משכנות הרועים רמה

שהבע"ד עומדים לפניו רמייא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פ' אתה זכאי איש פ' אתה חייב שאין בע"ד לפניו תו לא רמיא עליה למדכר עכ"ל מדבריו ז"ל משמע: כיון שהדבר תלוי ברמיא עליה למדכר כ"ז שעומדים לפניו וכשאין עומדי' לא רמיא עליה א"כ אין לחלק בין דיין א' לשנים דכל שנסתלקו הבע"ד מלפניהם תו לא רמיא עלייהו דלאו משום חשדא דדייני כי היכי דנימא דבתרי ב"ד לא חשידי וכדאמרי' גבי חכם שהתיר את האשה אינו רשאי שישא אותה משום חשדא ואם היו ב' לא חיישי' דבי תרי דייני דהכא לא אתאן עלה אלא משום דלא רמייא עלייהו למדכר ואתו לידי טעותא ושלותא בין חייב לזכאי ואפי' כי קאמר הדיין בריר לי לזה זכיתי אינו נאמן דחזקה לא דכיר דאמור רבנן סתמ' קאמרי וממאי דפריך ונחזי זכותא מאן נקיט ש"מ דאורחא דב"ד לכתוב זכותא ביד הזכאי בדינו כאותה ששנינו גדול שבהם אומר איש פ' אתה זכאי איש פ' אתה חייב וסופרי ב"ד כותבים ומדבריהם יצא פ' זכאי בדינו ומש"ה לא מצי לשנויי בדלא כתב הדיין זכותא לחד מנייהו כיון דרמי עלויה ואורחא דב"ד הכי הוא וממאי דמשני בגמרא דקריע זכותייהו משמע דלא מצי למכתב זכותא אלא כשעומדים עדיין לפניו דרמיא עליה למדכר אבל כשיצאו הבע"ד מלפניו תו לא רמיא עליה דמי איכא מידי דאי אמר בע"פ אינו נאמן וכי כתיב ליה נאמן

וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לשם בשו"ד משמע מהכא דהיכא דלא תלי בשו"ד לא סמכינן אהימנותיה דדיין אלא דהדר דאין להו קמן מדברי רבי' ז"ל נלמוד דכי פריך נהדר נדיינינהו ארישא נמי פריך דאמאי נאמן אפי' בעוד הבע"ד לפניו נהדר ונדיינינהו ומשני כי קתני בעוד' לפניו נאמן בשו"ד אבל בשאר מילי דלאו שודא לא סמכינן אהימנותיה דדיין אלא הדר ודאין להו אמנם מפירש"י שכתב ולמה ליה כולי האי למימר דאינו נאמן מה לנו לנאמנותו וכו' עכ"ל משמע דאסיפא הוא דקא פריך ומשני בשו"ד דלא ניחא לזכאי דליהדר לדינא דחייש דילמא נוטה דעתו ממה שגזר בתחלה אבל בשאר דינים דתלו בסברא אה"נ דניהדר ונדיינינהו ובעודם לפניו כיון דמדכר דכיר דרמיא עליה מלתא נאמן וא"צ לחזור ולדונם ואיכא למידק לשיטת רש"י מאי פריך לישני ליה דאה"נ קאמר אינו נאמן במה שאומר כבר דן וזיכה לזה וחייב לזה אלא עד שיחזור וידון להם אבל כשעומדים לפניו א"צ לחזור ולדונם אלא נאמן בדבורו הקל שאומר לזה זכיתי וכו' אבל לשיטת הרשב"א ניחא דאמאי סמכי' אהימנו' ליהדר ולידון להו קמן ומוקי לה בשו"ד אמטו להכי לא מצי מהדר ודאין להו ושפיר סמכי' אהימנותיה אבל באינם עומדים לפניו אינו נאמן לאח"ך דמצי הדר ודאין להו וכי קתני אינו נאמן י"ל עד שיחזור וידונם ורש"י ז"ל כתב בהדיא אינם רוצים לחזור ולדון שמא יטנו לבו לצד הב' עכ"ל משמע דאינו נאמן במה שדן כבר ולא לחזור ולדון ויש לדקדק מדברי הרשב"א שכתב והדר ודאין להו קמן משמע שישב עם דיין אחר ולא דאין להו איהו בלחוד ונלע"ד דדייק לה מדקאמר נהדר ונדיינינהו ולא ניהדר ונדונם דאז קאי על הדיין גופיה אלא ניהדר ונדיינינהו וצ"לד לרש"י כי פריך מעיקרא וניחזי זכותא וכו' אהייא פריך ואי לא מסתפי' אמינא דדעת רש"י ארישא ואסיפא כולה שקלי וטרי ואכולה פריך וזה שכתב ומה לנו לנאמנותו מהאי לישנא משמע דארישא נמי פריך דמה לנו לנאמנותו דלישנא דמה לנו משמע נהי דמהני ולא צריכנא ליה דמצי הדר ודאין להו ומשום דמסיפא קושי' הכחשה נקט לה רש"י ברישא ולא ידעתי מנין לו להרב ואי משום דחשיד דדייני להו הכי לאחזוקי מלתייהו ודומה לזה זכורני שכתב העיטור דעדים שנתקבלה עדותם שלא בפני בע"ד דאינם יכולים לחזור ולהעיד בפני בע"ד דעבידי לאחזוקי שקרייהו ע"ש ואם אמרי' בעדים נאמר בדיינים וצריך להתיישב בדבר והק' הרשב"א ה"ד אי דאיכא סהדי סמכי' אסהדותייהו דדייקי טפי ואי דליכא סהדי נהימניה לדיין אפי' אין הבע"ד לפניו בין בשודא בין בשאר דינא מגו דאי בעי אמר אכתי לא פסקית ית דינא והכי קאמינא ותי' דבשודא ליכא מגו דהא מאן דזכי בדיניה לא מקבל מניה דניהדר לדינא דמסתפי דילמא הדר ומחייב ליה ואפי' בשאר דינים דעלמא. נמי ל"ק דהא הבע"ד מודים שכבר נפסק הדין וכו' עכ"ל ויש לחקור אי הבע"ד חלוקים בטענתם שהא' אומר פסק את הדין וזיכה אותי ואידך אומר עדיין לא נפסק דלגבי האי אית ליה מגו דאי בעי דאין ליה ומחייב ליה נאמן לומר שכך דנתי ופסקתי לכם או"ד כיון דלגבי חבריה דטעין שכבר נפסק הדין וזיכה אותי ליכא מגו וקרוב הדבר לנסכא דרבי אבא ולקמן ית' בס"ד

