משכנות הרועים רסב

וראיתי להרב"ח ז"ל בסי' ק"י שם שיצא לדון בדבר חדש דהא דאמרינן חזקה דלא פרע אינש גו זמניה איתמר בין בישראל בין בגוי ורמזתיו לעיל אות ה' סי' ל"ג ע"ש וכתב ע"ז דצ"ל דמת אח"ז המוגבל וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי תנא אהיכא קאי דאי אסתמא דתלמודא דמוקי למתני' ותנויי כבר כתבתי מ"ש התוס' ובעניותי' ואי אמלתיה דר"א לא ידענא מאי היא דע"כ במלוה גוי וגוי לא ציית לדינא דנימא ליה דאפילו בתוך הזמן אינו גובה דבגוי לא אמרי' חזקה וכו' אלא משום דרבית אוכלת בהם נזקקין ול"ש לן בגוי בתו"ז ולאח"ז דודאי עביד דפרע כי היכי דלא ליטרידיה בזמניה וכדאמר אביי ורבא התם בשחייב מודה ר"ל בגוי ומ"ש עוד ה' ז"ל דבזה מתיישב דלאיזה צורך כתב רבי' בשקבל וכו' וכדמשמע מלשון הרמב"ם וכו' עכ"ל כבר כתיב' בעניותין טעם הרמב"ם ז"ל שלא הוצרך לומר כשקבל וטעם הטור ז"ל

וראיתי לה' מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' צ"ד עמד וימודד אר'ש אם יש אופן מועיל לגבות מיתום קטן בלא הנך תלת יען נמנעו העם מלהלוות והשער סגרו והשיב דנאמנות סתם אינו מוציא מחשש צררי אבל אם מאמינו על חשש צררי אין עוד מקום לחוש אלא שהבע"הת כתב דנאמנות ל"מ דחיישי' לשובר וכו' עכ"ל הא אילו כתב בפי' נאמנות אפי' נגד שובר ליכא למיחש למידי עכ"ל ואתמהא שהראב"ד בהשגות שם בפ' י"ב דמלוה עלה בדעתו לומר כן בדעת הרי"ף אלא שחזר בו ממה שהק' בערכין אותם הקושיות ולא תי' כן ש"מ שאין שום נאמנות מועיל לקטנים עכ"ל וכתב המ"מ ז"ל שהוא מודה שאפי' יש בו כל תנאי שבעולם הוא אפשריי הביטול וחוששין לו עכ"ל ואיך ה' ז"ל העלים עין של מעלה מכל זה והונח התיקון הזה ואע"פ שאח"ך נרגש מהך דערכין דלא מוקמי' בהכי מ"מ דבר זה נפתח בגדולים שכתב המ"מ ז"ל דראיה זו איני מכיר כאשר הונף וכאשר הורם גם מ"ש שאם יעשה תנאי לגבות אפי' מיתומים קטנים וכו' גם זה נדחה במ"ש המ"מ ז"ל דאפשריי הביטול וחוששין לו גם מ"ש לכתוב בשטר שאם אחרי מותו לא יפרעו לו החוב יפרעו לו סך קנס וכו' דכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהן ונזקקין למען הציל אותם מהקנס עכ"ל ואתמהא דלא מוקמי' הכי מלתיה דר"א ובמלוה ישראל כפשטא דודאי כעין זה אכלה ומדקה אבל אין להק' כעין זו על ס' הר"ן שהביא מור"ם שם בסי' ק"י שאם ראו הב"ד שיש תועלת ליתומים כגון שויתר להם מן החוב ויגבה עכשו הרשו' ביד הב"ד להגבות עכ"ל דבשלמא מלתיה דר"א ליכא לאוקו' בהכי אבל מתני' ותנויי אמאי לא מוקמי' בהכי משום דכיון דמדעת הב"ד והמלוה עושים מהיכא תיתי להגבות זבורית או בינונית בודאי לא נתפשרו עד שהסכימו כיצד הם מגבים אותו ומתני' דשום היתומים כבר כתבו התו' דע"כ מיירי בדנחות ב"ד להגבות היינו לפום דינא ולאשמועינן דין היתום דאינו כהקדש אבל לדעת ה' מוהראנ"ח קשיא

