משכנות הרועים רמט

ז"ל בתשו' והביאה מרן ז"ל בב"י סי' ס"ו מחו' י"ו שכל דבר שקנייתו מן התורה א' ישראל וא' גוי לזה ולזה נאמרה אבל כל דבר שאין קנייתו אלא מדרבנן לישראל נאמרה ולא לב"נ דלא עשה כן לכל גוי ע"ש ובסמ"ע שם סק"א וכ"ש במידי דתקנתא דודאי לא נתכוונו המתקנים אלא לישראל ולא לעם אחר אשר לא מבני ישראל המה איברא דבע"הת בשג"ח ח"ב סי' א' גבי מעמד שלשתן הביא תשו' הרי"ף שכ' ותקנתא דרבנן היא בין לישראל בין לגוי ע"ש אמנם התוס' בגיטין די"ג בד"ה מעמד ג' וכו' כתבו דליתיה בגוי ע"ש והנראה דס"ל כדעת הריטב"א וז"ל דכל קנין דרבנן ליתיה בגוי והרא"ש ז"ל שם כ' משום דהוי כהלכתא בלא טעמא ע"ש ומינה לכל מילתא דהוי כה' בלא טעמ' לא נאמרה לגוי ובתקנת החזקות פשיטא דהלכתא בלא טעמא דמה"ת לומר דהשוכר חצר מהגוי החזיק בה ואין ישראל אחר רשאי להשכירה אלא תקנתא דרבנן לתועלת ישראל דוקא אמטו להכי אמרי' לישראל נאמרה ולא לבן נח ונלע"ד דאפי' לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל ותקנתא דרבנן היא א' ישראל וא' גוי במשמע שאני הכא דעיקר התקנה | היא לאורועי כח הגוי שלא להוציא את יש' השוכר או לבא עליו בעקיפין להוסיף עליו בשבילו ואם פושטין ידיהם הגוים לקנות החזקות יחזור הדבר לקלקולו ומה הועילו חכמים בתקנתם אלא ודאי שלא כיוונו לזכות בתקנה זו אלא לישראל וכמו שדייק הרב ז"ל מנוסח התקנה ע"ש. ונראה דגם הכנ"הג ל"פ אלא לטעמא דאתי הרב עלה ממאי דקי"ל ישראל וגוי הבאים לדין וכו' אהא מייתי מתשו' הרמב"ן ז"ל דבבא עם ישראל הבא מחמת הגוי דנין לו בדינינו כמדובר אמנם לפום מאי דטעמא טעים דעיקר התקנה לישראל נתקנה ולא לגוי אזיל ומודה ואריש דינא הוא דפליג ולא אסוף דינא ומניה למדין ואין משיבין ואת"ל דפליג נמי בהא מ"מ כיון דפלוגתא דרבנן היא אוקי ארעא בחזקת מרה קמא ויתבאר עוד לקמן בס"ד. ואתה דע לך דאין כל אלו הדברים אמורים אלא היכא שהשטר נעשה בדינינו כדין וכהלכה וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל אבל השטר הנעשה בעש"ג אין בו מועיל כמ"ש מוהרש"ך ז"ל ח"ג סי' קי"א והביאו הרב כנ"הג שם א"כ בנ"ד את"ל דהכנ"הג פליג אס' ה' מוהרשד"ם ז"ל היינו דוקא בחלק המוחזק שכתב לו שטר כשר בעדי ישראל אבל המוחזק האחר שלא כתב לו אלא בעש"ג ודאי לא נסתלק מחזקתו א"כ תו לא מיקרי ישראל הבא מחמת הגוי כיון דגוי גופיה לא קנה ואכתי ברשות מרה קיימ' וכדכתי' ובר מן דין בנ"ד אפי' לסברת הרמב"ן ז"ל דיינינן ליה בדיניהם ואכתי | דין ישראל וגוי שבאו לדין וכו' שהרי הגוי המשכיר לא נסתלק מהחזקה ע"י מה שהשכירה לישראל כמשפט מתקני תקנת החזקות דהוא הקפיד ע"ז וידע חקי ישר' שמחזיקים בבתי נכרים ע"י השכירות משו"ה התנה עליהם לבלתי יועיל להם השכירות להחזיק כמו שנאמר ונכתב בשטר ואעפ"י שה' מוהריב"ל ז"ל בח"א סי' מ"ב כתב דלא מהני הך תנאה ומסייע למלתיה ממ"ד בכתובות א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ומדברי הר"ן ז"ל בפ' הכותב למ"ד התם בכותב לה בעודה ארוסה וכו' שכתב לאחר אירוסין אבל קודם אירוסין לא מהני הך תנאה ה"נ במתנה קודם ע"ש והנה בשאלת השואל כתוב לאמר שהודה המחזיק שכך היה התנאי ושכן כתב