משכנות הרועים רלד

דלא אשכחן מ"ש אלא בנתינת המעות דקונה מ"הת אבל לא בקנין בדברים בעלמא ע"ש. הרי לך בהדיא דסברי מרנן דבנתינת המעות אפילו במקרקעי איתיה במ"ש

שוב מצאתי במקו' לב"מ שם שהק' כן הריטב"א לפיר"ת וז"ל ואינו מחוור חדא דהא במקום שאין כותבין את השטר מעות קונות בלא חזקה ובמקו' שכותבין לא קני עד שיכתוב ועוד דבקרקעות אין בו מ"ש כדאי' בירושלמי עכ"ל ואחד כ"ז מצאתי למרן הב"י ז"ל בסי' ר"ד שכתב ולענין הקונה קרקע וכו' כתוב בחי' תלמידי הריטב"א שלא מצינו בקרקע מ"ש וכתב הרמב"ן משום דקנין גמור שלהם בכסף וכו' ואעפ"י שתמצא לפעמים שלא נגמר רנון וכו' במקום שכותבין את השטר שלא קנה אין מוסרין אותו למ"ש וכו' והר"ן מסתפק ואח"ך העלה דליכא מ"ש ע"ש. וכבר כתבתי שרים ורבים ונכבדים קיימי בשיטת מ"ד דקרקע נמי איתיה במ"ש וכן נראה דעת מרן בש"ע שם ס"ו שכתב הלוקח מחבירו קרקע או שאר מטלטלין ופסקו הדמים והניח משכון על הדמים ל"ק וכל הרוצה לחזור חוזר ואינו חייב לקבל מ"ש עכ"ל ועיקר דין זה מבני רב הונא דזבינו אמתה ואותיבו נסכא דא"ל ר"א פריטי אין כאן משכון אין כאן ומרן הוסיף וכ' קרקע ש"מ דאי לאו טעמא דמשכון אין כאן אלא נתן מעות איתיה במ"ש ועכ"ל נמי דאיירי במקום שכותבין את השטר דאל"ה קנה קנין גמור ולא תסגי ליה במי שפרע והמקח בטל ואין להאריך עוד בענין זה

הדרי בי שדעת רש"י ור"ת לפי מה שהובא במקו' כתובות דמיירי בשלא נתן המעות ואעפ"כ אם כבר החזיק ודיש אמצרי כייפינן ללוקח למיהב זוזי דזבינא אע"ג שכבר יצאו עליה עסיקין אבל לדעת הרי"ף לפי מה ששיערנו ודעת ר"ת לפי מ"ש התוס' והריטב"א המובא במקובצת לב"מ דמיירי בשנתן המעות כבר איכא למימר דהתם שאני שכבר המוכר מוחזק בממונו אבל אם עדין לא נטל המעות איכא למימר דס"ל דאין כופין את הלוקח ליתן לו מעותיו ולכשיוציאוה ממנו צריך למיקם בדינא ודייני כדכתיבנא ועל זה כתב הרי"ף ז"ל דאפי' אם המוכר קבל כבר הדמים אם חושש פן יאבד המרון ואין לו קרקע אחר מוציאין ממנו וראיה מדאמר בפ' הגוזל דקי"ב דאם אמר מייתינא סהדי דהאי שטרא זייפא ומרענא ליה ויהיבנא ליה זמנא ולא אתא כתבינן אדרכתא אנכסיה וה"מ אמקרקעי אבל אמטלטלי לא דילמא שמיט ואכיל להו מלוה למטלטלי וכי אתי לוה ומייתי סהדי ומרעי לשטרא לא משכח מידי למגביה ע"ש ש"מ שרז"ל מקפידים שלא יאבד ממונם של בני אדם אצל אחרים ולאו דוקא להנאת המלוה אלא גם להנאת הלוה וכדמסיק התם דאפי' אית ליה למלוה קרקע לא כתבינן אדרכתא אמטלטלין דחיישי' דילמא שמיט וכו' והאי ארעא תכסוף וכתב ה' המאירי ז"ל הובא במקובצת לשם למ"ר אמטלטלין נמי היינו שאם המלוה הי"ל קרקע וכתבי' לו אדרכתא אמטלטלין דלוה ושמיט ואכיל ומכר אותו קרקע שהיה לו המלוה ולבסוף אתי לוה ואייתי סהדי ומרעי לשטרא שהלוה טורף אותו קרקע של מלוה מיד הלקוחות וראיה מדלא קאמר תלמודא דלא כתבי' אדרכתא אמטלטלין אע"ג דאית ליה למלוה קרקע דחיישינן שמא ימכרנה לאחרים אלא שמע מינה דמצי טריף ולקוחות אינהו דאפסדו אנפשייהו כיון דשמעו ללוה דאמר מייתינא סהדי ומרענא לשטרא הו"ל לאזדהורי והו"ל כאילו אותו קרקע נשתעבד ללוה תמורת המטלטלין שהרשוהו ב"ד ליטלם וליחוש דשמיט להו ואכיל עש"ב

