משכנות הרועים רנא

עולה להוסיף ג"כ על ישראל המחזיק הוסיף מיא הוסיף קמחא אבל בבעל המולק"י ליכא למיחש למידי ועיין בהכנה"ג סי' ק"ם בהג"הט אות ק"ז וק"ח הן בעוון אין נסתר מהגויים כלום ובשומעם יוקר הבתים אע"פ שהוא מולק"י מ"מ ילפי מקלקלתא ועדיין לבי מהסס בה אי דיינינן להו או לא דמצו אמרי שאני חזקות שהם תקנה בעלמא משא"כ במולק"י וכ"ש דרובא אית להו מולק"י אילי הארץ ואין להם רשות למחות בהם

(כא) חזקה ' אין לו לאדם למכור חזקה שיש לו מירושת אבותיו כנה"ג סימן ק"ס בהג"הט אות קצ"ב ע"ש

(כב) חזקה ישראל המוכר חזקתו לגוי אע"פ שכתב לו שטר כשר ע"י ישראל לא זכה הגוי כיון דבדיניהם אין צד לקנות הגוי החזקה וא"כ אם עמד הגוי הקונה ומכרה לישראל אחר לא קנה דהבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ועיין בהכנה"ג סי' ק"ם בהג"הטו אות פ"ח וק"א מ"ש בזה ועיין בסי' ר"ט בהג"הט אות ד' ובנימוקיו ז"ל להרמב"ם בפ"י מה' מלכים ע"ש ובתשו' הרב תודת חיים סי' ל"ג באורך וכך היא שנויה בהרב מוהר"ש הלוי ח"מ סי' נ"א ועיין מה שכתבתי

לעיל

(כג) חזקה ראובן דר ג"ש בחנות עכו"ם ויצא ממנה ודר בה שמעון שני חזקה ועכשו עמד ראובן לערער על שמעון באומרו שלא ידע שעלתה לו חזקה בחנות הגוי אי מהנייא ליה טענתיה או לא עיין בהכנ"הג סי' ק"ס בהג"הט אות רט"ו דכתב במחזיק ג"ש בדבר שאין יודע בעל דינו שמן הדין אינו יכול לעשות חזקה ולבסוף נודע דשלא כדין עשה אם הדעת מצי טעי בהכי מצי א"ל למחזיק זיל ברור אכילתך וכו' עכ"ל ומינה לנ"ד שוב מצאתי לה' ב"ד חח"מ סי' מ"ג שחלק על בן גילו במחזיק שלא בכוונה כנ"ד כי הוא טוען שלא היה יודע שמן הדין יש לו חזקה ולדעת הרב ז"ל דעלתה לו חזקה ולה' בן גילו וכו' צ"ל דנדון הרב כנ"הג במחזיק יודע שעלתה לו חזקה אמנם הניזק לא ידע קאמר ועיין לקמן במערכת אות ט' סי' כ"א מדין טענת ע"ש מ"ש בזה

(כד) חזקה הא דקי"ל כל שנשתמש בחצר חבירו ג"ש ובא בטענה דעלתה לו חזקתו ה"ד אם המחזיק היה משתמש לבדו אבל אם היה משתמש עם בעה"ב ושכן לא מהנייא ליה חזקתיה עיין כנ"הג בסי' ק"ס בהג"הט אות רי"ב ועיין לה' ב"ד ח' חה"מ סי' מ"ב ע"ש בשם מוהרח"ש ז"ל בתשו' כ"י ע"ש

(כה) חזקה שאלה ראובן מוחזק בחזקת חצר א' ולסיבה ידועה ברח מעירו למד"ה ודר בחצרו שמעון ימים רבים ואז עמד ראובן וכתב שטר הרשאה ללוי בן אחיו והוציא החצר מיד שמעון והיה שוכר אותה לאחרים ובנה והחזיק את בדק הבית ושהתה בידו בחיי ראובן קרוב לט' שנים ואחר מות ראובן שהתה עוד בידו ג"ש בחיי יורשיו ונלב"ע לוי הנז' ואו עמדו יורשי ראובן וכתבו שטר הרשאה לזולת להוציא החצר ההיא מיד יורשי לוי באמור אליהם שלא ירד בה אלא בתורת ממונה עליה והוציא אגרת כתובה מיד לוי לדודו ראובן להוצאת החצר משנת תקל"ג עד שנת תקל"ו וא"כ מתחלה לא ירד לה אלא בתורת אפוטרופוס על החצר ההיא ויורשי לוי אומרים כך היה בתחלה אבל אח"ך אני מצוי אצל אבי וקרא לב"ד הצדק וא"ל שדודי ראובן שלח אלי שטר מתנה וכת"י סא וא מהחצר הנז' ואירכס לי והזקיקוהו לשבועה ונשבע בפניהם ושהשטר גם עתה לא נמצא אתי יורה המורה הדין עם מי ושכמ"ה