לו בכתיבה אבל מעשים בכל יום שהגויים שואלים מאת היהודים שיסלקו את ידם וזכותם מעל החזקה ושיתנו רשות שיכנסו אחרים וכו' ולפעמים קונים את הזכות מאת היהודים ועכ"ז אינו מועיל להם וההסכמה במקומה עומדת וכו' עכ"ל. ועל דבר זה השיב ה' ז"ל דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כיון שהיהודים כבר הם מוחזקים ולפ"ז אפי' שיקנו מהם בדמים דתו ליכא ה"ט דא"כ מה הועילו וכו' כיון דאינהו מנפשייהו אזלי ומודעי לגוים אלא נראה דכל שהדברים מוכיחים כי לא מלבן אלא ע"י שהגוים באים עליהם בעקיפין וטענות הכוזבות ואין מי שיוכל לעמוד כנגדם ולאמת שקרותם נותנים להמוחזק סך מה כסות עינים להראות לכל הרואה שע"ד אמת נעשה הדבר הזה קאמ' ה' ז"ל דלא אהני לרמאה רמאותיה אבל כשאינו חזקת ישראל כלל אלא דהשתא מיהא רוצה להשכירה לישראל ומתנה עמו שלא יחזיק איכא למימר כיון שע"מ כן ירד בה תנאו קיים אהא מייתי מדברי הר"ן ז"ל בקודם לא מהני תנאה וכ"ש דא"ל נמי טעמא דא"כ מה הועילו וכו' דכל גוי המשכיר קרקע שלו לישראל יתנה עליו שלא תועיל לו החזקה וממילא תנתק ותמוש היתד התקועה שתיקנו הגאונים מוסדי ארץ וכתב הכנ"הג ז"ל אות ס"ד שה' מוהרש"ך ח"ב סי' ט' דחה ראיותיו עכ"ז לא מלאו לבו לחלוק על הרב מוהריב"ל ע"ש ולפ"ז הדר דינא דישראל השוכר ירד בחזקה והו"ל יש' עם יש' הבא מכח הגוי דלדעת הרמב"ן דיינינן ליה כדינינו אי מהא לא ארייא חדא שה' מוהר"י הלוי בח"מ סי' נ"א וה' מוהרח"ש בח"א סוף סי' ל"ג שה' מוהרא"י ז"ל העיד שיש בידו פסק דין מה' מוהרש"א שפסק שהתנאי קיים והסכימו עמו ה' מוהרח"מ ז"ל וה' מוהרש"ט וה' מהרא"ס זצ"ל ע"ש גם ה' מוהר"ש הלוי ומוהרח"ש שם הסכימו דכשעדין לא החזיק מהני התנאי ע"ש וכיון דרובא דאייתי' קמן פליגי אס' ה' מוהריב"ל ז"ל וס"ל דמהני תנאה והו"ל ישראל וגוי שבאו לדין ודנין להם בדיניהם דלאו בני קנין חזקה נינהו וליכא מאן דפליג בהא ועוד נלע"ד פשוט דע"כ ל"ק הרמב"ן דישראל הבא לדון עם ישראל הבא מחמת גוי דדיינינן להו כדיני ישראל אלא היכא דמדעתיה דגוי וברשותיה דניחא ליה להך ישראל שיזכה במקחו שמכר לו או שנתן לו במתנה ולמיחת לארע' כמצבייה אבל היכא שהגוי צווח ככרוכיא דלא ניחא ליה למיחת לארעא בתורת חזקה א"נ תוהא למצ"ר וכדעת ה' מוהריב"ל ז"ל היינו דוקא לגבי הגוי ולגבי השוכר הב' המשיג גבולו אבל לגבי ישראל המחזיק הא' לא יהבינן להו דינא דישראל הבא מחמת הגוי עם ישראל אחר לדונם כדיננו כיון דלאו מדעתיה קא נחית וכ"ש לפי מ"ש שחלוקים עליו חבריו ששה סדרי משנה זכר כלם לחיי העו"הב וכן מצאתי כעת לה' תורת חסד סי' קע"ו בהס'כמה עלה שאם עדיין לא החזיק מהני תנאה ע"ש ובסי' קע"ז הביא תשו' ה' מוהרשד"ם האמורה ראשית מאמר ופקפק ברוב דבריו והביא דברי ה' מוהרש"ך ז"ל ומ"ש עליו הכנ"הג ז"ל וז"ל אחר שמוהרשד"ם ז"ל העיד בענין הנה הוא חוסם פינו מלדבר בזה שום דבר ודי בזה עכ"ל ע"ש וע"ע לה' בני חיי ח"מ סי' ר"ה

(ח) חזקה פרטי החזקות מה הם שמועיל בהם החזקה לאלתר ומי הוא שעד שלשים יום ומה הם עד ג"ש עיין בתשו' ה' מוהר"י אכן מיגאש ז"ל הג"מ סי' ס"ג ע"ש:

(ט) חזקה מבוי שאינו מפולש וראובן הוציא פליט' זיזין מביתו לתוך חלל המבוי