משכנות הרועים רלא

הנה מתורתו של הרא"ש למדנו דרב אוסר יין ביין אפילו בסתם ושמואל נמי דקאמר הלכה כרשב"ג אפי' יין ביין דוקא בסתם אבל ביי"ן גמור ל"פ והשתא ליכא למימר דר"ן דקאמ' הלכה למעשה יי"ן ביין אסור אליבא דכולהו אמוראי דאלת"ה קשה טובא כיון דסרכין תלתא ר"י ור"ח וריב"א קיימי בשיטת שמואל היכי שביק להו ועביד כרב ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי מ"מ האיכא ר"י דהילכתא כוותיה היכא דפליג בהדי רב וכ"ש דאיכא אמוראי אחריני אמנם לפי האמור ניחא דע"כ ל"ק שמואל אפי' יין ביין אלא בסתם אבל ביי"ן לא וממילא חבית בחבית אפי' ביי"ן וכולה מילתא דר"ן בהלכה למעשה כדשמואל אלא דחדית ממלתיה דשמואל משתמע דחבית בחבית אפי' ביי"ן שרי והשתא סלקו להו דברי רש"י כהוגן דהתם בגטין קאמ' שמערב יי"ן משו"ה אפי' לשמואל אסור בהנאה כמדובר מיהו ליכא למימ' דת"ק ל"ש ליה בין יי"ן לסתם יינם מיהו רשב"ג דפליג דמהני תקנתא ה"ד לסתם אבל ביי"ן מודה הוא לס' ת"ק דכל כי האי הו"ל לפרושי למלתיה ועוד שראיתי לרבי' בפי' המשנה שכ' וז"ל ואם הוא וכו' הנק' סתם יינם וכו' פסק ההלכה בו כרשב"ג וכו' עכ"ל משמע מדבריו דרשב"ג אכולה מתני' פליג מיהו אנן לא קי"ל כוותיה אלא בסתם ולקמן יתב' בס"ד ומעתה ל"ק מדשמואל אדשמואל דרש"י בשיטת האומרים דמתני' דרשב"ג אפי' בסתם קאמ' ושמואל דפ' כרשב"ג בסתם דווקא ולפ"ז אין מקום למ"ש הרב שלה"ג ודוחק לומר דהכא בסתם יינם קמיירי וכו' כיון דאוקי למתני' דלרבנן אפי' בסתם אסרי ורב פסק התם כרבנן דיין ביין דאסור אפילו בסתם וכדמוכח מההיא דקאמ' מידי הוא טעמא אלא לרב וכו' מה הועיל דאפי' אי בסתם קאמר אכתי ק' לרב דהוא לית ליה בהא כרשב"ג ואליביה מפרש רש"י מנסך ממש לכן נראה דאין כוונת השלה"ג להק' לרש"י אלא מפסק ההלכה אלא מדרב אדרב לא ק"ל דניחא ליה לאוקומי' מתניתין דר"ח אליבא דהלכתא וכדכתי' לעיל לחד מהנך צדדי בכוונת הרב ז"ל אלא דמיהו ק' לדעתו מדשמואל אדשמואל ונראה דהא נמי ל"ק ליה אלא דלפרשה במערב יין גמור דלכלהו אמוראי לא קי"ל בהא כרשב"ג דהשתא ניחא מ"ש השל"הג למה הוצרך לפוסקים משום דאיכא אמוראי התם דפסקו אפי' יין ביין ולפי האמור ה"ד בסתם ולא ביי"ן

וזה חזיתי בכתבי הקודש בס' זרע יעקב לה' המו' מוהר"י מוהדאר ז"ל בחי' לקמא שהק' למה שפי' ה' ח"ה ז"ל דק' היינו מדמע דלשון רש"י מכחישו שכתב דלא קא מחסריה ולא מידי ובמדמע ודאי דאיכא פסידא וכדאיתא התם בגמ' ועוד דלא הול"ל אלא בהנזקין ועוד הביא מ"ש השל"הג וכתב לת' וז"ל דמ"ש רש"י הכו משום דבפ"ב דע"ז תנן יי"ן שנפל לבור וכו' ובגמ' איכא אמוראי דפסקי כרשב"ג אפי' יין ביין וא"כ תק"ל מבריי' דר"ח דקחשיב מנסך אב שהוא בכלל נזק דאורייתא וכן נמי תק"ל מסתם משנה דהנזקין דקתני מנסך חייב אם פי' מנסך היינו מערב אלמא דמערב מדאורייתא אסור בהנאה ואיך קאמרי התם דיין מותר דא"כ מה הזיקו בזה דחשיב ליה היזק מן התורה לזה כתב רש"י לכל הנך אמוראי דהכא מפ"ל מנסך ממש כוותיה דרב אבל לאו מטעמיה דאילו טעמיה דרב משו' דהיינו מדמע אבל הוא מטעמא אחרינא ורב בפ' הנזקין דל"ק ה"ט דלטעמיה אזיל דיין ביין אסור אלא שק"ל כיון דשמואל התם אית ליה דיין ביין מותר היכי מפ' מנסך היינו מערב וכ"ש דהך מתני' סתמא וקי"ל כסתם וי"ל דלשמואל מואל לפי סברתו דלא מציא לאתוקמא במנסך ממש משום דקלב"ם משו"ה מפרשה במערה וכת"ק דרשב"ג דלא כהלכתא ואי ק' הא קי"ל ה' כסתם לא ס"ל כר"י דאמר הלכה כסתם א"נ שאני הכא דאית לן כללא אחרינא דכ"מ ששנה רשב"ג וכו' דחינן להך כללא דסתם ולפ"ז רב דלא פסק כרשב"ג הכא בלחוד כי היכי דלוקים תרי כללי דקי"ל ה' כסתם וקי"ל ה' כרשב"ג א"ד הרב ז"ל