וחזי הוית לשיטה שלא נודע שם מחברה שכתב הוא ז"ל ונחזי זכותא מאן נקיט ומה לנו לנאמנותו משמע דמפרש לה ארישא דלשון מה לנו דר"ל דא"צ וכדכתי' ובהא דמשני תלמודא דקריען זכותייהו כתב דה"ה דהוו נמי מצי למימר דאירכיסו להו ושניהם מודים דהוו כתיבן זכותייהו דודאי הו"ל אין בע"ד עומדים לפניו עכ"ל נראה שדעת ה' ז"ל במ"ש בתחלת דבריו וז"ל וכ"ז שלא כתב להם פס"ד מקרי בע"ד עומדי' לפניו ומשכתב להם מקרי אין עומדים לפניו ובריי' איירי בשניהם מודים שכבר כ' להם פס"ד אלא שזה אומר לי כתב הפס"ד לזכותי וזה אומר לי כתב הפס"ד לזכותי וכיון דתרוייהו מודו שכבר כתב להם הפס"ד א"כ מקרי אין הבע"ד לפניו אלא דקריען או דאירכס להו. ולפי דבריו ניחא דלא מצי תלמודא לשנויי בדלא כתב להו זכותייהו וכדוקיין דכל זמן שלא כתב מקרי בע"ד עומדי' לפניו ומצי הדר וכתיב להו והיכי קתני דאי אינם עומדים לפניו אינו נאמן אלא ע"כ בשניהם מודים שכבר כתב להם אלא דהוא ז"ל כתב בראש אמ'ור דכ"ז שהבע"ד לפניו רמייא אדעתיה ומדכר וכו' וכפירש"י: וכדבעי למימר קמן ואם איתא דכ"ז שלא כתב חשיב כלפניו הא תו רמיא עליה דמדכר ונראה דכל עוד שלא כ' הפס"ד אכתי רמיא אדעתיה למדכר וכתב עוד אהא דפריך וניהדר ולדיינינהו וז"ל דמסתמא מיירי שטענותיהם כתובות ביד ב"ד ואין ביניהם מחלוקת בטענותיהם עכ"ל ולפי"ז אמאי לא משני דמקריען או דאירכיסו להו טענותיהם כי היכי דמשני דמקריען זכותייהו כיון דכבר ניחא ליה במאי דמשני דמקריען זכותייהו אע"ג דאורחא דמלתא דבע"ד מזדהר טפי בשטרא דזכותיה טפי מהב"ד בטענות הבע"ד דעל הרוב מקרעי או מרכסי כיון דפסקו דינא ולמאי יהבי דעתייהו עלה עוד מלאוקומה בשודא דדייני דמלתא דלא שכיחא והק' הרב ז"ל דמאי קו' דילמא אינו נאמן דקתני היינו עד דהדר ודאין להו הוא עצמו או דיין אחר ע"ש מוכח מדבריו ז"ל דאסיפא פריך וכפשט לשון רש"י ומרישא לא ק"ל לתלמודא משום כיון דלא אסח אדעתיה ודכיר אטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן וכ"כ בהדיא אהא דמוקי לה