משכנות הרועים רנט

דעתו כי שם ביתו ומנוחתו ולא בסי' קס"א דמיירי במלתא אחריתי

עוד כתב מרן הב"י ז"ל דהרא"ש כתב גם לתי' הב' והוא עיקר כדמשמע בגמרא עכ"ל ולא ידענא מאי משמעותא טפי איכא בגמ' ועוד אני תמיה כיון דמסתבר ליה לשיט' הרא"ש עדות ביהוסף דהכי משתמע ליה מהגמ' א"כ מה עלה ע"ד דעת עליון והיה העל'מה עין יוסף משלחן גבוה אשר יחסר לו דינא דשותפי בחצר תשמיש דהעמדה כדי אשר לא תזכרנה על דל שפתם וגם דין הרחבה של חצר מעלומי העין ה'ן נסתר ומור"ם ז"ל הגיה עליו ואפי' יש לו חלק בחצר השות' והוא מדברי הריב"ש ז"ל שהביא הב"י ז"ל ובתשו' הריב"ש מבואר להדיא דס"ל כדעת הרא"ש דפוסק כאוקמתא דמתני' ברחבה ע"ש וא"כ לא הו"ל למור"ם לסתום וכבר נתעורר בזה הסמ"ע וכתב ומשום דמרן לא כתב בפי' דס"ל כהרמב"ם לכך לא כתב וי"א ע"ש ולענ"ד דמור"ם שפיר חזי ועינוהי מטייפי למ"ש מרן בב"י סי' קס"א דשיטת הרא"ש היא עיקר ומש"ה לא הביא דין דחצר השותפים וס"ל כהרא"ש ז"ל ומש"ה לא כת' וי"א וכו' כנ"ל ועיין בלבוש אלא דאכתי לא פלטן דאמאי השמיט לדין רחבה זו היא שק' וצ"ע ועיין בהכנ"הג סי' קס"א בהגב"י ז"ל אות כ"ה ע"ש

תבנא לנ"ד ולומר דממ"נ אי דיינינן ליה כהרי"ף לדעת הטור דאהעמדה כדי קפדי הא איהו ס"ל ז"ל דלא מצי עביד ואי ס"ל כהרא"ש דאפילו בהעמדה גרידא מצי מעכב הא איהו ס"ל דיש לו חזקה וא"כ לפ"ז אי מייתי סהדי דנשתמש בה שני חזקה שרי ליה מאריה למעבד ואין מוחה אלא דאכתי יש לבעל החצר השותפים לומר דדיינינן כהרמב"ם דלגבי עיכוב למעבד לכתחלה מצי מעכב אפי' בהעמדה גרידתא ולענין חזקה ס"ל דלא עלתה לו חזקה וכמ"ש הרב"י ז"ל דדעת הרמב"ם דמצי מעכב כד' הרא"ש ז"ל איברא אנן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל וכבר נתבאר בביתו בית צדיקים דס"ל כהרא"ש כמדובר אע"ג דמלשון הסמ"ע נראה דפשיטא ליה דמרן פוסק כהרמב"ם מ"מ לא שבקינן מאי דפשיטא ליה בביתו ואדרבא על הסמ"ע יש לתמוה ואת"ל דמר"ן ז"ל ספק בידו ומ"ה לא גילה רז דין חצר השות' וגם לא הביא על שלחנו דין רחבה של חצר א"כ באנו למחלוקת מי הנקרא מוחזק לומר קים לי המזיק או הניזק וכבר בא חכם לבב ואמיץ כח הרב המאסף בסי' קנ"ד הפליא עצה הגדיל תושיה לא ע"ט האסף

אמנם עדין יש מקום לומר דלא מקרי חזקה אלא בתשמיש תדירי אבל בנ"ד דאינו אלא מעת לעת לא מקרי חזקה ואל תשיבני מדין החנויות שפסק מרן לשם בסי' ק"ס דכיון דאין תשמישם אלא ביום אהני ליה חזקתיה בג"ש דהתם שאני דאין דרך להשתמש בהם אלא ביום אבל הכא בנ"ד דכל שעתא ושעתא זמניה לבשל איש לפי אכלו ולא עבידי לבשולי שם אלא מע"ש לע"ש נראה דלא עלתה לו חזקה ואין לומר דלמ"ד המזיק מוחזק ובפלוגתא דרבוותא מצי מזיק לומר קי"ל כהך מ"ד ונ"ד דאיכא הרי"ף דלא חשיב ליה תשמיש של קבע ולכתחלה מצי מנח ולית דימחא בידיה הא ליתא דכבר כתיבנא דאנן בדידן גרירנא בתריה דמרן בש"ע היכא דמפ' בהדיא כמאן ס"ל ולא אמרי' קי"ל והכא כבר נתבאר בסי' קס"א דהעתיק ליה להר"מ במז"ל דסבר לה מר דאפילו בהעמדה גרידתא מצי לעכב לכתחלה ע"ש

