משכנות הרועים רמד

נמי ליתא דיכול להתברר כשישלחו לו כתב לשאול את פיו נר"ו והוא יגיד להם מה בדעתו ואם יאמר ששמע ג"כ הוא ההודאה אכתי איכא הכחשה אחריתי שהמ"ץ העיד ששני בני הרש"ך הודו לפניו. בועד ב"ד חבירו והרי"ט העיד שלא בא לפניו לדין אלא יעקב ואין לך הכחשה יותר מזו וכנראה דהרי"ט דייק בלישניה והזכיר שם יעקב הבא לדון לפני ב"ד אמנם המ"ץ את שמותם לא הזכיר על דל שפתיו אלא שכתב בני הרש"ך וכגון דא צריכא רבה לענין חלק נתן אם לא היה בוועד הב"ד יצ"ו

ואכתי נשאר לנו לברר דא"נ דהודו תרוייהו ונקטי' כדעת הרב"ד ז"ל דהך הודאה שהודו בחיי אביהם מהנייא למפרע השתא דאהדרו בהו כמ"ש המ"ץ נר"ו בכתב אשר שולח שכך הודו כשהיו בתומם וכו' אי מצו לאהדורי בהו כיון דלא הוו ב"ד של ג' או"ד כיון שקבלום עליהם והמחום ראשי הקהל הו"ל ב"ד גמור וכיון שהודו בפניהם תו לא מצו לאהדורי בהו וחזינא להאי מלתא באשלי רברבי תלייא הא' אדם רב הרמב"ם ז"ל בספ"ה מהלכות סנהדרין כתב וז"ל יחיד מומחה לרבים אע"פי שהוא דן ד"מ יחידי אין ההודאה בפניו הודאה בב"ד ואפי' היה סמוך אבל תלתא אע"פי שאינם סמוכין והרי הם הדיוטות וכו' הרי ההודאה בפניהם הודאה בב"ד וכו' עכ"ל ומרן הכ"מ לא הראה מקומו והל"מ כתב סברא דנפשיה ז"ל ע"ש והרב בע"הת ש' מ"ב ח"א סי' ו' כתב כדעת רבינו בשם תשו' לקמאי וז"ל וה"מ בפני ג' אבל ביחיד אפילו הוא מומחה אין הודאתו בפניו מחייבו כלום עכ"ל וכתב ה' גד"ת שם דכל היכא דנקיט לישנא בב"ד אינו אלא כשהם ג' וגבי הודאה וכפירה נקטי לשון הודאה בב"ד הילכך כל פחות מג' לא מקרי ב"ד ומומחה דיין מקרי ב"ד לא מקרי ע"ש וכן מתבאר מלשון רבינו בפ"ב מה' סנהדרין דין י"א שכתב א' מומחה וכו' הרי זה דן יחידי אבל אינו חשוב ב"ד עכ"ל נמצאת אומר לדעת רבינו ז"ל ותשו' דלקמאי והרב בע"הת דפחות מג' אפילו מומחה לרבים או שהם סמוכים אין ההודאה בפניהם מחייב אותו כלום ויכול לחזור בהודאתו דהו"ל כהודה חוץ לב"ד דיכול לחזור בו אמנם הטור סימן ג' אחר שהביא דברי הרמב"ם כתב וז"ל ומדברי א"א הרא"ש יראה שאין חילוק בין יחיד מומחה לג' הדיוטות לכל דבר עכ"ל גם בסי' פ"א העתיק תשו' הגאון שהביא הבע"הת אשר הובאת לך וכתב ואני כתבתי למעלה שיחיד מומחה דינו כג' הדיוטות עכ"ל ומרן בש"ע סי' ג' כתב פחות מג' אין דיניהם דין וכו' כל שאינם ג' אפי' הם סמוכים בא"י הודאה שמודים בפניהם כמי שמודה חוץ לב"ד ויכולים להחליף טענות שטענו בפניהם וכו' עכ"ל ומורם ז"ל כ' בלשון סתם עמ"ש מרן כל שאינם ג' וז"ל ולא קבלום עליהם ואינם מומחים לרבים עכ"ל ודבריו הם תמוהים דרבי' כתב בפירוש דאפי' שהוא מומחה ואפי' היה סמוך וכבר גדולי האחרונים המה ראו כן תמהו והרב הלבוש השמיט דברי רבו ז"ל ומ"ש הסמ"ע וי"ל בדוחק דמומחה לרבים דודאי שהכונה שהמחום רבים עליהם דבכה"ג מהני עכ"ל לענ"ד אין לו שחר דא"כ היינו קבלום עליהם ומ"ל קבלום הם או שהמחום וקבלום רבים עליהם ועוד מה יענה למ"ש מלשון רבינו שכתב מומחה לרבים דודאי שהכונה שהמחום רבים עליהם דאי לענין שהמחום ר"ל מופלגים בחכמתם לרבים או לא המחום עליהם שקבלום עליהם הרי כתב בהדיא ואפי' היו סמוכים