משכנות הרועים רמז

המערכה מערכת אלהים חיים נו"ן גם הפר"ח מט"א ח"א סי' כ"ב השב'ח השבי'ח להש"ך בזה ע"ע ומעתה נובין ונדון בנ"ד ואומר עם קנ'י דאי ההרי"ט נר"ו יהיב דעתיה ומדכר דכיר שהודו בפניו ג"כ הו"ל ב' ונאמנים לדעת הרב"ד ואי לא רמיא עלייהו שבועה כמ"ש בטוש"ע שם סי' כ"ב במי שקבל עליו קרוב או פסול וטוען שלא קבלו אעפ"י שהדיין מכחישו ישבע שלא קבלו עליו וכתב הסמ"ע דהיינו שבועת היסת ולא דאורייתא חדא כי קרוב הוא ועוד דאין כאן כפירת ממון אלא כפירת קבלתו עליו לדיין ואין אהא שבועה דאוריית' עכ"ל ונהי דהשתא אחר גמ"ד דכבר חייב את החייב הויא לה טענת ממון הא מיהא כי קא רמינן עליה גודא רבה דשבועה על עסקי הקבלה הוא דקא משתבע ובעיקר תביעת הקבלה לית בה דררא דממונא ולא דמי למ"ש מרן בש"ע סי' פ"ו סכ"ו דאם אין תביעה בחיוב ממון אין משביעין אותו כלל דהתם שאני דא"נ מודה בתביעתו לא מחייב ממונא כיון דמצי הדר ביה ולא מחייב כלל אבל הכא אי מודה ליה דקביל עליה האי קרוב למידן ליה מתחייב שפיר שכבר גמר דעתו לחיובא אלא דלענין ש"דא כיון דבעיקר הקבלה לא הוייא תביעת ממון אלא במאי דאתי מחמתה אמטו להכי פקעא לה ש"דא ולא פש גבן אלא שבועת היסת הוא דרמיא עלויה ונשמעינן מן הדא דאפי' בדיין דלא קרוב ולא פסול מזקיקו לשבועת היסת והכנ"הג שם בהג"הטו אות י"ג כתב משם הסמ"ע דשבועת היסת היא ולא דאורייתא ע"ע ולא כתב מלתא בטעמא דס"ל דתרי טעמי תריסי נינהו גם ה' מאמר קדישין כתב להאי דינא שכתב הסמ"ע ומה"ט גופיה שאינו תביעת ממון וחזיתיה להש"ך סק"ט דלא נח דעתיה דרב ה"ט דיהיב משום דלאו תביעת ממון היא ע"ש וכבר כת' בעניו' במאי דנלע"ד ונ"מ דאפי' אם הדיין כשר לא רמי עליה אלא שבועת היסת וחזי הוית להט"ז בהש"ע רמי ומותיב עליה דברי הטו' דאמאי משתבע כיון דאם מודה אינו חייב ממון ותמה על הסמ"ע מזה וניחא ליה דהכא מיירי שיש חילוק טענות ביניהם דרוצה לטעון עכשו ונלע"ד דאם מקבל עליו כשר א' במקום ב' והוא כופר צריך לישבע ש"דא עכ"ל שותיה דמר לא גמירנא במאי דניחא ליה דהכא שאני שיש חילוק טענות ביניהם וכו' דמה חילוק טענות ביניהם לבד מהאי קבלה ותו במאי דמסיק דכשר א' ישבע ש"דא כיון דלדידיה חשיבא טענה שאינה על תבי' ממון ויש ליישב ולא באנו להאריך אלא לקצר ויהיה הקצ'ר אמיץ הדרי בי לנ"ד דא"נ ליכא אלא עד א' המ"ץ נר"ו ל"מ לדעת הש"ך והט"ז פשי' דחייב ש"דא כיון דדיין כשר הוא אלא אפי' לדעת הסמ"ע והנמשכים אחריו בנ"ד דכ"ע מודו דחייב ש"דא כיון דתביעת ממון היא בהודאה הלזו ואי ההרי"ט נמי העד יעיד בהודאה ל"מ למהדר בהו כל זה נראה לכאורה וכד דייקנא יראה דלא שמה מתייא חדא דכבר ברירנא דבההיא שעתא אבוהון הוה קיים וכי יהבינן להו כל דילהו והיא ס' הרב"ד דמהניא הודאתם היינו לאחר מיתת האב אבל כ"ז דאבוהון קיים הודאתם לא מעלה ולא מורדת דהו"מ אתי ומכחיש להו א"כ בההיא שעתא הודאתם אינה מזקקת לשבועה אי הדרו בהו וכפרו בהודאתם דבההיא שעתא אינה גורמת ממון ומכיון דבההיא שעתא הודאתם אינה מזקקת לשבו' אע"ג דהשתא חשיבא הודאה לדעת הרב"ד דכל שאינו לאלתר לא חייל ליתיה בלאחר זמן ם וכ"ש אם יתברר שכפרו בעיקר ההודאה בעוד אביהם חי הילכך אפי' יעידו ב' הב"ד יצ"ו אין לחייב הבנים ובנדון הרב"ד אינו מנחש במה שאמר אלא שהרב מוהריק"ו רצה לזכותו מטעם דיורש כח אשתו שהיתה יכולה למחות ובר מן דין לפום מאי דאתברר דדעת מרן בש"ע ובס"ד דס"ל דכל מי שהודה בפני ב"ד שאינה בת ג' כמודה חוץ לב"ד דמי אין כאן הודאה מעיקרא סיפא דמלתא בהא סלקי' ובהא נחתי' דכל העדויות שנתקבלו לע"ד אין בם מועיל כדכתי' בעניו' וגם מצד הודאת הבנים אפי' לכשיתבאר שהודו ב' האחים או שהיו ב' הב"ד דנחתו להו מעיקרא מעידין שהודו בפניהם כמדו' והם מכחישים או שחוזרים בהם כיון דלאו בפני ב"ד של ג' לא הויא הודאה ולא רמייא עלייהו אלא לקיים חתימת העד הב' ויזכו האחים בני הרש"ך שולאל בחזקת כל החצר ולית אינש מאן דימחא בידייהו כך עלתה הסכמתנו אנן צעירי צאן קדשים פה מתא תונס יע"א

