משכנות הרועים רסג

וכו' עכ"ל וחזר ושנאה בסי' תנ"ה ע"ש ולענ"ד ק' ממ"ש רבינו בפי"ג מה' מלוה ופסקו הטוש"ע סי' ע"ג ס"ב דהכחשת זמן הפירעון רמי שבועה עלה ואפי' ש"ד ע"ש דהוי כטענת ממון ואע"פי שה"ה כתב שלא מצא דבר זה מבואר ע"ש ואנא זעירא נהירנא כד הוינא טליא דק' לענ"ד על ה' ז"ל דמשנה שלימה שנינו מעידין אנו באיש פ' שחייב לחבירו אלף זוז וכו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנם מכאן ועד ל"י ובין נותנם מכאן ועד יו"ד שנים וכו' אלמא שהעדים אם נמצאו זוממין חייבים לשלם דמי האומד והוי טענת ממון לגמרי ולעת עתה זכיתי ומצאתי להתייר הגדול מהרימ"ט ז"ל בח"המ סי' ק"ה שכת' זה עלץ לבי ויגל ת"ל

גם מאותה שאמ' ברפ"ק דקידושין דף ז' המקדש בהנאת מלוה מקודשת ואוקי לה דהרווח לה זמנא ע"ש בפירש"י ז"ל אלמא דהרווחת הזמן הוייא ממון ומתקדשת ע"י האשה א"כ ודאי דטענת ממון היא גם הרב גד"ת שי"ד ח"א סי' ר' כתב ע"ד ה"המ על שלמדה מדקי"ל בהשואל דק"ב שוכר אומר לעשרה שנים ומשכיר אומר לה' שנים ופסקה מרן בש"ע סימן שי"ב ע"ש ויש להשיב ואין כאן מקומו

הדרן עלך דברי מוהרשד"ם ז"ל לכאורה קשים לשמוע דכבר נתבאר מכמה דוכתי דהרווחת זמן הויא טענת ממון ואפשר דלא אמר ה' כן אלא שעיקר הטענה מכח ספק וחשש שמא ימצאו שובר או ראיה וכיון שחששא רחוקה וקרוב לודאי שלא ימצאו וסופן לפרוע לא אמרי' קי"ל ועיין בתשו' מוהרח"ש ח"א סי' ל"ב ומ' ובתשו' ה' מגן גבורים סי' כ"ו

(מב) חזקה י מנהגינו פה מימי קדם שישראל המחזיק בקרקע הגוי כראוי ואירע שהגוי הוציא היש' הימנה ונשארה ביד הגוי כ"כ זמן זמנם זמניהם אכתי ברשותי' דיש' קיימא והזר הקרב יומת ועיין בכנ"הג סי' ק"ס בהגהת הטור שיש הסכמות משתנות בזה נסתפקתי לפי מנהגנו במי שהיה לו חזקת קרקע והוציאו הגוי ממנה ונשארה ביד הגוי אף כי אחרי מותו והיתה עליו כתובת אשה או ב"ח ולאחר מותו הסכימה דעת הגוי להחזירה ליש' והחזירה ליורשי המחזיק מי אמרי' דמקרי ראוי ולא גביא האשה כתובה מניה וכן למ"ד דחוב אינו גובה מהראוי או"ד הויא לה כקרקע הנגזלת שנתבאר בדברי מור"ם סימן רע"ח ועיין בס' בית יהודה ח"ב סימן יו"ד שכתב דהוי ראוי עש"ב ושכ"ד רבו ז"ל יד אהרן חא"ה סימן צ' בהג"הט אות ו'

וכבר כתבתי למעלה אות ה' מדין ההטבה סימן כ"ה שנסתפקתי בדבר ההטבה הנוהגת אי הוי דינה כראוי או כמוחזק ואע"ג דאיכא מ"ד דהוי כמוחזק מ"מ שניא דא דהתם בידו לתקן ולחזור ולקנות ואינו אלא מחוסר זמן ושמשא ממילא אתייא משא"כ בנ"ד דתלוי בדעת אחרת מאן לימא לן דמתפייס בעל הקרקע ואת"ל דמתפייס מאן לימא לן דשביבי בישא דמיפייסו דבדידהו תליא מלתא ואת"ל דמזדקקי ליה מאן לימא לן דמלכא מזדקק ליה ויהיב ליה רשותא דהכי אורחא דבני מתא. אך אוסיף להביט בענין תקנת ההשבון כפי מנהג הקהלות יצ"ו שאם תמות אשה בחיי בעלה ולא הניחה זש"ק ממנו שהוחזק חצי הנדונייא לאביה או ליורשיה אם כשמתה האשה כבר מת אביה ועליו כתובת אשה או ב"ח אי גבו מההשבון או לא בזה ראיתי להקת הנביאים רבנן בתראי פליגי בה דמוהרח"א בס' תורת חסד סי' צ' ומהר"י חנדלי סי' כ"ב ס"ל דהוי מוחזק וגובה ממנו ב"ח אבל מוהרח"ש הובא לשם ומוהרד"ך ומהרש"א ומוהריט"ץ ס"ל דהוי ראוי עש"ב וממנו נקח לנדונינו דהוייא בדעת אחרת מאן לימא לן דמיתה ואת"ל דמיתה מאן לימא לן דלא משיירא זש"ק וא"כ מידי פלוגתא לא נפקא

