משכנות הרועים רנח

דלדעתו ז"ל סיפא דושניהם צריכא לראב"י דהעמדת תנור ליכא למשרי מטעם דברירה וכהירושלמי

וחזי הויתי לה' המגיה בדרך תמים שכ' וז"ל ואהעמדה כדי וכו' עד ומחיצה קפדי שפת יתר ונרשם עכ"ל ולא ירדתי לסו"ד ז"ל דמדכת' שפת יתר משמע דקושטא קאי אלא דטופיינא דלישנא הוא והא ודאי ליתא דטובא נ"מ לענין דינא דמלתיה. דר"ן קמייתא פריכא היא ממתני' דהשותפים וע"כ לאוקומה בחד מתלת אנפי כפום מאי דהדר ביה ר"ן אהעמדה כדי קפדי אינשי ולר"פ איכא דקפדי ונ"מ לנדרים אבל גבי ממונא מסתמא לא קפדי ולרבינא אפי' בנדרים שרי דלא קפדי והך מתני' ר"א תני לה ואם כונתו ז"ל דלא ס"ל להרי"ף כפום מאי דהדר ביה רב נחמן אלא כשינויא קמא דלעולם בחצר לא קפדי שות' אהעמדה כדי ומתניתין דנדרים מתרצא שפיר כר"פ או כרבי' הא נמי ליתא חדא דשינוייא דר"פ ורבינא הו"ל להרי"ף לאתויי חד מנייהו ונהי נמי דה' המגיה כתב להגיה ג"כ מאי דק"ל לתלמודא אמלתיה דר"ן מ"מ טפי הו"ל להגיה להשמט מלתיה דעולא ומאי דק"ל לתלמודא וע"ק דמי גילה לו לה' המגיה דהרי"ף ז"ל ס"ל כשנויא דעולא כפום מאי דהדר ביה דאוקמה ברחבה שלאחורי הבתים ואדרבה מדחזי' להרא"ש ז"ל דמייתי לשנויא דר"ן ומאי דמותבי' עלה ומאי דהדר ביה והשמיט למלתיה דר"פ ורבינא ש"מ דהלכתא כר"ן דדיינא הוא וידעי רבנן דהרא"ש דרכו דרך הקדש יאחז צדיק דרכו של הרי"ף ז"ל ואם איתא דהרא"ש יודע צדיק דהרי"ף לא ס"ל כר"ן כפום מאי דהדר ביה לא הוה ליה למסתם לן סתומי והו"ל להעתיק לשון הרי"ף ז"ל ואם נ"ל לחלוק הרשות נתונה זו דרכה של תורה הוא הרא"ש ז"ל בכל הש"ס אלא ודאי דהרא"ש ז"ל כך הוא גריס בדברי הרי"ף ומי גילה רז זה לה' המגיה ולאפושי פלוגתא בין הרי"ף להרא"ש קרובים ונעשו רחוקים

איברא דראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שכנים דין ה' דפסק דבחצר השותפים לא עלתה לו חזקה אלא ע"י עשיית מחי' והיינו כר"ן קמי דהדר ביה וכמו שציין ה"ה ז"ל ועכ"ל דמתני' דנדרים מוקי לה כחד שנויי מהנך ובפ"ז מה' נדרים הלכה ד' פסקה דאיהו ז"ל פסק כמ"ד ויתור אסור וכיון דארחיה דרבי' ז"ל למפסק כשיטת הרי"ף ז"ל והראב"ד ז"ל שתיק ש"מ דהכי הוה גריס רבי' בפסקי הלכות הרי"ף ז"ל כמו שהגיה הרב דרך תמים ז"ל ומ"מ אכתי ק' מאי דקשה לעניותי בדברי הרא"ש ז"ל ועלה על דעתי להגיה גם בדברי הרא"ש ז"ל אלא שברמזים פסק כבפנים

הגם. הלום ראיתי לרבי' בע"הט ס"ס ק"ס שכתב ל"ש חצר חבירו ל"ש חצר השותפין ל"ש עשה מחי' ל"ש לא עשה מחי' אם החזיק ג"ש וטענה ה"ז חזקה ואפילו בחצר השות' קפדי וכ"ש אינש דעלמא דקפיד ואח"ך כתב לדין רחבה שלאחורי הבתים והיינו כשיטת אביו הרא"ש ז"ל וכתב עוד ולדעת הרי"ף ז"ל אפי' בחצר אם הוא של שותפו לא הוי חזקה שאינו מקפיד על תשמיש בלא מחיצה הרי שלך לפניך דרבי' בע"הט ז"ל פשיטא ליה כדעת הרי"ף ז"ל שהוא כדעת הרמב"ם ז"ל וזה ודאי מה שהכריחו לה' המגיה ז"ל וקצר במקום שאמרו להאריך וכ"ש דשפת יתר שכתב הוא ז"ל אינו מדוקדק

