משכנות הרועים רכח

דבדאורייתא לא מהניא ליה זכייתו א"נ בדרבנן אבל לשי' התו' דלא שני ליה ר"א בין מילתא דאורייתא למילתא דרבנן דבכולהו לית' ליה זכייה: מן התורה ובדרבנן מיהא אית ליה מאי שיאטיה דכל דתקון רבנן הכא לכן נלע"ד דדעת התוס' דהמק' סא"ד דלר"ח כיון דלית ליה זכייה מן התורה לא מצו רבנן למיקני ליה זכייה למפקע איסורא דאורייתא כגון לפרות מ"ש וכיוצא וממילא לית ליה שום זכייה. אמטול להכי פריך ליה שפיר ממתני' דעירובין והתרצן נמי בשיטתיה קאי אלא דחדית לית נהי דבמילתא דאוריית' כיון דלא מהניא זכותו מן התורה לא תקינו ליה זכייה וכדקאמרת מיהו בעירובי מבואות דלא הוי אלא מדרבנן תקינו ליה רבנן בדרבנן וכדכתי' בעניותינו בשי' רש"י ז"ל והשתא אין חילוק בין שי' רש"י והתוס' ז"ל אלא בדרב יהודה דאמר זוכה לאחרים דלרש"י ז"ל לא הוי אלא מדרבנן ולדעת התוס' אפי' מדאוריית' ובזוכה לעצמו נמי אף שדעת אחרת מקנה אותו לדעת רש"י לא הוי אלא. מדרבנן וכמ"ש בסוכה דף מ"ו ע"ב לשם ד"ה מיקנא קני וז"ל דרבנן תקינו ליה זכייה נפשיה וכו' עכ"ל אבל לדעת התוס' בשזוכה לעצמו כגון מציאה אינה אלא מדרבנן אבל כשדעת אחרת מקנה אותם מדאוריתא וא"כ ע"כ דמפרשי הא דקאמר ינוקא מקנה קני היינו מדאורייתא וכן מבואר בדבריהם בר"פ כן סורר ומורה ע"ש

אלא דאיכא למידק לדעת רש"י ז"ל דבפ"ב דקידושי' דף מ"ב ילפי' זכייה לקטנים מדאוריי' בשלמא לשי' התוס' אתיא האיך כשמואל אלא לדעת רש"י מא"ל ואין לומר דס"ל כהך סברא ג' דמאי דוחקיה לפרושי פלוגתייהו בדרבנן והא דר"ג א"ר דלא כמאן אמנם לפי מאי דכתיבנא בעניותי' לתרץ מאי דק"ל בדברי התוס' דכתו' וסנהדרין ובתרא וכמה דוכתי דשאני חלוקת הארץ דדידהו הוייא לכ"ע דאורייתא שאין החלוקה אלא גילוי מלתא בעלמא אבל שאר זכייה דמזכה לו מאי דלאו דידיה לא הוייא אלא מדרבנן ועיין לעיל סי' ז' כי שם הארכתי כיד ה' הטובה עלי עבדו בס"ד

ומהא דפריך למ"ד אינו מזכה מהך דמערימין . על מ"ש דאם איתא דמדרבנן היכי מצי פודה מ"ש דאורייתא ותק"ל נמי אכולהו אלא ודאי דר"י מזכה מדאוריי' קאמר דאיכא למימר דהשתא דתקינו ליה רבנן זכייה מצי לפדות אפי' מילתא דהוייא מדאורייתא וכדבעי' למימר לקמן בס"ד א"נ איכא למימר דהך תיובתא הויא לכ"ע איברא דהתוס' ז"ל בר"פ ן' ס"ומ הוכיחו מהא דמותיב ליה מהך דמערימין ושבקו להא דמשני שאני שתופי מבואות והיינו משום דאיכא למידחי ולפרש כדכתי' לדעת רש"י ז"ל אלו ואלו דא"ח ועיין בתוס' דקידושין די"ט ד"ה אומר אדם וכו' שיש גמגום קצת בסוף דבריהם בזה ועיין בהר"ן וצריך לראות ס' חמרא חיי בחי' לסנהדרין ומהרי"ט חא"הע סי' מ"א וש'ות מים חיים