(טל) חזקה ראובן היתה לו בית א' בחצר של עכו"ם ולה ב' פתחים א' פתוח לחצר וא' לרה"ר ואח"כ שכר יהודי אחר שאר הבתים אשר בחצר הגוי הנז' ומחמת שהיתה מלאכתו לעשות בגדים ונכנסים הגויים הבורסקים אצלו וגנבו החפצים מהשכנים וגם כי היה מכניס השתן לחצר לצורך מלאכתו וניזוקין מהריח עמדו ונעלו פתח הבית שבחצר ועמדו לפני הב"ד והסכימו להיות נעול כמו שעשו והיה נכנס ויוצא מפתח שברה"ר ואח"ז נלב"ע בע"הב ונשאר בנו מתעסק במלאכת אביו והפתח שבחצר סגור ואח"כ סילק עצמו מהמלאכה הנז' ועתה רוצה לפתוח הפתח ההוא שבחצר והשכנים מעכבים ע"י באמרם כי כבר עמדו לפני הב"ד וצוו לנועלו הדין עם בע"הב דמאחר שבאו בטענה זו ונתברר בעדים שכדברי בן הבע"ה כן הוא שמחמת מלאכה שגרמה ריח רע וכניסת הפועלים הוא שציוה להשאירה נעולה שאם לא טענו כן טענינן להו שמכר או נתן חזקת הפתח ההוא ועוד שפצימי הפתח עדיין במקומם עומדים מוהר"א הלוי ז"ל בתשו' מרן בס' אבקת רוכל סי' ק"ט ומרן שם סי' ק"י באורך ורוחב ע"ש

(מ) חזקה בענין החזקות הנוהגות אי דיינינן להו כמקרקעי או כמטלטלי כבר כתבתי למעלה באות ל"ד פלוגתא דרבוותא וכעת נראה בעליל ס' אבקת רוכל למרן הקדוש ובסי' קכ"ו כתב דלענין גביית האשה מכתו' לא נפ"ל מידי כיון דכותבים בכל הכתו' ששעבד נכסיו מקרקעי אגב מטלטלי ודאי דגבייא ולא עשו בהם תקנת השוק כמו שטרות דמלתא דלא שכיחא ע"ש

(מא) חזקה קי"ל הקובע לחבירו זמן לפורעו ומת הלוה תוך הזמן והניח יורשים קטנים ה"ז גובה חובו בלא שבועה חזקה לא פרע אינש גו זמניה ולואי דפרע בזמניה כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ח ע"ש ואיכא למידק מדאמרינן בר"פ שום היתומי' אר"י אמ"ר אסי אין נזקקין לנכסי יתו' קטנים אא"כ היתה רבית אוכלת בהן ורמו עליה מדתנן שום היתומים ל"י וכו' במ"ע וכו' אלא פשיטא בב"ח ישראל וקתני נזקקין וכו' דרב אסי ע"כ ביתו' קטנים ומתני' סתמא מתניא ולא אוקמה ביתום גדול דא"ה מאי אריא יתום אפי' שאר ב"ח נמי וכמו שהק' התו' שם במתני' ומאי דניחא להו בהכי משום דסד"א דדינם כהקדש וליבעו ס' יום ע"ש ע"ב דדוקא ביתומי' קטני' דאשכחן בכמה מילי דמקילין בהו כדין הקדש עיין בי"ד סי' ק"ס ע"ש אבל ביתום גדול מהיכא תיתי דתיסק אדעתין דליבעו ס'יום כהקדש מ"ה פשיטא ליה לתלמודא דע"כ מתני' ביתומים קטנים מיירי ועיין בהתוס' בפ' הכותב דפ"ז ע"א בד"ה מנכסי יתומים וכו' שכתבו דהך דזבורית לא מצי לאוקומה ביתום גדול וכו' ע"ש דהא קי"ל כמתני' דשום היתומים צ"ל דס"ל כמו שכתבתי בעניו' וראיתי לה' ח"ה ז"ל שם שיש לתרץ בע"א ע"ש ואפשר דכונתו ז"ל כדכתי' ומוקי לה התם בשנוייא דחיקא דמלוה גוי וקבל לדון בדבר זה בדיני ישראל ולא קבל דלא לישקול רביתא וה"נ מוקי לשאר תנויי דפריך מנייהו התם דמאי דוחקיה כולי האי לוקמינהו במת לוה תוך זמנו ונהי דמלתיה דרב אסי לא סגי דלא מתוקמא במלוה גוי מדקא' רבית אוכלת בהן וביש' לא משכחת לה דלא מצי שקיל הא מיהא מתניתין