איברא דאיכא למימר דאפילו למ"ד בההשבון דהו"ל דין ראוי בנ"ד. יודה דהוי מוחזק דהתם לא עביד דאתי בידי אדם וחסרונו בידי שמים משא"כ בנ"ד כיון דתלוי בדעת אדם וכ"ש דאפשר להרבות רעים ומתן דמים וארצויי מרצי

ברם אכתי פש גבן לברורי דא"נ חשבינן לנ"ד כראוי היינו מה ששוה החזקה לע"ע דקיימא למיגר לישראל אבל ס"ס הא מיהא מה שהיתה שוה בעת מיתת המחזיק ליכא מאן דפליג דמוחזק גמור הוא וגובה מהשווי ההוא ועיין בתשו' ה' בית יהודה ח"ב סימן יו"ד:

ומעתה נובין ונדון בשבת ששבחו נכסים אחר מיתת האב גרסי' בפרק י"נ דקל"ג ע"כ נמ"ך וחבל על דאבדין

(מג) חזקה שאלה. ראובן היה שוכן בחנות באי ג'ירבא ששכר. אותה מאת הגוי בעל המולק"י והיה דר בה שנות מספר הסמוך לט"ו שנים ולא עמד איש אתו לתבוע ממנו שכירות החזקה כמנהג אנשי עירם ועמד שמעון אחי ראובן וקנה המולק"י מאת הגוי בעל גוף הקרקע וראובן עודנו דר בחנות ההיא קרוב ליו"ד שנים והיה מעלה שכירות לשמ' אחיו כאשר יאותו ביניהם ושמ' הקונה העולה על רוחו כי אחיו ראובן הוא המחזיק יען דר בה כמה שנים ואין פוצה פה ומצפצף ואחר הזמן הנז' עמד לוי קרובו ויצא לטעון כי החנות הנז' היא בחזקת אביו הן בעודנו חי ועמדו לדין ונתחייב שבועה ראובן על חזקתו ונמנע מלישבע ונשארה החזקה למורישו של לוי ויהי כשמוע שמ' את הדבר הזה הפצירו ביהודה אחי לוי שהוא ג"כ יורש עד שנתנה לו במתנה ושאחיו לוי יזכה בחנות שכנגדה על שדר בה בנו ולפי שאירע מפולת בחנות הנז' ועמד שמ' לבנות את הנהרסות א"ל לוי הלא ידעת שהחנות ההיא היא חזקתנו שירשנו מאבינו א"כ איפוא תקבוע לנו שכירות החזקה אפי' גרוש א' לשנה ויען שמעון ויאמר כי כבר זכיתי בה בתורת מתנה מאחיך יהודה וכנגדה זיכה לך חלקו בחנות הדר בה בנך כמו שנאמר עמד ולא ענה עוד ואחר עבור ד' שנים מ"מ עמדו האחים לוי ויהודה לחלוק עזבון אביהם ולוי הדר באי ג'רבא החליט לאחיו כל הקרקעות שיש להם פה מתא ויהודה הדר פה מתא החליט ג"כ לאחיו לוי כל הקרקעות שיש להם באי ג'ירבא אז עמד לוי נגד שמ' בעל המולק"י לתבוע ממנו דמי החזקה יען הוחלטו לו כל הקרקעות שיש להם באי ג'ירבא ושמעון ישיב אמריו כי כבר זכיתי בה בתורת מתנה מאחיך יהודה וכנגדה זיכה לך חנות הדר בה בנך וסברת וקבילת ומה לך פה עמוד עמדי עמד השואל ושאל כדת מה לעשות יורה המורה לצדקה ושכמ"ה

תשובה אריש דינא כמו שבא בשאלה שראובן עמד לדין עם לוי אחי יהודה אחר שדר בה יותר מט"ו שנה ואין דובר אליו דבר דון דייני דהו"ל חזקה שאין עמה טענה שלא טען מכרתיה לי או נתתיה