וראיתי להתוס' שם בערכין אהא דאמרינן טעמא דאין נפרעין משום שובר כתבו התוס' דכ"ב ע"ב בד"ה אמר רבא דנ"מ בינייהו במוסר שטרותיו ואמ"ל שאין לו עוד שום שטרות דלרבא גובה וכו' עכ"ל ולפ"ד מוהראנ"ח ז"ל איכא בינייהו נאמנות בשטר דלמ"ד משום צררי הא אפקיה מתפסי צררי ולמ"ד משום שובר אכתי' חיישי' וכמ"ש הוא ז"ל אלא דלפי מ"ש המ"מ ז"ל שלא היו מורגלים לכתוב נאמנות בשטרותיהם וכדכתי' להכי נקטו התוס' נפקותא אחריתי ועכ"פ דינו של הרב ז"ל שאם קבעו קנס דנזקקין וכו' חי וקיים ונלמד מק"ו מדינו של הר"ן ז"ל דהתם דליכא רווחא מעלמא נזקקין הכא דאיכא פסידא מדידהו לא כ"ש אלא דעל רב אסי דאמר מלתיה ברבית אוכלת לא מצי לאוקומי בכה"ג ומלוה ישראל בפשיטות משום דאין משמעות אוכלת אלא בדקיימא להוסיף ומהלך אבל עדיין קשה דלא אמר למלתיה בכ"הג ולא בגוי וקבל ולא קבל

ואתה דע לך דע"מ שפקפקתי בדברי ה' מהראנ"ח ז"ל שכתב לעשות תנאי לגבות אפי' מיתומי' קטני' וכו' מדברי המ"מ כמדובר הן היום האיר ל עבר פנינו שיטת הרמ"ה ז"ל לבתרא ומצאתי לו בפרק ג"פ סס"י קל"ג שכתב וז"ל ולא משכחת נאמנות דמהניא לאזדקוקי לנכסי יתמי אלא דהימנוהו בפירוש למגבי אפי' מיתומים קטנים וכו' דבכ"הג ודאי דליכא למיחש לשובר דמסהיד דבטלה מלוה להימנותיה דלהכי אהני לאזדקוקי ביה נכסי יתמי כי היכי דלא ניחוש לשובר דליתיה כלל וכל תנאי שבממון קיים עכ"ל ובודאי זה חבר טוב לס' ה' מוהראנ"ח ז"ל אלא דלהרמב"ם שכתב ואפי' יש בו כל תנאי שבעולם וכו' עכ"ל נראה דלא מהני וכטעם שכ' המ"מ ז"ל נמצאת אומר אנן בדידן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל והוא ז"ל העתיק לשון רבינו ז"ל אפי' אם כתוב בו תנאי זה אכתי ל"מ גבו מיתומים קטנים שו"ר לה' המפורסם כמהר"י עייאש ז"ל בתשו' ח' ח"מ בס' בית יהודה שנשאל על מנהג ארג'יל שנהגו לגבות אפילו מיתו' קטנים ובתוך דבריו כתב וז"ל דזה שכתב הרמב"ם וכו' ואפילו היה כתוב בו כל תנאי שבעולם וכו' היינו בתנאי דעלמא כגון נאמנות שאין התנאי בגוף הפירעון לפי שכל התנאים הם אפשריי הביטול כמ"ש ה"המ ז"ל אבל אם היה התנאי בפירעון עצמו שיפרע אפי' מיתו' קטנים פשי' דמהני וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ד עכ"ל ואני עני לא יכולתי להלום חילוק זה להיות מנמנעי אפשרות הביטול ואם בא לומר כדברי הרמ"ה ז"ל כדכתי' אינו מחמת חילוף הנושאים בתנאי רק דלהכי אהני מאי דכתב ליה לאזדקוקי מיתמי וכדכתי' שוב זכיתי ומצאתי לה' כנ"הג בסי' ק"י בהג"הט אות ח' שתמה על מוהראנ"ח ז"ל במה שנתעוררתי אנא זעירא גם במ"ש הראנ"ח לעשות קנס כמדו' ה' כנ"הג פקפק בזה לענין רבית ע"ש אות ט' עוד ראיתי לו שם באות יו"ד שכתב דמוהריב"ל סי' א' דף ו' דהק' בסוגיא דערכין כששאלו מאי בינייהו למה לא אמר מלוה לזמן א"ב וכו' עכ"ל ואני לא מצאתי כן בדברי מוהריב"ל ז"ל ובסי' צ"ג שם הביא סוגיית ערכין ומאי דאיתא עלה ולא הק' זה וכבר כתבתיו משם התוס' וכן מצאתי עוד להרמ"ה שם ובחי' הרמב"ן לר"פ השותפין שכ' כדעת התוס' ולפ"ז נעלמו דברי התוס' והרמב"ן ז"ל מה' מוהריב"ל ועיין הרב פרח מט"א ז"ל ח"ב שבכלל מאי דכתי' רוב דבריו ז"ל ת"ל

וראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בח"המ סי' קצ"ו שכתב אע"ג דבעלמא מרגלא בפומייהו דרבנן דמצי הנתבע לומר קי"ל כפ' אע"ג דרבים חולקים עליו וכו' מצורף לזה נלע"ד לחלק דבשלמא כשנתבע יכול לטעון טענה זו ויזכה בה שלא להוציא ממון לעולם ניח' אבל בטענת שמא כשיגדלו ימצא היתום טענה לבטל הצואה בהא ודאי דהוי חששא רחוקה אין לומר קי"ל כפ'