(ט) זכיות נהירנא כד הוינא טליא בבית הועד ב"ד של כת הקודמין נו"ן זיע"א אנא נפשאי יתוש. קודמייהו וכי יריבון אנשים קרבו ויאתיון לפני הב"ד ואחר סידור דברי ריבם פי צדיק יהגה שהא' מחוייב שבועה לכשכנגדו ויענהו רעהו איני חפץ להשביעך רק שתמכור לי מזכיותיך כנגד מה שאני תובעך ויאותו ז"לז ונוטלין קנין ע"ז לפני הב"ד ואין פוצה פה ומצפצף ולפעמים מתחכמים הקונים וכל אחד בורר לו דרך לעצמו חד אמר מכאן ולהבא בעינא וחד אמר לשעבר בעינא וכל חד מינייהו יהיב טעמא למילתיה ובאמת שבפה מתא אינו נעשה דבר זה אלא באקראי בעלמא אבל אזן ששמעה שבעיר ג'ירבא רוב מי שנתחייב שבועה על דרך זה הם נפטרים ואנא קטינא דארעא לעולם לא נחה דעתי מזה כי מה צד חיוב יש לעובד אצל הנעבד ב"ה לעד והכתו' מעיד אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח הבט ימין וראה מה שכת' הרב בעל העיקרים במאמר ד' פרק ל"ה עמד וימודד אר"ש בענין קיבול השכר וחיוב העונש ב"מ אם הוא ומניי או נצחיי ובכלל דבריו כת' או אחר שהתועלת שיקבל המלך יותר הוא נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר ראוי שיהיה שכרו יותר גדול אבל הש"ית אחרי שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל כמאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו וכו' ע"ש שהאריך. גם הרד"ק בפי' אהלים מזמור י"ו ע"פ טובתי בל עליך פי' משם הרב אביו ז"ל וז"ל פי' הטובה שאני עושה אינה עליך כלומר אינה מגעת עדיך כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך עכ"ל והנה בעתה ראותי תשובה שלימה להאשל אשר ברמה הרב מוהר"ם אלשקר סי' מ"ה ומטי בה משמיה דרבי' האיי גאון ז"ל וז"ל עוד שאלת אם יש ממש באותן שמוכרין זכיותיהן ז"לז אם זכה הקונה או הפסיד המוכר ואם פעולה זו יש לה עיקר תשו' לא מצאתי מקום לדבר זה כי אם בתשו' שאלה לרבינו האיי גאון ז"ל וראיתי להעתיק אותו לך ומשם תבין עיקרן של דברים. שאלוהו ז"ל מי שהיה נוהג להתענות ב' וה' ובסוף אותו הזמן אמ' קבול שכר התענית יהיה לפ' מתנה וכן אם יאמר מכרתי תענית זאת השנה בכ"וך לפ' וקנה קנין ע"ז היש מזה כלום הנאה לאותו פ' שניתן לו וכן מי שנתן לאדם זהוב ע"מ שיקרא בתורה ותהיה זכות הקריאה לו וכו' תשו' כך ראינו כי דברים אלו דברי הבאי שאין לסמוך עליהם ואיך יעלה על לב שברו של זה של מע"ט שעשה הם לזר והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהיה וכן אמר רשעת הרשע עליו תהיה כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו היחשוב כי מתן שכרן של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מת"ש לזה אילו ידעו מה הוא השכר לא היה זה נותנו לזר ולא היה זה מקבלו מזה וכן מת"ש כבוד ויקר שנותנים לו לצדיק על מעשיו הטובים וכתות כתות הן שהן מקבילות פני השכינה ומקלסין לפניהם שבח ואומרי' לו לצדיק עלה למדריגתך ועמוד במחיצתך אתה הוא שכבשת יצרך ונשאת משא המצות ולא נטית להנאה מצויה אלא עזבת את תאוותך וסבלת עול יצריך וסיגפת עצמך ביראתך עתה בא וקבל שכרך ותהיה נהנה מזיו השכינה כמשז"ל מרגלא בפומיה דרב העו"הב אין בו לא אכיל' ולא שתיה ולא פו"ר ולא משא ומתן לא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והן נהנין מזיו השכינה וכל א' וא' מעלתו לפי מעשיו כמש"ה ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' מה ת"ל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו אלא כל א' וא' לפי עדותו מתן שכרו וכן אמרו חכמים אל בר אדא להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עובד אלהים ואשר לא עבדו תרוייהו צדיקי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק' וא' א"ל ומשום חדא זימנא יתירה קרי ביה לא עבדו א"ל צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא תריסר פרסי בתרי זוזי וזה השוטה שמכר תעניתו אכלא כלבא לשירותיה מה שכר יש לו לפני הש"ית וכבר נטל דמים