משכנות הרועים רסו

ע"ש וכ"ש בתקנת החזקות דאין להם ע"מ שיסמוכו סמוכים מן התורה דודאי ופשי' דקונה הקרקע הוא המוחזק מן התורה ולא אתיא תקנתא דרבנן ומפיק אדאורייתא. ועוד נלע"ד דבנ"ד אפי' הסמ"ע מודה דשתיקה כהודאה דמיא דהתם מידי הוא טעמא דשתיק ולא מיחא משום דכבר עשהו ואין בידו לשנות כמ"ש הסמ"ע שם אבל בנ"ד אי לאו דארצויי. ארצי מה זו שתיקה מצי אמר לא בעינא כל חד וחד ליקום אדוכתיה ודברי אמת ניכרים דהסכים למעשה אחיו ושמח בחלקו שכבר בנו היה דר בחנות ואפוכי מטרתא למה ליה וכשהחליט יהודה לאחיו לוי הקרקעות שיש להם באי ג'ירבא כבר זכה שמעון בחלקו וחלק חבירו ואי אית ליה ללוי דינא בהדי אחוהי יהודה ליזיל ולשתעי דינא בהדיה אבל על ראובן אין לו שום תרעומת כך נלע"ד הקצרה אם יסכים כת"ר נר"ו ושלום

(מד) חותם מנהג בעלי השררה מהגוים עושים. טבעת של כסף ושמו חקוק בו וכשכות' כת"י או אגרת כותב שמו על הנייר המשרת שלו ולהצדיק דברי הסופר חותם באותו הטבע' מאחורי הנייר על כתי' שמו ואצלם הוא כדין שטר גמור לכשיתקיים החותם שהוא חותמו וצ"לד אם כתב ישראל וחתם עליו בחותם הטבעת כמו שנאמר אם יש לו דין כת"י מי אמרי' חתימת ידו בעינן וליכא או"ד מ"ל כת"י מ"ל חתימת הטבעת ונ"מ להיכא דטוען לא חתמתי אלא דנפישי רמאי ומזייפי וכעת ראיתי להרב מגן גבורים ז"ל סי' ל"ג שעמד בזה וכתב דנאמן לומר לא : . חתמתי ע"ש

(מה) חרופין ראובן היתה לו טענה עם כללות הקהל שלקחו ממנו ממון שלא כדין ועל נצותם א"ל גזלנים ועמדו כנגדו לענשו שהרי מי לנו גדול ממרע"ה על שאמר לישראל שמעו נא המורים נענש והוא השב ישיב כי לדעתו ודאי גזלנים הרב מוהריט"ץ ז"ל סימן ק"ג בפלפול עצום וסברא:

(מו) חרופין הקורא לחבירו מומר סופג את המ' ואם אמר לו ממזר בן ממזר סופג שמונים ואם הקדים לומר לו אביו ממזר ואתה ממזר אינו סופג אלא מ' דוקא דכיון שאביו ממזר פשיטא דבנו ג"כ ממזר דלעולם זרעו ממזר כ"כ הרב מהר"י בן מיגאס ז"ל בתשו' הנדפסות מחדש סימן צ"ד ע"ש

(מז) חרם מי שנתחייב חרם בב"ד על מה שטען עליו חבירו והביא הנתבע עד א' המסייעו נפטר מהחרם ה' כנ"הג סימן ע"ה בהג"הט אות י"ט משם ה' מוהר"י וייל ז"ל ועיין מ"ש עליו הכנ"הג ומ"ש ע"ד הרב בני חיי ז"ל ומ"ש משם מוהר"א כן חסון ז"ל הובא בס' מקור ברוך ד' ע"א ריש ע"א ומשם ה' לחם רב סו"ס צ"ב ע"ש