ומכאן יש להוכיח כדעת הסמ"ע בסי' נ"ט סק"ב דעמ"ש מרן מלוה שהוציא שטר על ראובן והלוה אומר פרעתי והמלוה אומר איני יודע דאינו גובה בו ואם חזר המלוה ואמר עיינתי ונזכרתי שודאי אתה חייב לי חוזר וגובה בו וכתב הסמ"ע ז"ל אפילו מהמשועבדים וכגון שמכר הלוה קרקע ביני ביני עד שלא נזכר והרב ש"ך ז"ל מסתפק בדבר ע"ש ולפ"ד הרב המאירי ז"ל שהמלוה טוען בריא ששטרו כשר לגבות בו והלוה הוא דקטעין מייתינא סהדי ומרענא לשטרא וב"ד . הרשוהו לקחת המטלטלין וביני ביני מכר המלוה קרקע שורת הדין לטרוף המלוה מהלקוחות ונ"ד נמי דכוותה שהלוה טוען בריא שהוא פרוע והמלוה אדרבא אינו מכחישו אלא שאומר איני יודע פשיטא דכשיחזור להיות זוכה שהוא טורף מהלקוחות דביני בינו

וחזיתיה להרב התרומות שער י"ו ח"ג עלה ונסתפק במלוה בתוך הזמן והלוה מבזבז נכסיו ואית ליה ארעא אי מצי תבע ליה והביא תשו' רב יהודאי גאון שמלוה שמבקש ללכת למד"ה ולא הגיע זמן הפירעון אין לו לתובעו ולא ליתן ערב או"ד אמטלטלין חיישינן דילמא שמיט ואכיל וליכא לאשתלומי מניה והביא תשובה להרי"ף ז"ל היא העולה ראשונה וסיים ומפני שנסתפקתי בהכרעתם שאלתי בזה להרמב"ן ז"ל וזה אשר השיב אע"פ שאימת חכמת הרב מוטלת עלינו אין משוא פנים בדין שלא מצינו למי שאינו מתחייב עדיין שנעמיד ממונו בב"ד מפני חששא זו ומה שהביא ראיה מאדרכתא התם מעשה ב"ד הוא ואין ב"ד מוציאין מתחת ידם דבר שאינו מתוקן וכו' ותמה על עצמך אם כדעת רבינו אפי' אית ליה מקרקעי ליחוש דילמא מיכספי כדחיישינן גבי אדרכתא וכו' עש"ב ודעת הרי"ף יראה דודאי כי אוזפיה ואית ליה מקרקעי איהו גופיה לא חייש לשמא מיכספי כיון דמלוה לזמן היא ועיקר ראית הרי"ף ז"ל מאדרכתא היא כי היכי דב"ד חיישי לשמיט ואכיל וליכא לאשתלומי מניה אע"ג דלא חזינן ביה במלוה תיוהא שיצאו על השדה עסיקין כבר שומעין ללוקח לעכב הממון כדעת הרי"ף ז"ל וכן דעת הרא"ש ז"ל ברפ"ק דב"ק שם ובתשו' כלל כ"ו ע"ש

ועלה מן האר'ש דהרי"ף והרא"ש ז"ל ס"ל שיכול לעכב תוך הזמן אמנם דעת הרמב"ן ז"ל ובמקובצת והגאון דאינו יכול לעכב ומרן סי' ע"ב בב"י ובש"ע פסק כהרי"ף והרא"ש ז"ל ושכ"כ בתשו' והסכימו עמו חביריו והם ה' המבי"ט ח"א סי' קל"ג ורי"ג בח"ב וחכם א' ג"כ עמו וגדולי הדור כמ"ש ה' כנה"ג שם אות ל"ד בהגב"י ע"ש אלא דכ"ז אינו שוה לי דדוקא ברואה המלוה שהלוה מבזבז בנכסים אבל בלא"ה ליכא מאן דפליג

(יא) זמן האומר לחבירו אם לא פרעתיך לזמן פ' תהיה השדה מכורה לך מעכשו וטוען שפרעו מקודם בתוך הזמן אע"ג דקי"ל חזקה דלא פרע איניש גו זמניה הכא עביד דפרע ועיין בתשו' לחם רב סי' קמ"ט

(יב) זמן כהכחשה דקביעות זמן ההלואה עצמה להתחייב הנתבע שבועה דאורייתא או היסת עיין להש"ך וט"ז מה שחלק על