ותבט עיני להטור סי' קס"א שכתב וז"ל א' מבני החצר שבקש להשתמש בחצר תשמיש קבוע וכו' בני החצר מערבין עליו וכו' ויראה מדברי רב אלפס ז"ל שאין נק' קבוע אא"כ עשה מחיצה וכו' לתנורו וכו' אבל בהעמדה בעלמא שהעמיד וכו' תנור וכו' לא מקרי קבוע ומדברי א"א הרא"ש יראה דהאי נמי מקרי קבוע עכ"ל וצ"ע לדעת הרי"ף ז"ל כיון דס"ל דכל דליכא מחיצה לא מצי חבריה לעכב עליו מאי אריא דקתני מתני' אין לו חזקה למימרא דאע"ג דהחזיק מצי מעכב עלויה והרי לדעתו ז"ל אפי' לכתחלה מצי עביד ולכאו' עלה על דעתי לומר דמשום סיפא נקטיה ואין זה מתקבל ויראה דמאי אין לו חזקה דקתני מתניתין היינו על עיקר המקום שהיה משתמש בו ולא על גופו של תשמיש אלא דלפ"ז צ"ל דבעשה מחי' מיהא יש לו חזקה במקומו של מקום התשמיש ועיין בהשגות פ"ה דשכנים ובחי' הרמב"ן ז"ל לשם והנכון דאין לו חזקה למחות ביד חבירו הבא להשתמש הוא ג"כ באותו מקום ולומר כבר אני החזקתי להשתמש בזה המקום ובעשה מחיצה יש לו חזקה להאי מלתא ולא להיות קנוי לו וכדאמרן

והנה בדברי הטור אנכי תמיה דמהיכן למד מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל זה דבגמ' לא הוזכר תשמיש קבוע במלתיה דר"י אלא תשמיש סתם איברא דרשב"ם והנ"י ז"ל בכך העמידוה וא"כ הרי"ף דהעתיק מימרא דר"י מאין הרגלים לפ' בדבריו כן ואם כוונתו ז"ל כיון דהרי"ף פוסק כאוקמתא דר"ן דמתניתין בחצר השות' דאהעמדה עמדה כדי לא קפדי ומ"ה אין לו חזקה מינה נשמע דאפי' אי בעי להשתמש לכתחלה לא מצי חבריה לעכב עלויה הא ליתא חדא דנהי דאמרי' דעתייהו דשותפים דאהעמדה כדי ל"קפ ואמטו להכי לא אהני ליה חזקתיה אבל אי איתיה קמן וצווח דלא ניחא ליה וקפיד מי לא משגיחין ביה אתמהא וזה לך האות דרבי' ז"ל אזיל ומודה לשיטת הרי"ף דאהעמדה כדי ל"קפ אינשי וכדאייתינן לעיל ואפ"ה לשם באותו פ' באותו מקום פסק דאם בא להעמיד מצי לעכב חבירו ע"י אלמא האי כדאיתיה והאי כדאי' דלפ"ד הטור ז"ל רבינו תבר לגזיזיה ואם נפשך לומר דהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בהא פליגי צ"ע היכן מצא מפורש יוצא בדברי הרי"ף ז"ל עד דשוינהו בפלוגתא ואם הדברים סתומים בדברי הרי"ף ז"ל ילמוד סתום מהמפורש ואפושי פלוג' לא מפשינן ואחז"ר ראיתי למוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' ה' שעמד בזה

וראיתי להב"י ז"ל שכתב וז"ל וכתב רבי' ויראה מדברי הרי"ף ז"ל לפי שאם הרא"ש חולק על הרי"ף ז"ל הול"ל כ"כ הרי"ף ולא נהירא מטעם כך וכך ומדלא כ"כ משמע דל"פ ולפיכך כתב ויראה מדברי רב אלפס ויראה מדברי הרא"ש עכ"ל ולא הבינותי זה דממ"נ צ"לד מה היה גורס הטור בדברי הרי"ף דאם היה גורס כגירסתנו דמייתי מאי דהדר ביה ר"ן ואוקמה ברחבה של חצר וכו' א"כ הנה הנם דברי הרא"ש ז"ל ואם גורס כגירסא דהגיה ה' דת"מ וכדכתי' משמיה א"כ מה מקום להסתפק כיון דאוקמה בחצר ולא ברחבה ודאי דס"ל דאהעמדה כדי קפדי ובודאי דפליג אמאי דמהדר ביה ר"ן ומתני' דנדרים מוקמינן לה כחד מהנך שנויי וכדאמרן וכיון דהרא"ש ז"ל אוקמה כר"ן דמתני' ברחבה של חצר ואין כאן מקום לחול ספקו של הטור וע"ק טובא דאדרבא בסי' ק"ס דמייתי לעיקר דינא דמתני' ומאי דאתמר עלה כת' בסתם ולדעת רב אלפס ז"ל וכו' וא"א כתב וכו' יעו"ש ואם איתא דהטור ספוקי מספק"ל בדעת רב אלפס ז"ל שם היה לו לגלות