משכנות הרועים רנו

ועיין לה' ב"ד בסי' ל"ו באורך ומ"מ מנהגינו פה תונס יע"א כמ"ש

ודע דאפי' למ"ד יש להן דין מטלטלי אפי"ה יש בהן דין שעבוד כיון שא"א להבריחם עיין כנ"הג סי' קי"ג בהג"הט אות ב' ופשוט הוא ממה שנת' ועיין ה' שמחת יו"ט דף

לה חזקה ראובן מחזיק בחזקתו עפ"י התקנה ועמד ש' וקנה המולק"י מהגוי כבר נתבאר לעיל אות דהשתא מיהא דיינינן לחייב לקונה המולק"י לפרוע דמי החזקה כפי אשר ישומו ג' בקיאים שיובררו ע"פ ב"ד או עפ"י המחזיק וקונה המולק"י וכבר נעשה מעשה פעמים שלש בימי מורנו הרב חק נתן זיע"א ואחריו כל ישרי לב

האמנם כי יקרה שבעל החזקה רוצה לזכות בקניית המולק"י מו"הר ז"ל לא נתן כח לבעל החזקה בזה והרב מוהרש"א יזיי"א חוכך בזה לאשר כחו ואחז"ר נראה בעליל לארץ מעשה ידיהם של צדיקים תלתא סרכין כחדא שריין מוהרש"ך ומוהר"א טייב ומוהר"י לומברוזו זכר כלם לברכה כי בשנת התפ"ג קנה א' מולק"י שישראל אחר מוחזק בו ורצו בעלי החזקה לסלקו ודון דייני גולה הניתנים למעלה דזכה במקחו ואין לבעל החזקה אתו

וראיתי להרב כנ"הג ז"ל בסי' ק"ס בהג"הט אות ל"ב שכ' משם מוהר"א ששון ז"ל דמתקני התקנה פסקו כמ"ד שכירות לית בה דינא דב"מ אבל בתקנת קושטא שנתנו כח לשוכר בדדב"מ כ' שאם ירצה המחזיק לקנות הוא קודם לכל אדם עכ"ל ואנן בדידן בתריה דמרן גרירנא שפסק בש"ע סי' קע"ה סס"ג דאין בשבירות דדב"מ ע"ש ממילא נתבאר דעת הב"ד ז"ל שהחליטו המולק"י לקונה אותו:

איברא דחזיתי להרב שם באות ק"ן שכתב משם מוהרש"ך והרב משפט צדק ז"ל שהקונה מולק"י שחבירו מחזיק בו נק' רשע עכ"ל אנכי לא ידעתי מ"ט נקרא רשע אי משום עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו התם דוקא במחזיר לקנותו ופסקו הדמים כמ"ש בסימן רל"ז ע"ש ואי משום דבאתרייהו דרבנן פסקו כמ"ד שכירות אית ביה משום דדב"מ הא ליתא דהרבנים הללו מגדולי עיר שאלוניקי יע"א וכבר נת' בדברי מהר"א ששון ז"ל דבשאלוניקי יע"א דייני דלית בשכירות דדב"מ ועוד מאי איריא דמקרי רשע דש"מ דהמקח קיים בידו אלא דמקרי רשע כמ"ש בסימן רל"ז תפ"ל דמדינא זכה המחזיק כיון דשכירות אית ביה דדב"מ והנלע"ד דודאי סברי מרנן דמדינא כיון. דשכירות לית בה דדב"מ זכה. קונה המולק"י וכד' מוהר"א ששון אלא דס"ל ז"ל דהאי מלתא עדיפא מעני המהפך בחררה דהתם כיון דעדיין לא זכה בה אלא דמחזיר אחריה לקנותה שפיר אמרי' בה עד שיפסוק הדמים אבל בנ"ד שכבר הוא זוכה בחזקתו ועומד וזה בא לסלקו ממנה ע"י קנייתו המולק"י ודאי דמקרי רשע אע"ג דלא חזר אחר קניית המולק"י כיון דממילא מפקיעו מחזקתו זה נלע"ד כונתם ז"ל ואין ספרים הללו מנציים אצלי ואחז"ר להמש"ל ז"ל בפי"ב מה' שכנים ה"ח שהביא תשו' מהרש"ך הלזו בתוס' ביאור קצת וז"ל ואע"ג דלענין פיסקא דדינא דלא מקרי השוכר מצרן לעכב על הלוקח מ"מ בנדון זה שהוא מוחזק בבית וכבר ידענו מה שכבר מוסכם מקדמונינו שאלו החזקות דין קרקע יש להם ועדיף ואלים טפי משוכר וכו' אבל בנ"ד שהישראל דר בבית של נכרי המחזיק בו ובא ישראל חבירו וקנה המולק"י כדי לגרשו מביתו למה לא נדון בו כדין מצרן וכו' עכ"ל ואתה דע בדוק ובחון הדברים שדעת הרב מוהר"א ששון והכנ"הג ז"ל דבשכירות תליא מלתא דהמחזיק דין שוכר אית ליה ותלי בפלוגתא דהרמב"ם והר"ש מ"ס לית בה דדב"מ ומ"ס אית ליה ולד' מוהרש"ך מחזיק עדיף ואלים טפי משוכר דאפי' למ"ד שכירו' לית בה דרב"מ במחזיק אית ליה דהשתא בנ"ד מידי פלוגתא לא נפקא גם אנכי הרואה בתקנת רומניא וספרד שנתנו כח לשוכר בדינא דב"מ כמ"ש הרב גו"ר כלל ו' סי' א' אות י"א שכתבו בתקנתם שהמחזיק קודם בקניית המולק"י לכל אדם ע"ש באות י"ג שוב ראיתי שהן הן תקנות קושטא אשר קבלו עליהם מרומניא וספרד וכדברי ה' החבי"ב ז"ל

