משכנות הרועים רכט

זה לא לה' ישב בתענית אלא סגף עצמו באותן דמים והוא קרוב לקבל פורענות מלקבל שכר כי עשה ש"ש פלסתר וכקרדום לאכול בו לחם אבל ודאי מי שנותן שכר למלמד ללמד מה שהן צריכין ומלמדן יש לו שכר גדול והמלמד עצמו פעמים יש לו שכר ופעמים אין לו שכר וכן מי שמאכיל עני או חכם לברכו יש לו שכר על כך ולהם ביותר מי שעוזר עסוקין בתורה ובמצות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר והשכר שיש לו הוא על פעולתו וכן המסעד מקיימי המצות כדי שיוכלו לקיים יש לו שכר על כך ומה שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא ולעג וכל הון יקר וחמודות אין אדם קונא בו וכן כתו' אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואמרו חכמים מאי בוז יבוזו לו אמ' עולא לא כשמעון אחי עזריא ולא כיוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב אמר הלל ושבנא אחי הוו מר עבד פרקמטיא ומר עסק בתורה א"ל פלוג דאיפלוג יצאת בת קול ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ע"כ וכל דבריו דברי קבלה ואין להוסיף ולא . לגרוע עכ"ל מוהר"מ אלשקר ז"ל

ואחר כתבי זה מצאתי לה' של"הג בפ' החובל אהא דאמרי' התם ד' צ"א תני תנא קמיה דהב שורי הרגת נטיעותי קצצת והלה אומר לא כי פטור א"ל רב א"כ לא שבקת חיי לכל בריה א"כ איסמייא א"ל תתקיים בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה א"ה מאי קטעין דא"ל אנא בעינא מצוה למעבד כדתניא ושפך וכסה וכו' מעשה בא' שקדם וכסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים דהשתא ליכא למימר לא שבקת חיי לכל בריה כיון דלא אפסדיה ולא מידי דלקציצה ולהריגה קיימי אמ' קושטא קא"ל ואינשוייא הוא דאינשי

וטרם אענ'ה אף אני חלקי גירסא דינקותא אשר טפחתי ורביתי תרתי בלבי יעתק ממקומו והיה בהניח אתיא תוך תוך ספרי זוטא הכא במאי עסיקנן וד"ן ועיין בפ' חזקת דל"ג ובהרא"ש ז"ל ובחי' הרמ"ה ובמקו' לשם ובטור ש"ע ח"מ סי' קל"ז ובמקומו יתבאר בס"ד. ולדאתן עלה חזיתיה להרי"ף ז"ל דכתב וז"ל ואיכא מ"ד דהא דחייביה ר"ג לההוא גברא עשרה זהובים קנסא הוא דקנסיה הוא דקנסיה ולא גמרי' מינה לדינא אחרינ' וכד מעיינת בגמ' לא אשכחת להאי סברא דאי ס"ד דקנסא הוא דקנסיה ר"ג ולא גמרי' מיניה לדינא אחרינא אמאי קא גמר מינה רב אהא דתנן נטיעותי קצצת וכו' דשמעינן מינה טעמא דאמ' הכי הא לא"ה א חייב אלא לאו דינא וגמרי' מינה עכ"ל

ואנכי הרואה דמאי דפשי' ליה להרי"ף ז"ל ולהך איכא מ"ד דמקנסא לא ילפי' עדיין צריכין אנו למו'דעי דבהגוזל בתרא דקי"ז איתא ההוא גברא דאיחוי איכריא דחטי דבי ר"ג אתו לקמיה דר"ן וחייביה ר"ן לשלומי יתיב ר"י וכו' א"ל וכו' דינא הוא או קנסא וכו' א"ל וכו' מנפק"ל מיניה וכו' א"ל אי דינא גמרי' מיניה ואי קנסא לא גמרי' מי ניה ומנא תימרא דמקנסא לא ילפי' דתניא בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע חזרו לומר אך המנסך חזרו אין לא חזרו לא וכו' מעיקרא סבור כר' אבין דאר"א זרק חץ וכו' וקרע שיראין פטור דקלב"מ ולבסוף סבור כר"י דאמר משעת הגבהה קנייה וכו'

