משכנות הרועים רס

ושאר הנך תנויי הו"מ לאוקומי' במת לוה תוך זמנו וחזקה לא פרע גו זמניה והיה נר' כיון דמלתיה דרב אסי ע"כ לאוקומה במלוה גוי וקבל ולא קבל מ"ה אוקי' למתני' ושאר תנויי בחד גוונא

איברא שראיתי להראב"ד בהשגות ברפי"ב מה' . מלוה עמ"ש רבי'. שם שאין נפרעים מיורשים קטנים ואפי' כתוב בשטר כל תנאי שבעולם כתב הרב ז"ל וז"ל הרב ז"ל סובר שאם האמין הלוה למלוה עליו ועל יורשיו גובה אפי' מיורשים קטנים אלא לפי הקו' שהק' בערכין על רב אסי ולא תי' זה התי' בשטר שיש בו נאמנות ש"מ דאין שום נאמנות מועיל לקטנים עכ"ל וכ' ע"ז ה"ה ז"ל אבל הראיה איני מכיר לפי שיש לדחות דכי היכי דלא אמר דשמתוהו ומת בשמתיה לפי שאינו מצוי לא אוקמה נמי בנאמנות וכו' עכ"ל ויש להעיר בזה דהתם במסקנא מייתי תלמודא שלחו מתם דש מתוהו ומת בשמתיה והלכתא כרב הונא בדר"י ופירש"י ז"ל מתוק' כל הנך מתני' דלעיל דאמר נזקקין וכו' עכ"ל הרי דתלמודא מוקי להו בהכי אלא דתלמודא מעיקרא אהדר לאוקמי' לצד שחייב מודה והשתא שלחו מתם לאוקומי' נמי בשמתי' וכו' ונלע"ד דהמ"מ ז"ל מפרש דהא דשלחו מתם וכו' לא קאי אלא לסוף דינא דהלכתא כר"ה בדר"י ולאו לאוקומ' כל הנך מתני' כפירש"י וצ"ל דגריס בשמעתין וכו' הלכתא וכו' ול"ג והלכתא וכו' ואח"כ מצאתי שכך היא גי' רשב"ם בפ' ג"פ דקע"ד שכתב דנראה דגרסי' הלכתא ול"ג והלכתא ע"ש וטעמו ונמוקו עמו דהתם בג"פ לא מייתי הנך תנויי כלל א"כ לא מצי לפרושי הא דשלחו מתם אלא למימר דלדינא קאמר דאי שמתוהו ומת בשמתיה דינא הוא כר"ה בדר"י דודאי הך דשלחו מתם דהתם ודאי חד הוא ולשיטת רש"י ז"ל צ"ל דהש"ס בערכין מייתי לה לאוק' הנך תנויי ולמפסק הלכתא נמי מיהו בג"פ נהי דלא אצטריך אלא לעיקרא דדינא מ"מ סרכיה דלישנא כולה אייתי בידיה

הדרן עלך דהראב"ד והמ"מ ז"ל ק"ל מנאמנות ושמתוהו וכו' אע"ג דליכא לאוקומי מלתיה דרב אסי בהכי אלא ר"ל דנהי דמלתא דר"א ע"כ לאוקומה במלוה גוי וקבל ולא קבל הא מיהא הנך מתני' ותנויי שפיר הו"מ לאוקומי' בשמתוהו וכו' ה"נ בשטר שיש בו נאמנות א"כ מה יענו שפתי צדיקים בהא דלא אוקמה במת לוה בתו"ז דודאי ליכא למימר בהא משום דהוי מלתא דלא שכיחא וכדוקיין וכבר ראיתי להלח"מ שנתעורר בזה וכתב ואולי דגם זה אינו מצוי כ"כ עכ"ל ואחה"ר אין זה מתקבל ומה"ט נלע"ד בד' המ"מ ז"ל דכי יהיבנא ליה כל דיליה דכל ה"מ לא שכיחי טפי שכיחי ממלוה גוי וקבל לזו ולא לזו דודאי כל כהאי מלתא לא שכיחא אמנם לפום מאי דכתי' דניחא ליה לתלמודא לאוקומ' במאי דמוקי מלתיה דר"א ניחא והנה בהך דחזקה דלא פרע גו זמניה וגובה אפילו מיתומים קטנים בלא שבועה ראיתי לרבי' ברפי"ד מה' מלוה הלכה א' שכתב וז"ל הפוגם וכו' והנפרע מן היורש בין קטן ובין גדול וכו' ואם היה החוב לזמן ותבעו שלא בזמנו יפרע בלא שבועה עכ"ל הרי שלך לפניך במאי דפתח ברישא דצריך שבועה בין קטן ובין גדול ביה מסיים דבתו"ז יפרע שלא בשבועה ולשם בפי"א דין ו' כתב וז"ל אין ההלואה שע"פי נגבית מן היורשים אלא בא' מג' דרכים אלו וכו' או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע זמן הפיר' וחזקה שאין אדם פורע חובו תו"ז וכו' עכ"ל ולא מפליג בין יורשים גדולים לקטנים ש"מ דכלהו בחדא מחתה מחתינהו וכן דקדק המ"מ ברפי"ב שם אלא שכתב ולא ביאר רבי' דינים אלו בבירור עכ"ל ולא זכר ש'ר האלף ז"ל דברי רבינו דפי"ד הניתנים למעלה גם ראיתי להג"מי בפי"ב אות ב' דמייתי מהך דפי"ד ע"ש שו"ר להרלח"ם שם ג"כ שכ"כ אלא שט"ס נפל בדבריו וצ"ל בראש פי"ד ע"ש ונראה לפי שמ"מ לא פסיקא ליה בדעת רבינו דס"ל דהך חזקה מהנייא אפי' לגבי יתומים קטנים ומה"ט לא הק' בהך דערכין דלוקמה במת לוה בתו"ז:

ואתה דע לך דבעיקר טעמא דאין נפרעין מנכסי יתומים אפליגו בה אמוראי התם בערכין בפ' שום היתומים דכ"ב ע"א מעיקרא מ"ט לא אמר רב פפא פריעת חוב מצוה וקטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו ולה"ט לא משכחת דנזקקין אלא במלוה גוי וקבל ולא קבל ובהכי מתוקמא מתני' ותנויי כדאיתא התם וכדמוקי להו התם תלמודא ולדידיה אפי' מת לוה תו"ז אין נזקקין אבל לר"ה בדר"י דאמר משום דחיישי' לצררי היכא דחייב. מודה א"נ שמתוהו ומת וכו' א"כ במת לוה תו"ז דבכל הני לא חיישי' להתפסת צררי נזקקין וצ"לד דכי קאמר התם מאי בינייהו דר"פ ור"ה בדר"י אמאי לא קאמר נמי דא"נ דמת גו זמניה א"נ בשטר שיש בו נאמנות גמורה דהכא ליכא למימר לפי שאינו מצוי דלאו אוקמתא היא במתני' ובריי' ועוד דה"נ קאמר דא"ב דשמתיה ומת וכו' אעפ"י שאינו מצוי כמ"ש המ"מ ז"ל והיינו כדכתי' ובשלמא מלתיה דר"א לא מוקי לה בהכי משום דקאמר רבית אוכלת בהן ולא משכחת לה במלוה ישראל כמדובר ואי ק"ל ורב אסי אמאי נקט למלתיה בכ"הג איכא למימר דר"א ס"ל בטעמא דר"פ דלה"ט לא משכחת דנזקקין אלא במלוה גוי וכדאמרן אבל אסתמא דתלמו' קשיא ומריש הו"א כיון דהך מלתא דנאמנות כתב המ"מ ז"ל שלא היו מורגלים לכתוב נאמנות בשטרותיהם מ"ה לא קאמר דא"ב נאמנות בשטר ומלתא דחזקה דלא פרע גו זמניה כיון דלאו כ"ע מודו בה דהא איכא אביי ורבא דאמ"ת דעביד אינש דפרע גו זמניה כדאי' בר"פ השותפים דף ה' מ"ה ל"ק דא"ב האי מלתא כיון דתלייא בפלוגתא וכדאמרי' בעלמא בפלוגתא לא קמיירי ובהכי ניחא נמי דלא מוקי למתני' והנך תנויי ודרב אסי בהכי אי ס"ל כאביי ורבא וכה"ג איכא טובא ועיין בפסחים ד"צ דקא' תלמודא אי ס"ל כרב וכו' ע"ש וכד דייקנא פורתא אשכחנא דע"כ תלמודא לא מצי למימר דאיכא בינייהו מת תו"ז דאשכחן לר"פ ור"ה בדר"י דתרוייהו עבדו עובדא כאביי ורבא כדאיתא התם בהשותפין ע"ש ומשום דכל הך סוגיא דערכין אזלא בתר טעמא דידהו כדאיתא התם ואינהו ס"ל דעביד אינש דפרע מ"ה לא מוקמי' להו בהכי

שו"ר להתוס' ז"ל בהשו' בד"ה אפי' מיתמי וכו' שרצו להוכיח דהא דאמרי' ואפילו מיתמי דוקא בגדולים אבל בקטנים אפי' מת מורישם בתו"ז אין נפרעין מהן מדלא קאמר פג"פ התם דא"ב מת תו"ז ודחו משום דאינהו פליגי אדר"ל בהך חזקה ע"ש עלץ לבי ויגל אך אוסיף להביט בשי' הרמ"ה הנדפסת מקרוב אגב אסיפה מייתי המקור לשם במ"ד לדקע"ד שכתב וז"ל וא"ת והא דר"פ במלוה ע"פ ולא בשטר מדאמר דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו תפ"ל דמצי אמ"ל פרעיה אבוהון תשובה כגון שמת אבוהון תו"ז דלא עביד