משכנות הרועים רכז

ולכשאפנה אשנה פרקי בארוכה בעהי"ת

ואולם חזיתיה ולא ביא'רתיה מ"ש הרשב"א ז"ל לשם בפ' אע"פ תלתא אנפין לתי' קו' התוס' ז"ל תי' קמא דכתו' אלמנה נמי מדאורייתא ע"ש וברפ"ק דכתו' דף י' פלוגתא דרשב"ג וחכמים בכתו' אלמנה דרשב"ג ס"ל דאורייתא לל"ק ואיכא למימר דר"מ נמי הכי ס"ל ועיין בתוס' שם ולשם בע"ב בד"ה אלמנה דכתיבה וכו'. ע"ש ויתר פרט זה ית' סוגיא בדוכתה בס"ד עוד תי' ז"ל דלא קאי ר"מ דקאמ' תנאו בטל אלא אבתולה דכתובתה דאורייתא אבל אלמנה לא וק' לענ"ד דתק"ל דכל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון

גם אשו"ר הא דגרסי' ברפ"ק דיבמות די"א אר"י א"ר צרת סוטה אסורה וכו' מתיב ר"ח וכו' א"ל אנא אמינא לך סוטה דאורייתא ואת אמרת לי סוטה דרבנן ופריך ודקרי לה מאי קרי לה ומשני קסבר כל דתקון וכו' ואתמהה דתק"ל לר"י א"ר כיון דס"ל צרת סוטה דאורייתא אסורה אמאי לא אסרו נמי סוטה דרבנן דכל דתקון רבנן וכו' והיינו הא דקשיתיה לר"ח ומאי האי דמהרד ליה רב אנא אמינא לך סוטה דאורייתא ואת אמרת לי סוטה דרבנן כיון דכל עיקר תיובתיה משום דכל דתקון רבנן וכו' ונלע"ד דר"ח לא מפליג בין מילתא דאית לה עיקר מן התורה ללית לה עיקר מ"הת דאיהו גופיה דפריך בגטין וקאמר אי שתיק וורדאן דאית ליה למימר דתקון רבנן וכו' ואיהו גופיה דמותיב לרב ביבמות ולטעמיה אזיל אבל רב מאריה דשמעתא הכא ס"ל כמסקנא דגיטין דשני לן בין אית ליה עיקר מן התורה ללית ליה והכא לית ליה עיקר מן התורה אלא קנסא הוא דקנסוה לאשה כי היכי דתידוק טפי ותנשא ועיי' בפרש"י ז"ל שם ובר"פ האשה דף פ"ז באורך

איברא דבפ' כ"ש דט"ל בעי רב"ח לר"י הגלילי מהו שיוציא אדם י"ח במרור דמ"ש בירוש' וכו' מצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק או"ד כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולא ידענא מאי קמבעיא ליה דודאי כללא הוא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ודכללא הוא לכל מילי ומ"ש הכא דמספק"ל טפי משאר דוכתי דקאמר לה הש"ס ואיכא למימר דהכי קמבעיא ליה כיון דמעשר ירק ליתיה מדאוריי' כלל לא אמרי' ביה כל דתקון רבנן וכו' והוי כמעשר בז"הז וכדאמרן מרן ונפיק ביה שפיר או"ד כיון דשם מעשר חייב מן התורה נהי דמעשר ליתיה מדאורייתא כיון דאיכא שם מעשר מן התורה חשי' שפיר מלתא דאית לה עיקר מן התורה דאמרי' בה כל דתקון רבנן ולא נפיק ולאפוקי שתופי מבואות דאין שם שיתוף ועירוב מן התורה וגרע טפי ובכה"ג אשכחנא פלוגת' דרבוואת' בהא דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה וברפ"ק דביצה אוקימנא לה דוקא באיסור תורה אבל מוקצה דרבנן כגון עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהן ומבטלן דלדעת התוס' שם ושאר רבוואתא כל שיש לו שם מן התורה כגון תרומת תאנים חשיב איסור תורה ואין מבטלין ולא אימעוט אלא מוקצה דלית ליה עיקר מ"הת כלל אבל דעת הרמב"ם במז"ל בפט"ו מה' מ"א דין כ"ו וז"ך דחלב שנפל לתוך קדרה של בשר עוף מבטלין אע"ג דשם בשר בחלב אסור מן התורה ועיין במרן הכ"מ ז"ל ובחידושינו לה' יו"ט בס"ד