(מח) חרם קי"ל במי שנתחייב שבועה לחבירו יש לו להטיל חרם על המשביעו לשקר כמ"ש הטוש"ע סימן פ"ז והם דברי הרמב"ם בפי"א מה' טוען משם רבותיו ע"ש ואני מצאתיה בתשו' רבו ה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' ע"ה ומתבאר שם מעיקר התקנה שאע"פי שלא תבע הנתבע תביעה זו הב"ד גוזרים כך כיון שעיקר התקנה ה"ט כדי שלא יעלילו על בני אדם ולכשיתחייבו שבועה מתפשרים עמהם ונמצא גוזל את חבירו שלא כדין ועוד בה משום הזכרת ש"ש לבטלה ע"ש ואעפ"י שאין מנהגנו להשביע בש"ש מ"מ הא איכא טעמא אחרינא כמדובר וכ"כ ה' בית דוד סי' ק"ן מהס' דקכ"ב ע"ד ע"ש ואני עני כשרואה איזה רמאות בענין או אשר יבא אל בטענות אחר כמה שנים וירד מנכסיו וכעז"ה אני מתרה בו להטיל חרם וכמה פעמים ת"ל חזרו לאחוריהם מאימת החרם גם לענין אם צריך לענות אמן אחר החרם כמ"ש בש"ע בסי' פ"ז והוא לשון הרמב"ם ועיין לה' פרישה ובסמ"ע והט"ז והרב בית דוד שם ובתשו' מוהר"י ן' מיגס ז"ל כי שם עיקר התקנה לא הוזכר בה ענית אמן ע"ש ועיין לה' כנ"הג. שם בהג"הט אות ב"ן

(מט) חרם. כשנותנים חרם על כל מי שיודע עדות. לחבירו שיבא ויעיד ויש קרובים שיודעים בעדות הדבר אם ישנם בכלל החרם או לא כיון דעדותן לא מעלה ולא מורדת פלוגתא דרבוותא. ומור"ם ז"ל סימן כ"ח ס"ב כתב תחלה ס' האומרים דישנם בכלל ואפי' הבע"ד עצמו ואח"ך כתב ויש חולקין ושכן עיקר ע"ש ובסי' ע"ז פסק מרן כדיעה א' ולא הגיה מור"ם כלל ותי' הסמ"ע שם ב' תי' והתירוץ הב' דבר נאה ומתקבל וכ"כ בפרישה שם ומדברי הרא"ש עצמו דסברת הי"ח דסי' כ"ח היא דעת הרא"ש ודברי מרן בסימן י"ו הם דברי הרא"ש בתשו' שהביא הטור גם הרב"ח שם ולשם דרך בדרך זו וע"ע בתשו' ה' בית יהודה ז"ל בח"מ סי' ה' ולקמן באות ע' סימן א"ך

(נ) חשבון רש"ל שותפים הוו ומת ראובן וטענו בניו על השותפים להראות להם פתקי החשבונות לדעת מוצאיה ומובאיה של השותפו' והם מיאנו בכתף סוררת רק שאומרים דרך כלל ולא נתנו טעם לדבריהם ע"מ ועל מה אשתמוטי קא משתמטי שלא להראות להם פנקס חשבונותיהם וגזרתי עליהם בח"ס עד שהביאו הפנקס וסדר חשבונותיהם ויצא הדין לאור ת"ל ואח"ז נדפס ספר שערי צדק והוא מתשובו' הגאונים נו"ן ומצאתי בשער ד' מחלק הה' סימן י"ג. של רבינו סעדיה הגאון ז"ל והאריך בזה וזו הלכה העלה סמוכין מ"הת ת"ל

(נא) חשש על דין עסק ביש שלפי הנשמע שבעלה של הארורה הזאת יצוא יצא ביום ח"י סיון שעבר ובט"ו כסלו לשנה הבאה הרגישו בה העם כי היא הרה וקראו לחיה ובדקו אותה ותען להם שהעובר כבר ה' חדשים א"כ היא הרה לזנונים אף היא תשיב אמריה העיזה פניה ותאמר כן הוא ומפ' אלמוני אנכי הרה יורה המורה לצדקה ועוד בה שהעיד עד אחד שראה רווק א' באישון לילה יורד מן העלייה אשר הארורה שוכבת שם וגם אנשי המקום אמרו שהיא פרוצה ביותר יורה המורה ושכמ"ה

זאת אשיב בראשית מאמר הוא הדבר אשר דברו אילי האר'ש לענין קבלת העדות לאסור אשה על בעלה שצריכה דרישה וחקירה כד"נ כמ"ש הסמ"ג בשם הג"המר והג"מיי וע"ז כתב הרא"ש בתשו' כלל מ"ו ראוי שעדות זה תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים בדרישה שידרשו ויחקרו היטב וכו' ולקבל העדות בפני הבע"ד האשה והבעל ובפני גדולי ישראל שידעו לדרוש ולחקור ולא להסתיר עצה במחשכים וכו' וראוי לענוש לכל מי שהיה באותה עצה ובאותו ועד לקבל עדות שלא בפניהם עכ"ל והובאה בב"י סי' י"א ואע"ג דאיכא מ"ד דלא בעינן דרישה וחקירה הא מיהא בפניה ובפני