משכנות הרועים רנב

היא להחזיק כיון דבדירה גרידא מהנייא ליה מ"ל ברשות בעל הקרקע או ברשות שוכר אבל לדידן לא מעלה ולא מורדת אלא בשכירות ע"י שטר העולה בעש"ג וכמ"ש סי' י"ט בס"ד לא מהני אלא בשוכר מבעל גוף הקרקע שו"ר להרדב"ז ח"א סי' רי"ג

(זך) חזקה נשאלתי בראובן מוחזק בחצירו מקדם קדמתה ויהי בימים הרבי' ההם גזירת מלך היא הלכות מלכים ומלחמותיהם ויקם מלך חדש אתא ממערכא ואייתי בידיה בכלל משרתיו איש יהודי מארץ רחוקה אין לו חניה בקרקע עמד וימודד ארץ ראה ויתר בנו'ת הארץ חרבות למו עלייה היא העולה ומצד א' מד' רוחות העלייה בנוי ועומד על כתלי חצר ראובן וגם פתח חלונות בכותל ההוא ע"ג גגי ראובן ולסוף ימיו ירד האיש מגדולתו בא עד השברי'ם דאידלל דלדולי עד זיבולא בתרייתא ומת מתוך עניו ולזמן עמדו בניו ומכרו קרקע העליה לעכו"ם ושוב מכרו ג"כ חזקת העליה לאיש הדר מן המהדרין ובעודה בידו ה'ן נסת'ר הכותל ההוא וחזר ובנאו כימי עולם וחזרו וקנאו בניו של שמעון וחזרו ומכרו ויהי כי ארכו לו שם הימים נפלה העליה עד היסוד בה ורצה הלוקח לחזור ולבנותה כמקדם והלאה אז עמדו יורשי דיורשי ראובן וערערו עליו באומרם כי שמעון בונה ביתו בלא צדק ואיש זרוע לו הארץ מנפשיה עביד חנם אין כסף ובגזל באה לידו ולא עלתה לו חזקתו והיורש בנו של שמעון ישיב אמריו מאן לימא לן דלא בתורת זביני נחית לה ואדרבא אחזוקי אינשי בגזלנותא לא מחזיקי' ואם אנוסים הייתם אחזו לי שטרא דמודעתא וכיון דשטר מודעא אין כאן ידים מוכיחות הויין דמדעתיה דראובן מזבין בכסף ומחיר הלא זאת אות שירד מגדולתו ואין פוצה פה ומצפצף והיורשים אומרים שכך היה דעת אבותינו כי יפול הנופל השתא מיהא זמניה הוא ובהועדם בבית מועדם בסד'ר עליון ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו כי"ר הזמינו יורשי ראובן ב' עדים והעידו שנתפשרו אלא שעד א' אמר שלא ירד ובנה אלא אחר שנתפשר וא' אומר כי מתחלה בנה ואח"ך ערערו עליו ושוב נתפשר וחייב עצמו מכאן ולהבא לבנות מתהומא דארעא של אותה קיר מדידיה עד רומא מדידיה יהיב יורה המורה לצדקה ושכמ"ה

תשובה בראש כל מראין מקום יש בראש כיון דתרוייהו קא מסהידי דהוו זביני אלא דמא"ח קודם מעשה ומא"ח לאחר מעשה נקטינן בתרוייהו דזביני הוו ולא גזילה ודמיא להא דא דאמרי' בפ' ח"ה דל"א זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכל שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה אר"ץ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל והא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאתכחוש באכילתא באבהתא מי אתכחוש ה"נ דכוותה נימא נהי דאתכחוש בקודם ולאחר בזביני מי אתכחוש הא ודאי ליתא דהתם אכילה ואבהתא תרי מילי נינהו ומצי' למי' בהאי אתכחוש ובהאי לא אתכחוש אבל הכא אי סמכת להאי סהדא דקאמר קודם מעשה רצהו ברצי כסף ולא ירד בה אלא בתורת מכר כהלכת גוברין יהודאין אהני ליה חזקתיה דמאן לימא לן דאנסיה עד דמזכין ואת"ל דאנן סהדי דלא מדעתיה מזבין הא קי"ל הלכה רווחת תליוה וזבין ז"ז עד דמסר מודעא עלויה ולפי העדאת העד הב' דבתר דעבדי מתמלכי ויורד שלא מדעת גזלן הוי וא"כ הוי ודאי עדות מוכחשת