בא"י דפשיטא דאין סומכים אלא לחכם גדול דמומחה. כגון רב נחמן רב נחמן ובהדיא כתב הגאון מוהרא"ם בתשו' בח"א: סי' י"ד דאפילו קבלום עליהם לא מהני כמ"ש הרב כנ"הג שם אות י"א וכתב עוד באות כ"א שם בשם הרא"ם שאפילו לדברי הרא"ש דיחיד מומחה חשיבא הודאה בפניו כמודה בפני ב"ד בא' בשנים שאינם מומחים וקבלום עליהם אין הודאתם בפניהם הודאה עכ"ל והש"ך תמ"ה תמ"ה יקרא על הסמ"ע ומיאן לקבל דוחק זה ומסיק בדעת מורם שלא כתב זה לדעת הרמב"ם ומרן אלא דברי הרא"ש הם וכן דרכו דרך הקדש בהרבה מקומות ולענין דינא קיבץ ואסף איש טהור וביא'ר עליה הכהן להקת הנביאים נו"ן דס"ל דפחות מג' אין הודאה בפניהם חשיבא הודאה כלל ויכול להחליף טענותיו כמי שלא הודה בפני ב"ד ע"ע גם אשו'ר למופת דורינו מוהרח"א זיע"א בס' הבהיר ברכי יוסף דף ו' ע"ג שחלק על הסמ"ע וכתב שהש"ך האמת אתו דמורם תופס לעיקר לס' הרא"ש ושזה דרכו ושכן דעת הט"ז ע"ע שהאריך הפליא עצה הגדיל תושיה כמדתו לכל רוח מבינתו זאת תורת העולה דאנן בתריה דמרן הש"ע גרירפא ודלא כמור"ם ודעת הלבוש שהעלים עין מדברי רבו והש"ך והט"ז והרב ברכ"י זיע"א ומה גם דתנא דמסייע להו הוא הגאון מוהרא"ם ז"ל העולה לנ"ד דלא מבעייא אם מהרי"ט מפרש דבריו שלא שמע הודאה שאז הויא הכחשה בעדות כמדו' ואת"ל לא הוייא הכחשה אכתי עדות הרמ"ץ נר"ו על ההודאה אין לה מקום ול"מ לדעת הרמב"ם וסיעת מרחמוהי דסברי מרנן דכל הפחות מג' לא מתקרי ב"ד לגבי הודאה אלא אפילו לדעת הרא"ש ואחוזת מרעהו דאפי' בחד וקבלוהו או שהמחוהו רבים עליהם ה"מ היכא דמעיקרא נחתו לדינא לגבי דחד אבל אי מעיקרא נחתו אדעתא דתרי ולא קא מסהיד אלא חד וכדאמרי' בפ"ק דסנהדרין דף ח' ע"ב נלע"ד לומר דכ"ע מודו דלא מקרי הודאה אלא שאפילו אם הדיין רי"ט נר"ו מפי עליון תצא האי הודיתא בחלק יעקב אי לא חשיבא עדות הכחשה דאכתי איכא למימר תרוייהו קא מסהדי כי יעקב הודה לפניהם ואיכא למימר דשכחו שהיה אחיו עמו אין בה ממש ויכולים להחליף טענותיהם כמדו' ברם צריך את למידע דע"כ ל"פ הני רבוותא קמאי ובתראי אלא במודה הבע"ד שהודה אלא דהשתא בעי למהדר ביה בטענת השטאה ושאר אמתלאות כמו שמפורש יוצא בדבריהם ז"ל אבל בנ"ד שהם טוענים כי מעולם לא הודו בדבר זה וכמו שהעיד המ"ץ נר"ו במכתב למר ושלעולם לא שמעו מפי אביהם שאין לו אלא בית א' צריך למיקם עלה דמלתא גם מ"ש המ"ץ שפסק להם הדין וזכה החכם ה"ר צמח וחביריו בשאר החצר חוץ מאותה הבית והבע"ד מכחישים והדיין הממונה עמו אמר שאין לו עדות ברורה מחמת סיעת המחלוקת א"כ הו"ל דיין א' ואין ביד הבע"ד פסק דין שיצא זכאי בדינו לפי דברי המ"ץ והשתא מיהא ודאי לא מצי למכתב הפס"ד על מה שדן כבר דכל עיקר הפס"ד דמהני היינו משום דחשיב כעומדים לפניו ואיכא למ"ד עד שיכתוב הפס"ד בעודם עומדים לפניו ולעמוד בעיקרן של דבריו תא ואחוי לך הא דגרסי' בפ"ד דקידושין דע"ד נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שהבע"ד עומדים לפניו אבל אם אין הבע"ד עומדים לפניו אינו נאמן ופריך עלה וניחזי זכותא מאן נקיט ומשני ל"צ דקרע זכותייהו והדר פריך ונהדר ונדיינינהו ומהדר בשו"ד פירש"י בזמן