תשובה הלא ידעת אם לא שמעת להקת הנביאים רבנן סבוראי נחלקו ביורד ברשות והחזיק אח"כ אם עלתה לו חזקה או לא ומסקנת הרא"ש והטור סי' ק"ן כמ"ד לא עלתה וכ"ד הריב"ש סי' שכ"ח אמנם מרן בש"ע הביא ב' הדעות ודעת הרמ"ה כתב באחרונה ומסורת בידינו מגדולי האחרונים שהסברא שמביא באחרונה עלה קא סמיך כמשוער בדבריהם ע"ע אמנם אין זה הענין אמור אלא בידוע לכמה שנים ירד והחזיק אח"כ ג"ש בהא ודאי פליגי אבל אם אין ידוע לכמה שנים ירד כ"ע מודו דלא עלתה לו חזקה וכמ"ש הטור בשם הר"ר יונה ופסקו מרן וכתב הש"ך ז"ל דבזה כ"ע מודים עכ"ל א"כ איפה יראה יראה דאין לו חזקה אלא עד דמייתי שטרא וכיון דלא עלתה לו חזקה גם בנו לא עלתה לו חזקה כיון דמחמת אביו הוא בא להחזיק כמ"ש בטוש"ע סי' קנ"ב ס"א ע"ש

ואולם העיקרא דדינא נחזי אנן מהו יורד ברשות אם צריך בירור גמור בהעדאת עדי' כשאר דברים דבעינן בהו עדים וראיה וכבר ראיתי להרמב"ן ז"ל במ"ה ובמקו' בפ' חזקת דט"ל שכתב וז"ל דהא כל יורד ברשות איכא עדים וראיה ע"ש גם בעובדא דרבא בר שרשום ה"נ דאתי סהדי ומסהדי דארעא במשכנתא אתא לידיה וכו' וכל כה"ג כיון שיש עדים שירד ברשות אין חזקה וכו' עכ"ל וטעמא רבה איכא במלתא כיון דידע דאיכא סהדי דיורד ברשות הוא ולית ליה חזקה אלא בראיה הו"ל לאזדהורי בשטריה לעולם משא"כ היכא דלא ידיע אע"ג דהשתא מיהא איתבריר על ידי כתביו דבתורת אפוט' נחית ליה מ"מ לא סמכא דעתיה עלייהו ולכי שלמו שני חזקה לא איזדהר בשטריה ועיין למוהר"ש חסון ז"ל בס' משפטים ישרים סימן כ"ג ולמוהרש"ך ח"א סי' נ"ה שכתב שהפסק המחוור דיורד ברשות אין לו חזקה לעולם ע"ש ועיין למוהר"ש גאון ז"ל סי' ט"ל ע"ש ע"ד הרב ז"ל ועיין בתשו' ה' מוהרח"ש ח"א סי' ז"ך וכמורה צדק בס' לחם רב סי' קס"א ובתורת חסד סי' ק"פ קפ"א ובהרב עדות ביעקב סי' קמ"ד

(כו) חזקה עכו"ם שהשכיר חצירו לעכו"ם אחר למשך זמן ובתוך ימי שכירותו עמד השוכר ההוא ושכרה לישראל לזמן קצוב עד עבור חמת המלך ודר בה ישראל ההוא ובעבור הזמן הקצוב ההוא חזר ודר בה הגוי השוכר ההוא עד כלות לו יותר מה' שנים אחר מה שדר הישראל ואז עמד הגוי בעל גוף הקרקע והשכורה ליש' אחר ועמד היש' השוכר מהגוי וערער עליו לאמר לו לבדו נתנה הארץ דישראל הב' מי אמרינן כי אין ממש בשכירותו דלא עדיף מגברא דאתית מחמתיה והרי הופקע כחו וכלו לו ימי שכירותו ואיתרע חיליה ולא כ"פ לנחתיה לארעא או"ד כיון שכבר דר ונחת לה תו לא פקעא מניה חזקתיה תדע דכל המחזיק מחמת ששכר הקרקע מבעליה אע"ג דבעליה מצו לסלוקי מינה אפ"ה עלתה ליה חזקתיה ולית גברא די ימחא בידיה

וראיתי להכנ"הג בסי' ק"ס אות ק' שכתב וז"ל כותי וכו' ויש תקנה בעיר שאם דר יהודי בבית הכותי יש לו חזקה וכו' החזקה היא של השוכר הא' ששכר מאת השוכר וכו' עכ"ל ונראה דלא זיכה לשוכר הא' אלא לפי תקנתם דבלא שכירות הדירה מלתא