משכנות הרועים כד

קרקע ואם קנין האגב אינו מועיל דיו לקנות במתנת ש"מ אבל אם כתב לו קנה מקרקעי ואגבן מט' משמע שעיקר ההקנאה אגב הקרקע וכיון שהקרקע שלאח"מ של היורשים לית ביה הקנאה וראויי' הדברים למי שאמרן ונ"ד דכוותה. וכן נדון מוהראנ"ח שכבר הנכסים ביד הזוכים כמו שנאמר אפס כי עז מה שחלק הרדב"ז ז"ל על השואל שסמך דבריו שכ"כ הראשו' ז"ל ואנכי הרואה כי סברת הראשו' הללו היא סברת הרשב"א בתשו' סי' תתפ"ב ובאה בקיצור במישרים נתיב כ"ד ח"ב דף ס"ט ע"ב אמנם לשון השאלה כך היא שנתן קרקעותיו ואגבן כל נכסיו ובהא מודה הרדב"ז לפי מה שפי' דבריו רב אחא נר"ו דלא קנה דאינו אלא קנין א' אמנם עמ"ש בסו"ד וז"ל ואפי' אמ' במתנת המטלט' והריני נותן לו מט' אגמ"ק אינו אלא במיפה כחו אא"כ יאמר והרי אני נותן לו מט' ואף אגמ"ק שהדבר נראה שהוא נותן לו מט' במתנת ש"מ ועוד מוסיף לו אג"ק ולכשאתה אומר שקניית האגב בטילה יקנה מצד מתנת ש"מ עכ"ל דבריו ז"ל הם הפך ס' הרדב"ז ז"ל דאפי' הקדים וכת' קנה מט' לא קנה אא"כ כת' לו ואף אג"ק והעתיקה מרן הב"י בסוס"י ר"ן ומור"ם ז"ל שם סי' י"ז ע"ש וראיתי להריב"ש ז"ל סי' שמ"ה שנשאל על שטר שכתוב בו נתתי לך דא"ק ואגבן לך בקש"מ סך כ"וכ שתגבה מנכסי שאין מתנה זאת קיימת כיון שאין המעות מצוים בעת המתנה שיקנה אותם באגב והשיב שיש לדון ולומר כדי לקיים השטר ושלא יהיה בטל מעיקרו שהלשון שכתו' בו נתתי לך כ"וכ מעות אינה מתנה על מעות הידועים אלא הוא שיעבוד שמשעבד לה נכסיו באגב וכו' אלא שהסופר הזה ארכבה אתרי ריכשי דקנין ואגב ואע"ג דלא קי"ל כרב דאמר ארכבה אתרי רכשי אלא כשמואל דאמ' שמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ יש לחלק דשאני התם כיון שלא היה צריך לקנין דדברי ש"מ ככו"מ דמו וכו' ולא דמי נמי למ"ד בפ"ק דמציעא גבי ראה את המציאה ונפל לו עליה וכו' עכ"ל והנך בהך אוקמתא ומאי דמוקים ר"פ דמתני' בר"ה מיירי משמ' דלא ס"ל דנפילה מבטלת הקנאת ד"א כיון דכבר קנה אלא משום דהוי ר"ה דאין בו הקנאת ד"א והרי"ף והרא"ש ז"ל השמיטו הך דגלי דעתיה והעתיקו אוקמתא דר"פ גם הרמב"ם והרע"ב כתבו לטעמא דהוי ר"ה ולא הזכירו על דל שפתותיהם הך דגלי דעתיה וכתב הרב תי"ט ז"ל דהרע"ב חזר בו ממ"ש במס' פאה טעמא דגלי דעתיה ע"ש ורבי' ז"ל ברפי"ז מה' נזיר כת' אבל ראה את המציאה אפי' נפל לו עליה וכו' ודעת המ"מ בדעת רב"י דהוא פוסק כאוקמתא קמייתא מדסתם ש"מ אפי' במקום שד"א קונות כשנפל לא קנה וכו' עכ"ל והדברים תמוהים דא"כ הול"ל אם נפל עליה ולא אפי' וכמו שהק' מרן בכ"מ ז"ל וניחא ליה דפוסק כאוקמתא בתרא ונקט אפי' נפל דלכאורה חשיב כמאן דתפיס בה אפ"ה ל"ק ע"ש ותמיהה לי שלא נסתייע מדברי רבי' בפי' המש' הנאמרים באמת והרב מש"ל תמה ע"ד מרן דאפי' נפל עליה דכת' רבינו הוא ללמדינו דבנפילה ע"ג המציאה אינו קונה עכ"ל ולא ירדתי לסו"ד דא"ה מוכרח לומר דבר"ה מיירי דאין לו ד"א אבל בסמטא קנה אלא היכא דנפל עליה משום דגלי דעתיה א"כ ממ"נ אי מיירי בסמטא הול"ל ואם נפל עליה וכו' ואי בר"ה תק"ל שלא חלק בדין סימטא כדק"ל על מרן וצע"ד ומ"ש שלא ביאר דדוקא בר"ה משום דאכתי לא כתב תקנת חכמים בד"א ומשם בא'רה והטור בסי' רס"ח