משכנות הרועים רלג

דאיכא מ"ד ודעתו ז"ל הא ודאי כדכתי' והשתא סלקו דברי הרמב"ן וה"ה ורבי' ירוחם ז"ל על בוריין וז"ל הרב שלה"ג מיימוני וכו' כתב דהוא קנס וכו' והמ"מ והגה"מ הבינו דעת מיימו' דגובין אותם בזה"ז וכ"כ ר"ת שם בתוס' והרשב"א והרבה מהפוסקים והרי"ף והרא"ש שם כתבו דדינא הוא ולא קנסא ומשמע דגובין אותו בכל מקום כיון שהוא דינא ולפ"ז היה מן התימה הרא"ש דבפ' כיסוי הדם פסק כר"ת דלא גבינן ליה בזה"ז וכן הבין דבריו הרב בנו בטור י"ד סי' א"ך ואילו הכא בפ' החובל משמע דס"ל דבזה"ז גובין דדינא הוא ולא קנסא וי"ל דאין זו סתירה דאפשר דהדין אמת דאין חיוב היו"ד זהובים קנס אלא דינא ומ"מ אין גובין אותו בבבל דכמה מילי אשכחן דדינא ממונא ואעפ"כ אין גובין אותם בבבל משום דלא מידי חסריה כגון הבושת וכיוצא בזה ולפ"ז יהיו כל הפוסקים שוין דאין גובין אותם בבבל למיימו' מפני שהוא קנס ולשאר מפרשים משום דלא מידי חסריה ומיהו פליגי אם הם קנס או דינא ואף גם זאת נראה מסוף דברי המיימו' דגם איהו ס"ל דהוא דינא מאחר שכתב שהורו כן בכל המצות אלמא גמרי' מניה ולפ"ז יעלה יפה מה שכתבתי דאדם יכול למכור המצות שלו ויעלו לאיש הקונה דהא יש להם ערך יו"ד זהובים לא' מיהו נראה דוקא מועיל הקנין במצוה שעתיד לעשות אבל לא במצוה שעשאה כבר וכן עובדא דרבי הכי הוה שהיה חפץ לקנות המצוה שהיה עתיד לעשות המין וכו' עכ"ל וה' כנה"ג חה"מ סי' שפ"ב אות ב' בהגה"ט הובא הלשון מגומגם ולא הערה את מקורו ואני עני חפשתי ומצאתי תל"ית

(י) זמן הקובע זמן לחבירו לפרוע לו חובו ובתוך הזמן הרגיש בו שנכסיו מתמוטטין הולכי' ומתמעטין כפרי החג היוכל המלוה לכפות ללוה לקנות קרקע כנגד חובו כדי שימצא מקום לגבות את חובו בהגיע תר הגבייה או לא. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הנה האדון הרי"ף ז"ל בתשו' הנדפסו' מחדש סי' קי"ג עמד השואל ושאל על שמעון שמכר חצר ליהודה ונטל הממון ולאחר שהחזיק יהודה באותה החצר נתברר לו שהחצר אינה לשמעון ושיש בה ערעורין לאחר ובקש משמעון שיחזיר לו ממונו ולא נתרצה לו בכך אלא אמר תשאר החצר בחזקתך וכשיערער אדם בעולם עליך תחזור עלי. ויהודה חושש שמא יאבד ממון זה מיד שמעון וא"ל לשמעון קנה באותו ממון קרקע ושאם יערער אדם עלי אטרוף אותו וא"ל שמעון איני קונה היאך הדין. תשובה זה שאמר יהודה חושש אני שמא תאבד הממון וכשמוציאין חצר זה מידי לא אמצא לך כלום טענה יפה היא וזה שאמרו רז"ל ראובן שמכר שדה לשמעון ויצאו עליו עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דאמר אחוי טרפך ואשלם לך לכשיש לו ממון שישלם אבל אם אין לו ממון שישלם מצינו לרז"ל שמקפידים וחסים על בני אדם שלא יאבדו ממונם אצל אחרים והוא שאמרו כותבי' אדרכתא אנכסיה וה"מ אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבי' מ"ט דילמא שמיט ואכיל להו ומייתי הנך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאשתלומי מניה עכ"ל א' הקורא וא' השומע מרוצת פי צדיק זה ז"ל לבבו יבין דהרי"ף מפרש להך דראובן שמכר שדה וכו' דמיירי בשכבר קבל המעות המוכר דומייא לנדון המובא בשאלה דקאמר ונטל הממון וכו' דון מינה דע"כ לא קאמר דאם החזיק בה דאינו יכול לחזור בו הקונה משום שיצאו עליה עוררין שכבר הוא מוחזק בנכסי המקח וקשה להשיב דמצי א"ל אחוי טרפך ואשלם לך אבל כשעדין לא נתן המעות אע"פ שהחזיק בה כיון שיצאו עליה עסיקין לא כייפינן לקונה לשלם דמי השדה ולכשיטרפוה ממנו יצטרך לדינא ודיינא ושמא לא ימצא מה לגבות ממנו אלא דאכתי לא איפרוק כיון דע"כ בנתן המעות כבר א"כ אפילו לא החזיק בה נמי אמאי מצי הדר ביה והא קי"ל דקרקע נקנה בכסף כמו בחזקה ומאי אולמיה דהקנאת חזקה להקנאת כסף להאי מלתא

שו"ר שאבות העולם נ"ון על מבוכה זו ישבו דרש"י ז"ל בפ"ק דב"מ די"ד פי' יכול לחזור בו. וכשלא נתן מעות אינו יכול לחזור בו ואפילו לא נתן המעות שהקרקע נקנה בחזקה ע"ש ולפ"ד ז"ל אם החזיק בה בע"כ של קונה מוציאין ממנו דמי השדה אעפ"י שכבר יצאו עסיקין על השדה וכן מתבאר עוד מדבריו שם שכתב שהמוכר מעכב עליו וכו' עכ"ל ובכתובות דצ"ג פי' עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו אם לא נתן מעות ומשהחזיק בה אינו יכול לחזור בו שהקרקע נקנה בחזקה כי אמ"ל חזק וקני וכו' עכ"ל ולא יכולתי להולמו דבהדיא אמרי' התם במציעא ובפ"ק דב"ק ד"ט מאימתי הויא חזקה מכי דיש אמצרי ולא קאמר דאמר ליה לך חזק וקני וראיתי להתוס' שם בב"ק שהק' לפירש"י שפירש דמשהחזיק בה א"י לחזור אפי' לא נתן מעות דקרקע נקנה בחזקה א"כ אמאי נקנה הקנאת חזקה טפי משאר הקנאות דכסף ושטר. ויראה דאתא לאשמועינן דמכי החזיק בה אע"ג דאכתי לא פרע זוזי דזביני זבינא ואם כבר יצאו על השדה העסיקין לא מצי הקונה לעכב מלפרוע אלא מוציאין ממנו בע"כ ולכי מחוי ליה טרפא הדר שקיל מניה ולאפוקי מס' הרי"ף לפום מאי דכתי' בעניו'

וראיתי' להתוס' בב"מ שם שהק' בממ"נ אי בשלא נתן המעות פשיטא דיכול לחזור בו דאפי' מי שפרע ליכא עכ"ל מרוצת דבריהם הוכח תוכיח דבנתן המעות מצי הדר ביה אלא דמקבל עליו מי שפרע ואתמהה דמתני' היא דקרקע נקנה בכסף והוא קנין גמור ומאן דכר שמיה דמי שפרע גבי קניית קרקע ואת"ל באתרא דכתבי שטרא דלא קנה אלא עד דכתבי' שטרא וכדאיתא בפ"ק דקידושין דכ"ו ולא אשכחן מי שפרע אלא גבי מטלטלין דמדאורייתא קונה בכסף ורבנן תקנו משיכה משום נשרפו חטיך בעליה הילכך כי הדר ביה משיכה ולאחר שנתן מעות דבעי למעקר קניה דאוריית' איתיה במ"ש אבל בקניית קרקע באתרא דכתבי שטרא אין הכסף קונה לחודיה כלל

גם אשו'ר להתוס' בכתו' שם שכת' וז"ל עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו אור"ת ואפי' נתן מעות וכגון באתרא דלא קני בכספא עד שכותב את השטר דלא קני עד שיכתו' את השטר וקמ"ל דיכול ומותר לחזור בו דהואיל ומפסיד שסובר שיגזלוה ממנו קא הדר ביה ואפי' מי שפרע ליכא כדמוכח בהזהב וכו' משום דלא תקנו מ"ש אלא איוקרא וזולא והאי יכול מותר הוא וכו' ובדין הוא דהו"ל למתני מותר אלא אגב דקתני סיפא אינו יכול תני רישא יכול עכ"ל קרי בחיל באתרא דכ' שטר' אי הדר ביה משום יוקרא וזולא איתיה במ"ש ואפי' במקרקעי ובמקו' לשם הביא משם ר"ת בשלא נתן וקמ"ל דיכול לחזור בו ואינו מקבל מ"ש אעפ"י שהודה שקנה ואם החזיק איתיה כמ"ש והק' עליו