מכאן מודעא רבה כי כן סמוך לחתימה נמצא בגנזי המלך שלמה מני"ר מורי הרב זיע"א במכתב למ"ר וז"ל כי שאול נשאל על רזא דנא והשיב גדולה תשובה מעט מחזיק את המרובה ראשי פרקים אף הוא ראה ודייק טפי על המ"ץ נר"ו במה שנסתייע מדברי האשל אשר ברמה כמהר"י עייאש זלה"ה כדוקיין גם מידיעת בטיב הסופר כי שיח וכי שיג לו והיד כותבת מעשה ידי אומן כדאמרן גם בענין הודאת הבנים כתב דאינה מועלת כלום על אביהם גם בענין מה שהיה הגוי דר שם השיב שזה. היה ברשו' אביהם שאף ששכר החצר כולה מ"מ אינו מעכב מלהניח כליו שם ע"כ לשון הקדוש זיע"א וכדכתי' בעניותינו וצור ישראל וגואלו בקרב ימים יצילנו משגיאות מי יבין

והנה בעת'ה נתקיימה חתימת העד הב' אשר נקרא שמו נתן טוביא ע"י הב"ד של ק"ק קוצמט'ינא יצ"ו ומדברי המ"ץ נר"ו נראה דחתימת ה"ר אברהם ג'רבי דהוא עד א' כבר היא מקויימת אצלו מדלא הקפיד אלא חתימת עד הב' של נתן טובייא ודוק ותשכח

תפלה לעני לרוכב בשמי שמי קדם ה' אלהים אמת שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק ע"ד אמת להבין ולהורות תורת אמת. יכונו דרכי דרך נתיבות משפט משפטי ה' אמת. עד יערה עלינו רוח ממרום אשר לו גואל בחסד ואמת. כיר"א. אנא נפשאי כתבית יהבית קרבן עני בעניו להעלותו על שלחן מלכים אריותא אשלי רברבי ה' עליהם יחיו כיר"א

(ו) חזקה ראובן ושמעון שותפין בחצר א' וכל א' מוחזק בחלק מבורר ובהוצאות הבנין ג"כ חלוקים בעיסתן כ"א מוציא על חלקו אמנם בכותלי תשמישי החצר כגון הפורזדור ובית הבור וכיוצא יד שניהם שוה וכעת עמד ראובן הסכימה דעתו לבנות על אחד מהכותלים ההם הפונה לצד חלקו איזה בית או חדר ושמעון מעכב עליו באמור אליו כי הכותל הלזה יד שניה' שוה בו אינך רשאי להשתמש בחלקי והשיב ראובן שאינו בונה על כל שטח רוחב הכותל אלא עד חציו כי הוא חלקו ושמעון ישיב אמריו כי הוא מכביד על הכותל ומטי ליה הפסידא בקלקול הכותל עמד השואל ושאל דבר מי יקום משניהם ע"פ התורה יורה המורה לצדקה כדת של תורה ויבא שכמ"ה:

, זאת אשיב זו מחלוקת ישנה בין גדולי המורים נו"ן