הלך בשי' אביו ז"ל ומרן הביא דעת הרא"ה ז"ל נמי ועיין במקו' לשם ומרן בש"ע תפס לשון רבי' ובודאי שהוא כפ"ד בכ"מ וכן ביאר מור"ם וכת' ודלא כי"ח וכן הכריע הרש"ך ע"ע ומ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קצ"ח סי"ב וז"ל היתה עומדת בר"ה וכו' כבר גלה דעתו דאינו רוצה לקנות בחזקה זו וכו' עכ"ל והם דברי הרשב"א ז"ל וה"ה לטעמיה אזיל דסובר כדעת רבי' ז"ל דפוסק כהך אוקמתא קמייתא דאמ' כיון דנפל לו עליה גלי דעתיה וכו' וכן הוא דעת הרשב"א כמבואר במקו' לשם אבל מרן חלוק היה וכמו שנתבאר אם כן איך העלה על שולחנו ס' זו ונלע"ד דשניא דא דמסירה. ומשיכה תרי קנייני נינהו ואיכא למ"ד דמשיכה עדיפא אמטו להכי אפילו רב פפא מודה דאמרינן גלי דעתיה אבל בנפילה דלאו בת קנין בשום דוכתא כלל מ"ה ס' ר"פ דלא אהני גלוי דעתיה וכבר זכה במציאה אלא שממ"ש בשם הרמ"ה בפ' הספינה סי' כ"ו בד"ה ברם וכו' דמדמו לההיא דנפל לו עליה וכו' ע"ש ואין זה דעת מרן שפסק להך דמציאה כר"פ כדכתי' אמור מעתה דהריב"ש מדמה להו אהדדי ואנן בדידן דבתר מרן גרירנא וכ"ש שמור"ם והש"ך ס"ל כוותיה דאין הנפילה מגרעת ההקנאה של ד"א ה"נ בנ"ד אין הקנאת אגב מפקעת הקנאת הזיכוי והך תשו' דהרשב"א דסי' תתפ"ב דס"ל דמבטלין ההקנאות זל"ז לטעמיה אזיל דס"ל כאוקמתא קמייתא כמ"ש מרן הב"י משמו וכ"ה במקו' לשם דאפי' בהקנאות דאורייתא מבטלות זו את זו ע"ש ומור"ם שהעתיקה לתשו' הרשב"א הלזו והוא ז"ל פוסק כהרי"ף ודעמיה דקי"ל כאוקמתא בתרא צריך ישוב אם יסבור כהריב"ש ועדין נשאר לנו להתבונן בדברי הריב"ש ז"ל דמתחלה כת' שהסופר ארכבה אתרי רכשי לקנין ולאגב וכו' ואח"כ כת' לחלק הך דמתנת ש"מ בקנין דהתם לא היה צריך לקנין וכו' אבל בכאן שעשה ב' קניינים וכל א' לעצמו יש לו חלות כדינו וכו' משמ' דאם אין לו חלות הדר דיניה כמתנת ש"מ בקנין א"כ מאי הדר ק"ל מנפל על המציאה דהתם אין חלות הקנאת המציאה. ע"י הנפילה משא"כ בנדונו דאהני אגב לגבות במקרקעי כמ"ש הוא ז"ל ואח"כ כת' אבל במי שמקנה בב' קניינין אעפ"י שאין הא' מועיל קנה מדין האחר ולא אמרינן לא גמר להקנותו אלא בשניהם וכיון שאין הא' מועיל גם הב' לא יועיל וכו' מדבריו אלו נראין לעין דאפי' אם אין חלות לקנין האחד אפ"ה קנה בקנין הב' ומדמה לה להך דבמתנה בקש ליתנה לו וכו' כדי ליפות כחו וכו' ועיין בתוס' שם דף כ"ו ע"א ואע"ג דהתם שפיר מצי מקנה במכר או במתנה הא מיהא אי במכר אית ביה דינא דב"מ וכן לענין בור ודות ואם במתנה אין לו אחריות ולא מרעינן לשטרא למימר שטר מכר הוא ול"ק עד שיתן הדמים אלא אמרי' כדי ליפות כחו כת' לו כן ורבי' בפ"א מה' מכירה כת' לשינוייא דרב המנונא דמיירי במוכר שדהו מפני רעתה וכתב המ"מ דל"פ ועיין במרן הכ"מ ובמ"ש בסו"ד דסתמא דגמ' בפ' האומנים קא"ל לחילוק מפני רעתה הכי נקטינן אהמ"ר תמוה דרב אשי גופיה הוא דא"ל התם וע"כ כד' המ"מ או כשינוייא אחרינא ואין כאן מקום להאריך. איך שיהיה ראיית הריב"ש דאמרי' שלא כתב לו כן אלא ליפות כח ה"נ בנדונו אבל לא שהיה כתו' בשטר המתנה ההיא שקנה ממנו ליפות כח קנין אגב וראיתי להרב תורת חסד סי' רל"ז דף קס"ה ע"ג על מתנה שכתוב בה ק"ס וקנין חזקה וז"ל וכ"ת כיון