אנכי בדרך אגב אורחאי הוק' לענ"ד ואם דל הוא דלפ"ז לר' אבין המנסך פטור דדמי לזריקת חץ ולר"י חייב בזרק חץ ולפ"ז רבי' ז"ל דפסק בפ"ג מה' גזילה בהך דזרק חץ דפטור כר"א איך פסק בפ"ז מה' חו"מ דהמנסך חייב ויהיב טעמא כר"י ונלע"ד דרבינו ז"ל קשיתיה דהיכי פסיק ותני ר"א דפטור בחץ והרי חזרו לומר אף המנסך משום דסבור כר"י וא"כ ר"א פסיק כסא"ד דמתניתא ושביק למסקנא מה' מפ' רבי' דר"א ור"י ל"פ דשאני זורק חץ דעקירה צורך הנחה היא וא"א לעקירה בלא הנחה משא"כ הגבהה וניסוך דכל חדא קאי אדוכתיה ומדאגביהה קנייה וכו' וה"פ השמועה מעיקרא דלא תני מנסך משום דהוה סא"ד לדמותה למלתיה דר"א ומשו"ה פטרוהו דקלב"מ הדור סבור דשאני הך דר"א כיון דא"א לעקירה בלא הנחה הו"ל עקירה צורך הנחה משא"כ במנסך וכדר' ירמיה

שו"ר לרב"א באסיפתו שכ' כן בפשי' משם הראב"ד צל אלא שכ' דחץ א"א לאהדורי ומצאתי תלמוד ערוך הוא בידינו ודבר ה' בפיהו אמת דגרסי' בפ' אלו נערות ל"א אמר ר"ח מודה רגב"ה בגונב חלבו וכו' ש"ח שחייב וכו' לימא פליגא דר"א וכו' הכי השתא התם א"א ואכלו לעקירה בלא הנחה וכו' א"נ התם מצי לאהדוריה וכו' והנה התו' שם בד"ה שמה עקירה וכו' כת' בס"ד ובהגוזל משמע קצת דר"י פליג אדר"א וכו' ובד' חדש כתו' ויש לדחוק דמעיקרא סבור דדמיא לר"א הדור סבור דדמיא לר"י עכ"ל

איברא דאכתי איכא למידק לדעת ר"ת שכתבו התוס' שם דע"כ ר"א פליג אדר"י הדרא קו' לדוכתה דר"א היכי פליג אמתניתא דחזרו לומר אף המנסך וע"כ מטעמא דר"י דאי לא קלב"מ וכד דייקנא אשכחנא דל"ק היא דר"ת מפרש דר"א א"ל טעמא דחזרו משום דקנסא הוא ומקנסא לא גמרי' ותלמודא לא איצט' לטעמא דר"א ור"י פליגי. אלא כי היכי דלא לאוכוחי מהאי מתני' דמקנסא לא ילפי' דדילמא ילפי' ומהא לא איריא אבל לר"א פשי' דלא הוצרכו לחזור אלא משום דקי"ל דמקנסא לא ילפינן וכדס"ד דגמ' ודו"ק בדברי התוס' בהניזקין שכת' ומשמע דפליגי וכו' עכ"ל דלא הוי אלא משמעות בעלמא וכדפרישי' וכן בכתובו' שכת' משמע קצת וכו' וק' דס"ס איך חזרו וקנסו המנסך כיון דמנסך קלב"ם דא"א לנסוך בלא הגבהה וצ"ל דר"א יפרש כשמואל דמנסך היינו מערב וכצ"ל לשמואל דאמ' בהניזקין דף ג"ן אהא דתנן התם המטמא וכו' והמנסך וכו' איתמר עלה רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב

ואתה דע לך דמסוגיא זו ק' טובא על רש"י ברפ"ק דב"ק דף ד' ע"ב אהא דקא מני ר"ח בד' אבות נזיקין וחד מינייהו המנסך כת' רש"י ז"ל ומנסך יין לע"ז ובמס' גטין וכו' ומנסך את היין וליכא למימר שנסכו ביין שזרק בו דהא לא קמחסריה ולא מידי דהא מזכין ליה בר מדמי י"ן שבו עכ"ל ואתמהה מכמה אנפי חדא דפלוגתא דאמוראי היא והתוס' כת' פליגי בה בהנזיקין וכו' ע"ש ואיך רש"י ז"ל מכריח לחד מפי' האמוראים ועוד לרב דמפ"ל התם מנסך ממש לאו מה"ט דמצי מזבין אלא דמשום דהיינו מדמע קשיתיה והרב ח"ה ז"ל נדחק הרבה דהיינו ק' היינו מדמע ע"ש ואכתי לא פלט דמנ"ל לרש"י לפ' דר"ח כרב ס"ל ולאיתויי מאי דהזקיקו לרב לפ' כן כיון דהאי מילתא תליא באמוראי

וראיתי לה' שלה"ג ברפ"ק דב"ק שכתב וז"ל או . שעירב יי"ן גמור ביין כשר שע"י תערובת זה אסרו בהנאה וכ"פ כל הפוסקים וכו' עכ"ל ולא ידעתי אמאי הוצרך לעדות הפוסקים והוא פסק הלכה בהדיא בגמ' ומייתי לה הרב בסמוך וכ' עוד וצ"ע