שוב מצאנו ראינו לאבי התעודה מהרימ"ט ז"ל בראשון סי' קל"ח עלה ונסתפק בב' עדי קידושין ע"א אמר נתן ואח"ך אמר וע"א אמר אמר ואחר כך נתן ופשי' ליה לרב דהוי עדות מוכחשת ואל תשיבני דע"כ לא אמר ה' ז"ל אלא גבי קידושין דהו"ל כעדי נפשות דבעו בדיקה והא בהכחשה דבדיקות אבל בנ"ד דהוי ד"מ לא חשי' הכחשה הא ליתא דהרב ז"ל מסיים בה וז"ל ותו הכחשה זו לאו הכחשה דבדיקות היא כגון זה אומר כליו לבנים וזה או' כליו שחורים אלא בדרישות וחקירות שצריכות להעיד גופא דעובדא היכי הוה בענין ובלשון ואם זה אמר קודם מתן מעות אמר וזה אמר אחר נתינת מעות הוי הכחשה בגופא דעדות כמו זה אומר חבית יין וזה אומ' חבית של שמן הני מקרו חקירות והני נהגו אף בד"מ וכו' עכ"ל. מפורש יוצא דעת עליון דבכה"ג מקרו הכחשות ושייכי אף בד"מ. איכו השתא אנן בדידן ניקום ונימא בה מלתא דא"נ יהבינן ליה דין גזלן באנו למחלוקת ובאשלי רברבי תליא ועיקר' דמלתא בפ' ח"ה דמ"ז אר"נ אמ"ל הונא וכולן שהביאו ראיה וכו' גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו וכו' ורב ביבי מסיים בה משמיה דר"ן קרקע אין לו וכו' ופי' רשב"ם שהיה מוסיף בה ר"ן מדעתו ומיהו ר"ה לא ס"ל האי תוס' כדלקמן בשמעתין וכו' ובתר הכי מייתי תלמו' להאי דאמר ר"ה דתליוה וזכין ז"ז אתיביה רב המנונא מאותה שאמרו לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבע"ה מקחו בטל ומשני מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ופריך ורב ביבי דמסיים קרקע אין לו מא"ל דרב ביבי מימרא ומימרא לא ס"ל ע"כ קוצר סוגיא. אמור מעתה דגזלן וחמסן כחדא שריין ולדרב ביבי משמיה דר"ן קרקע אין לו ולרב בשטר גרידא מקחו קיים ולשמואל ור"ה עד דיהיב זוזי הא מיהא כד יהיב אין זוזי ז"ז עד דמסר מודע' אבל אי לא מסר מודעא ז"ז ולא שני לן בין גזלן לחמסן דהא ר"ה בחמסן קאי ומותבי' ליה מרב ביבי משמיה דרב דמיירי בגזלן ומוקי נפשיה בפלוגתא

והנה הרב ה"ג דק"כ ע"ב העתיק דין גזלן דאין לו חזקה והיא מימרא דר"י והדר מייתי אי דיהיב דמי גזלן והוא מלתיה דר"י ור"ח ובתר הכי מייתי תליוה וזבין ז"ז ומאי דאתמר עלה אבל מלתיה דרב ביבי דמסיים מעלומי העין שמעת מינה דדעתיה דגאון כיון דר"ה קאי כשמואל ושמואל מיירי בסיקריקון והוא גזלן ופסק הלכתא כר"ה מש"ה לא מייתי דרב ביכי והרא"ש והרי"ף בתר דמייתו הא דר"ן דא"ל הונא ומאי דמסיים רב ביבי קרקע אין לו כתבו וז"ל דוקא בדמסר מודעא אזביני אבל אי לא מסר מודעא אע"ג דאניס ז"ז וקי"ל כר"ה דתליוה וזבין ז"ז. גם הסמ"ג עשין צ"ה כתב וז"ל אר"ן א"ל כלם שהביאו ראיה שטר או עדים שהודה שמכר ראייתו ראיה ומעמידים שדה בידו חוץ מגזלן שאינו מועיל עד שיאמרו מכר לו וכן אמר רבא תליוהו וזבין ז"ז עכ"ל יורה יורה דאפי' בגזלן ז"ז

גם אשו"ר לה' העיטור דף פ"ב ע"ב שכתב וז"ל קי"ל כר"ה דתליוהו וזז"ז וכו' והא דתנן לקח מסיקריקון וכו' ה"מ היכא דלא יהיב זוזי אבל היכא דיהיב זוזי וכו' כדאמרי' ומודה שמואל דהיכא דיהיב זוזי גמר ומקני והכי הלכתא עוד ראיתי לה' הנז' דפ"ז ע"ג שכתב וז"ל אר"ן א"ל הונא חברין כולן שהביאו וכו' ודוקא בדמסר מודעא הא לא מסר מודעא תליוהו וזז"ז כדפ' במודעא עכ"ל עין רואה דדעתו כרבוותא. עלה