והנה מה שהכריח הרב ז"ל דתק"ל הנך אמוראי דקחשיב מנסך אב שהוא בכלל נזק דאוריית' וכו' עכ"ל לענ"ד דא"כ היכי אמרי' התם לימא קסבר ר"ח היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכו' דלמ"ד לא שמיה היזק ה"ט משום שלא יהא כל א' הולך ומנסך של חבירו וכו' דלא הוי אלא גזירה דרבנן כדאיתא התם בהנזקין ור"ח קרי ליה אב אלא ודאי ה"פ דרחמנא אמר ומכה בהמה ישלמנה דמניה ילפינן לכל נזק ממון מדאורייתא והשתא נמי דאמור רבנן במערב יי"ן כיון כשר צריך למוכרו לגוי כרשב"ג נמצא דחסריה והו"ל נזק ממון ומדאורייתא כל נזק ממון חייב לשלם ודוק בדברי רש"י דהכי מוכח ואין צורך להאריך ועיין לרב"א בש"מ לשם שכתב דר"ח תני נמי קנסות דרבנן עש"ב

ומ"ש עוד וכן תק"ל מסתמא דהניזקין דקתני מנסך חייב וכו' לא ידענא מאי ק"ל דנהי דאמרו יין כרשב"ג מ"מ צריך לשלם הפחת שצריך למוכרו לעכו"ם דומיא דמדמע ועוד דמאי אולמיה דהך סתמא מסתמא דע"ז ומ"ל חד סתמא מתרי סתמי וכדאמרי' בריש ביצה וצע"ד

ותבט עיני להכנ"הג ח"מ סי' שפ"ט בהגה"ט שנתעורר בדברים הללו וכתב משם הרב מוהריב"ל שצידד לומר דאפשר דס"ל לרש"י כסברת ה' המאור בר"פ כל הצלמים דתקנתא דיוליך הנאה וכו' מהני ליין ביין דלמאי דמהני הנאה לים מהני נמי מכירה לגוי חוץ וכו' ודחה את זה דס"ל דתקנתא דימכר לא מהני ליין ביין ותקנתא דיוליך מהני אפי' ליין ביין כדפסק רב כר"א עכ"ל גירסא זו שהביא הרב ז"ל דר"ח משמיה דרב אמר הלכה כר"א ליתא בגמרין אלא ר"ח דידיה קאמר לה ועוד דרש"י כתב לשם בר"פ כל הצלמי' גבי הך מלתא דר"ח ול"ד להך פלוגתא דרבנן ורשב"ג ור"י דהתם תרוייהו ס"ל כרבנן דהכא דאין פדיון לעו' וכו' ואם איתא ק' מאי ק"ל דהך מתני' מיירי קודם פדיון והכא לאחר פדיון וכמ"ש ה' המאור שם

וראיתי לה' ח"ה ז"ל שהק' וז"ל צ"ע דא"כ ק' הלכתא אהלכתא דהכא פסקי' כר"א דשרי למוכרן אפי' כ"א בפ"ע כדעבד עובדא ר"ח ולקמן פ"ב פסקי' הלכה כרשב"ג עכ"ל ונלע"ד דלהנך אמוראי דפסקו התם כרשב"ג אית ליה כרב אדא ב"א דאמר לא קי"ל כר"א אלא בפת דלא מנכרא איסורא אבל חבית בחבית לא מהניא תקנת' דיוליך הנאה וימכר כ"א בפ"ע אלא כתקנתא דרשב"ג משום דאיתיה לאיסור בעיניה וכמ"ש רש"י ז"ל עלה אבל לר"ח דפסק כר"א אפילו בחבית צ"ל לדידיה דהך מתני' ורשב"ג כדרבנן דר"א דאית להו דאין פדיון לע"ז קיימי ודוק

איך שיהיה דעת רש"י שפתיו ברור מללו דיוליך הנאה כדי שיוכלו למכור לבד ותקנתא דרשב"ג עד שימכור הכל בב"א וא"כ לפי מאי דפסקינן יין ביין דלא כרשב"ג וכ"ש ליוליך הנאה ומה ענין לס' המאור