה נאמנת לפטור מן החליצה ומן היבום ולהחזיק עובר זה לבנו לירש אותו כמ"ש ה"ה שם אבל אם הבעל מספקא ליה נראה דאין להחזיקו בחזקת ממזר דאי משום עדות של ע"א אינה אלא עדות של כיעור ואין לאסור א"א וכ"ש דקי"ל ע"א בכיעור אינו כלום ע"ש בה' ב"ש סקי"ד ועיין במהרי"ל ח"א סי' י"א וכ"ב ובמהרשד"ם אה"ע סי' קל"ט ואמרי' שם בגמ' אין ערעור פחות משנים ואי משום הודאתה כבר נתבאר דאינה נאמנת אלא דמסופקים אם האב האמין לדברי העד ושויא אנפשיה חתיכה דאיסו' אי אמרי' א"כ ממילא הוחזק העובר לממזר והנר' כעת כיון דע"א בכיעור אינו כלום כיון דלא העיד על גוף המעשה אין כאן עדות כלל ואם הוא מאמין שמהכיעור באו לידי מעשה לא האמינה אותו תורה להאמין למי שאינו נאמן לפסול את זרעו ועיין בתשו' הריב"ש סי' מ"א ומ"ב ובב"ח בדין א"א שהיתה מעוברת ועיין בתשו' ה' פרי הארץ חא"ה סי' א' ובתשו' הרב שמש צדקה סימן וכעת בא אצלינו בעלה ואמר שקודם נסיעתו ביום א' היה עמה כדרך כל הארץ ובליל נסיעתו א"ל שנטמאה והיא אומרת אמת רק שראתה טיפת דם ע"כ פירשה והנה טענה האשה בפנינו שמבעלה היא הרה ואינה יודעת זולתו ומה שאמ' מפ' לפי שהטעו אותה שאמרו לה שאם תאמר מפ' הוא חייב לישא אותך צ"לד אי מהימנא בחזרתה או לא והנה מוהרא"ם ז"ל בכתבים סי' רכ"ב עמד וימודד אר'ש ל'ו מתוא'רה בענין דומה לנ"ד דבתחלה הודית בפנינו שפלוני נהג עמה בדרך אישות ואח"ך חזרה בה ומסיק דמעיקרא לבשה יצרה ונתנה עיניה באחר ומשקרא והשתא הדרא וקושטא קאמרא ע"ש וראיתי לה' מהר"ש הלוי בסי' ט"ל שכ' דאינה נאמנת באומרת טמאה אני לך דשמא עיניה נתנה באחר אלא אם הודית מעצמה אבל אם ע"י חקירה הודית לא חיישי' לעיניה נתנה באחר והשיא דברי הכתבים לענין אחר ע"ש אלא דבאמת דדברי הכתבים מכחישין דבר זה ועוד קשה קצת דהפך עובדי דמייתי תלמודא שלהי נדרים דמטיא ליה מיא לממשי ידיה וא"ל האידנא לא הוה וכו' וכן באידך דקא בדחא וכו' הוי כעין שאלה וקאמר עלה ר"ן דלא מהימנא משום דעיניה נתנה באחר

(נב) חליצה אחדש"ו כת"ר הן ידיע ליהוי לך מלכא כי שאול נשאלתי מאת אחינו ה' הרד"ט הזו ביבמה שילדה אחר מות בעלה ומת תוך שלשים יום כדת מה לעשות בס' חליצה הלזו וה"נ לענ"ד דלאו בני קריאה נינהו דלא מצו למי' לא אבה יבמי לא חפצתי לקחתה דמשמע דאי בעו ליבומי מצו שפיר ליבומי והא ודאי בדותא היא דלאו בדידהו תליא מלתא דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב יולדות בר קיימא נינהו וקאי עלה באשת אח אלא דמדרבנן חומרא בעלמא החמירו בה להצריכה חליצה וכיון דכן לא מצו קריין דאין לך מיחזי כשקרא כמו האי אבל בהנך דקי"ל בהו חולצות ולא מתיבמות כיון דמדאורייתא מחזא חזו ליבום אלא דרבנן גדרו גדרן דלא ליבומי ואוקמו' אחליצה אמטו להכי סברי מרנן הרמב"ם והרא"ש והרשב"ץ בח"ב סי' צ"ד דבני קריאה נינהו דלא פלוג בכל העולה ליבום דקורא דלא מחזי כשקרא כיון דמדאורייתא מחזא חזו ליבומי אבל בנ"ד כיון דמדאורייתא לשוק קיימא הס כי לא להזכיר דהיאך יכול לומר לא חפצתי דובר שקרים לא יכון וכבר מלתא אמור מביא ואינו קורא דלא מצי למקרי כדכתי' כנלע"ד אלא שהר"ד הנז' יחד הדיבור לאחינו רבה דעמיה מוהר"א אבוקארא נר"ו שדר לי עם חכם וסופר לעיין ביבמות דף נ' דמילתיה דרב וכו' ובהרב המגיד בפ"ו מה' יבום יע"ש ואנא נפשאי דייקנא ולא אשכחנא סייעתא ולא תברא וכשנראו הדברים לפני אחינו ה' מוהרי"ט נר"ו שרטט וכתב איברא דהכי הוא אלא כיון דקריאה לא מעכבא מהיות טוב לקרות דלא פלוג זת"ד ולע"ד אני במקומי עומד הגע עצמך שחלוצה זו נשאת לזר קודם שתחלוץ דאפסיק' הלכתא אם לכהן לא תחלוץ ואם לישראל חולצת היעלה על הדעת היא בעולת בעל וקריא מאן יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה הא אין עליך לומר אלא חולצת ואינה קוראה דליכא למי' שכבר היה יכול ליבם דבנ"ד לעולם לא היתה לו שעת הכושר ליבם וכיון דבנשאת פשיטא חולצת ולא קוראה ה"נ אעפ"י שלא נשאת אינה קוראה דלא פלוג דכל שאינה עולה ליבום מן התורה לאו בת קריאה זהו מה שנלע"ד ואתה תבחר ותקרב והשיבני דבר הכ"ד זעיר שם ע"ה עוזיאל אלחאייך ס"ט

(גן) חליצה איש אחד מערי המערב הפנימי בא לא' מהכפרים של פה מתא יע"א ונשא שם אשה ונלב"ע וחל"ש ולא הניח ממנה זש"ק ואנחנו לא נדע אם יש לו אח או בן במקום אחר ואלמנתו יושבת תחת תומ'ר אדהכי והכי באו ב' אנשים מערי המערב וא' מהם עלה לס"ת בשם משפחת המת מרעלי והשני ממשפחה אחרת והעיד לפני הב"ד של שם כי חבירו אחוה דמיתנא הוה ועמד ויבם אותה