אמור מעתה אע"ג דאנן בדידן דנין בחזקות הללו כדין קרקע גמור לענין טירפא ומוכר פחות מבן ך' וכמש"ל אות ל"ד אעפ"כ בהאי מלתא דון דייני דליתיה להמחזיק בד"דבמ וכד' מוהרא"ש ז"ל וה' החבי"ב ז"ל ודלא כמוהרש"ך ז"ל וכל שכן אנן יתמי דיתמי דגרירנא בתר תקנת קדמונינו דהיכא דנכתב שטר הקנייה פקע ליה חיליה דב"מ וכבר נודע דכל הקונה מהגוי בריש כל מרא'ין כותבין בפנקסים גמר הדברים להתחייב הקונה והמוכר שלא יוכלו לחזור בהם וא"כ לית דין צריך בשש שיזכה הלוקח במקחו המול'קי ולית אינש דימחא בידיה ועוד דעיקר דדב"מ חליש וקליש ובכל דהו אמרי' דאין כאן משום ועשית הישר והטוב

(לו) חזקה ראובן הוחזק למכור בגדי צמר בחברת אנשים ידועי' והדבר יצא מלפני המלך שלא למכור אותם הבגדים אלא האנשים האלה בחנויות ההם הבו דלא לוסיף ומת א' מהשותפים הללו אם מוריש חזקתו הלזו ליורשיו או לא ראיתי בתשו' דבר משה ז"ל ח"ב סי' ך' ובח"ג סי' ח' וסי' יו"ד שכתב שזכו בחזקה זו היורשי' ע"ש וכן עשינו מעשה כשנלב"ע ה' מוהר"א גאביזון תנצב"ה בשנת התק"ן ליצירה וזכינו לבנו יצ"ו בחלק שהיה לאביו ה' ז"ל ואעפ"י שאין לה' ז"ל חלק ונחלה בחזקת אותה החנות רק על מה שזכו במאמר השררה יר"ה גם בשנת תקס"ז כשנפטר ה"ר שלמה נ"ע בן לאותו צדיק ה' כמוהר"א נטף תמ"ך והיתה לו שותפות עם הזולת במכירת הצמר הנז' ועיקר חוקת החנות שמוכרים בה אין להם בה חלק ונחלה רק בתורת שכירות אלא כשיצא דבר מלכות היו מוכרים בחנות הנז' ולהם ניתן רשות. למכור בחנות הנז' ועמדו יורשי הר"ש הנזכרים לזכות באותו הזכות של מאמר המלך יר"ה וזכינו אותו בדינו עד שקנו ממנו אותו הזכות במה שיאותו זה לזה

(לז) חזקה הבא מחמת ירושה א"צ טענה אחרת כמ"ש בטוש"ע סי' קמ"ו ס"י ע"ש ומ"ש הרא"ש בתשו' ריש כלל צ"ט דבעינן שיאמר אביו קנאה ע"ש כבר דחאה מההלכה ה' מוהרש"ך ז"ל בח"ב סי' רל"ב ומוהרש"ח בתשו' סי' כ"ה ובביאורו לסימן זה וכמ"ש הכנ"הג שם אות כ"ה בהג"הט ועיין בתשו' הרב בני אהרן סי' קי"ד דף קי"ט ע"ב. והרב פרח מט"א ח"ב סי' קי"ג והרב מוהרא"ש גאון סי' ט"ל וה' בית דוד סו' סי' מ"ז מהספר ע"ש וכך דנים ב"ד הצדק של כת הקודמים זיע"א וכך אנחנו צעירי הצאן דנין אחריהם: