משכנות הרועים רלב

ז"ל וע"ק דכי ילפינן נמי תקנות מהדדי לאו למימרא דשרי באכי' אלא בהנאה דוקא וכמ"ש הרז"ה ז"ל שם וא"כ אכתי קא מחסריה דמי הפחת ולפ"ז גם הקו' שהק' מוהריב"ל לדברי הרב המאור דא"כ אמאי קאמר רב דלא אמר מערב משום דהיינו מדמע תפ"ל דלא מחסריה מידי דיוליך הנאה וכו' אחה"ר לק"מ דאכתי קמחסריה הפחת והיינו דמהדר היינו מדמע וכמ"ש הרב ח"ה ז"ל ומ"ש עוד דשמואל דוקא בסתם יינם קאמר מה רב גובריה דהרב ז"ל דלא הזכיר דברי הרא"ש ושאר פוסקים ז"ל והוא ז"ל מדעתו הרחבה כתב כן

והרב כנה"ג ז"ל השיב לדחיית הרב ז"ל דאפשר דרב ס"ל דאין התקנות שוים אבל לפי מאי דפסקינן הלכה למעשה כסתם אפי' יין ביין מהניא תקנתא דמכירה אפשר למאי דמהניא תקנתא דים המלח מהניא תקנתא דמכירה וכי היכי דמהניא תקנתא דים המלח אפי' ביי"ן יין ביין כדברי הרז"ה ז"ל גם תקנתא דמכירה ביין ביין אפי' ביי"ן ודבריו דחוקים לאוקי פלוגתא דאמוראי במאי דפליגי רבוות' ועוד דכבר כתבתי דא"א לומר כן כיון דקמחסריה הפחת

וכתב עוד הכנה"ג ז"ל וראיתי בס' מעשה חייא שהק' ע"ד רש"י שכתב וליכא למימר וכו' דהכי מסקינן בגיטין ולא נעלם מעיני רש"י אחר שהביא ובמס' גיטין עכ"ל ר"ל כיון דליכא מ"ד הכי בגיטין ורש"י לא נעלם ממנו זו אחר שהביא הך דגיטין איך שלל רש"י פי' זה וכ"ז פשוט בכוונתו והרב ז"ל נדחק לבאר כונתו ללא צורך וצע"ד

הן היום האיר ממזרח ספרא רבא דישראל שע"ה וראיתי לו בפ"ו מה' ע"ז דין י"ב שנתעורר בדברי רש"י דב"ק ומעיניו וגם מעיני מהריב"ל והכנה"ג ה'ן נסתר ס' של"הג ומה שנתעורר בדברי מוהריב"ל כבר כתבתי מה שעלה במצודתנו ת"ל ומה שפי' בכונת רש"י קרוב למאי דכתיבנא אלא דהוא ז"ל צרף לזה דבר הנצוק וק' עליו מה שהק' דאכתי לא משתרי אלא בהנאה ומאחר שצריך למוכרו לעכו"ם הו"ל יורד מנכסיו וכמ"ש ז"ל הוא גופיה ז"ל למוהריב"ל על מה שהק' להרז"ה וכדכחי'

שבתי ואראה הא דגרסי' בחולין דפ"ז אהא דתניא ושפך וכסה וכו' דאיבעיא לן שכר מצוה או שכר ברכה למאי נ"מ וכו' ואיכא למידק דאמאי ל"ק דנ"מ למצוה שאין עמה ברכה ונראה משום דפשיטא ליה לתלמודא דהיכא דאיכא מצוה אע"ג דליכא בה ברכה ודאי חייב דהא בקוצץ אילן העומד לקציצה ושור להריגה לית בהו ברכה וכדכת' רבי' בפכ"ד מה' סנהדרין דאין מברכין על דבר שיש בו השחתה וכו' ע"ש ואפ"ה קאמר עלה תלמו' דקטעין שכר מצוה ומדמי לכסוי הדם אלמא דמשום מצוה גרידתא חייב וכ"כ התוס' לשם בפ' החובל בהדיא מ"ה אמר דלמ"ל אלא במצוה א' וברכותיה מרובים אי בתר מצוה אזלינן חדא היא ואי בתר ברכות אזלינן והו"ל טובא אבל פשיטא דמצוה שיש בה ברכה א' לא משלם אלא עשרה זהובים וכהך דכיסוי דהוי מצוה וברכה ולא חייביה רבן גמליאל. אלא יו"ד זהובים ועיין בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' י"ו

וראיתי לה' לחם חמודות בפ' כסוי הדם אות כ"ה שהק' לסברת הרמב"ן והיא ג"כ ס' הר"ן וז"ל ויש לתמוה דא"כ דאיכא שכר מצוה א"כ ישלם שכר מצוה וברכה עכ"ל ואהמ"ר ל"ק דודאי הברכה השייכא למצוה חשיבא כחד כמצוה בלא ברכה וכדכתי' ובודאי דהרב ז"ל אשתמוטי קא אשתמיט מניה דברי . התוס' דפ' החובל דכתי'

וחמו'תי ראיתי או'ר לרי"ו בספר אדם נט"ו ח"ד שכתב וז"ל ומתוך דברי הרמב"ן נר' שאין שוה יו"ד זהובים אלא הברכה אבל במצוה בלא ברכה לא וכן דעת זולתו ואחרים כתבו שכל מצוה שוה יו"ד זהובים אעפ"י שאין בה ברכה והביאו ראיה מפ' החובל דאמרי' שור העומד וכו' ואילן וכו' וכ"פ שם הרי"ף והוכיח דלאו דוקא לזה שקדם וכסה שחייבו ר"ג שהוא קנס וכו' עכ"ל. ותמיהא לי מלתא דמה יענו הרמב"ן ואחוזת מרעהו בהך דהחובל דהוכחה גמורה היא ותו דלדעתם ק' מאי דק' לעניותין דאמאי ל"ק הש"ס דנ"מ למצוה בלא ברכה

ואשר אני אחזה לי ליישב דעת הרמב"ן וסיעת מרחמוהי דודאי מודה הרמב"ן ודעמיה דשכר מצוה אף שאין בה ברכה חיובי מחייב וכההיא דשור ואילן אלא מיהו דלא מחייב סך יו"ד זהובים דשאני כיסוי דהוו ביה תרתי מצוה וברכה אבל משום מצוה גרידתא לא מחייב סך יו"ד וזהו שכ' שאין שוה יו"ד זהובים אלא הברכה ר"ל במצוה שיש בה ברכה אבל מצוה בלא ברכה לא ר"ל לא מחייב ס"ך יו"ד זהובים אלא כל חדא תיקום אדוכתיה ואחרים כתבו שכל מצוה שוה יו"ד זהובים ואע"פ שאין בה ברכה ר"ל שאין לנו לשום את המצות להקל או להחמיר אלא כך שכרן כלן וכמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל בחידושיו לחולין שם והראיה דמייתי מפ' החובל הוא דמשמע להו דתלמודא דקאמ' וכדתניא מעשה וכו' וחייבו ר"ג יו"ד זהובים וכו' לומר דה"נ הא' ואידי ואידי חד שיעורא

ומצאתי און לי מדברי רבי' ז"ל בה' חובל שם דין ב' שכתב וז"ל שור שהיה עומד להריגה וכו' וקדם א' ושחט שור זה וכו' חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים שהרי הפקיעו מלעשות מצוה וכן מי ששחט חיה ועוף וכו' וכיסה אחר הדם וכו' חייב ליתן לו כמו שיראו הדיינים ויש מי שכתב שהוא נותן קצוב והוא עשרה זהובים וכו' עכ"ל הרי שלך לפניך דיש מ"ש הוא כדעת הרשב"א והר"ן ואחרים שכ' רי"ו ז"ל ודעת הרמב"ן ודעמיה כדעת קמייתא שכתב רבי' ז"ל

וכתב ה"ה ז"ל דעות הללו שכתב הרב אם הוא דבר קצוב או למראית העין סברות הם כתובים בהלכות והרי"ף הכריע כדעת האחרון שהוא דב"ק עכ"ל ולכאורה אתמהה דפלוגתא דהרי"ף ואיכא מ"ד היא אי הויא מדינא או מקנסא ומאן דכר שמה דהאי פלוגתא אלא כך נראה פירושן של דברים איכא מ"ד דהאי יו"ד זהובים ר"ל סך קצוב עשרה קנסא הוא דקנסיה ר"ג ולא גמרי' לדינא אחרינא ר"ל לחייבו כך סך קצובים יו"ד זהובים אלא כל חדא תליא בראות עיני הדיינים ומותיב לה הרי"ף מדקמייתי תלמו' למלתיה דר"ג לגבי האי דשור ואילן לאורויי דכך לי יו"ד זהובים בקציצה והריגה כמו גבי כיסוי הדם דר"ג כיון דכיסוי גופיה לא הוי סך קצוב אלא קנסא הוא דקנסיה ר"ג ולא משום דלא ילפינן ק"מק דהך מלתא לא איתמר אלא כדבעי לחדש מעתה קנס מחדש כההיא דחזרו לומר אף המדמע וכו' אבל כל שהחיוב מדינא אלא דבשי עורא איכא קנסא לא שייכא כלל בפלוגתא דרב ושמואל ולפי"ז אפילו לרב דאית ליה ק"מק ילפינן מודה דבשיעורא לא ילפינן ואע"פ שנראין הדברים נגדיין מ"מ ליישב דעת הרי"ף ז"ל קאמינא ומ"מ כונת הרי"ף ז"ל בפלוגתא