ברם דאכתי לא פלטן דלפום מאי דפשיט התם אמר רבא מסתברא מצה ומרור וכו' ופירש"י כי היכי דמצה שם מעשר עליו ולא נפיק אלמא דפשי' ליה לרבא דבתר שמא אזלינן וכל אשר יקרא לו שם מן התורה בעי לתקוני כעין דאורייתא ובשלמא דיבמות איכא למימר דגרע טפי כיון דלא הוי אלא משום קנסא נהי דשם סוטה מיהא דאורייתא הוא מ"מ האיך דלא הויא לא קנסא בעלמא חשי' ליה ליה עיקר מ"הפ כלל כשתופי מבואות וכן מ"ש בז"הז כיון דהשתא מיהא אין שם מ"ש דאורייתא גרע טפי אבל בשר עוף בחלב ודאי דחשי' יש לו עיקר מ"הת ואע"ג דהך בעיא אליבא דרב הלכתא דלא קיימא אלא אליבא דרי"הג ורבי' בפט"ו מה' חמץ ומצה דין ח' פסק כר"עק דיוצאי' אף במצה של מ"ש בירוש' ובפ"ו מה'יבום דין י"ט פסק כרב דצרת סוטה אסורה ואיכא למימר דדחאה הרמב"ם מ"מ מהא לא איריא נהי דעיקר דינא לאו אליבא דהלכתא מ"מ במאי דמספק"ל במאי דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקון לא תלייא בפלוגתא וליישב דעת רבינו נר' דמפ' לה הכי מסתברא מצה ומרור ור"ל דהוקשו להדדי וכי היכי במצה כיון דמדאורייתא לא נפיק ה"נ מרור ולאו משום כעין דאורייתא תקון אלא משום דהוקש למצה

נתנה ראש ונשובה סוגיא דגטין זו היא שקשה דמוקי לה במ"ש בזמן הבית ובעציץ שאינו נקוב דודאי שם מ"ש מלתא דאית לה עיקר מ"הת היא ויתב' לקמן בס"ד

הדרי בי אריש דינא דלר"י אפי' במ"ש דאורייתא אהניא הך זכייה דקטן דלא הוי אלא מדרבנן ופודין בו מ"ש ופירוקו נאה ואיכא למידק מהא דגרסי' במס' סוכה ד' ל"ו א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא קמא דיו"ט מ"ט ינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ע"כ והיינו כיון דביומא טבא דאוריית' בעינן לכם וקטן לא מקני מדאורייתא לא נפיק בהך הקנאה דלא הוייא אלא מדרבנן ומ"ש ממעשר דאורייתא וכדי למיקם עלה דמלתא עדין צריכין אנו אנו למוד'עי מ"ש התוס' שם בגטין ד"ה שאני שתופי וכו' וז"ל משמע דר"י ור"ח פליגי אי זוכה לאחרים מדאורייתא או לא ואע"ג דמציאת חש"ו לא הוי אלא מדבריהם וכו' עכ"ל ור"ל ממאי דמשני שאני שתופי מבואות דרבנן משמע דפלוגתייהו מדאורייתא וממילא מאי דקאמרי נמי זוכה לעצמו מדאורייתא אהא ק"ל שפיר בין לר"י בין לר"ח ממציאת חש"ו וזה ברור

איברא מאי דאיכא למידק דמאי קרי ליה לרב חיננא וורדאן דמותיב מהך דשתופי מבואות דלא הויא אלא מדרבנן בשלמא לשי' רש"י דקסבר ר"ח אפי' מדרבנן לית ליה זכייה ק"ל שפיר והיינו דחדית ליה דבדרבנן עבידו ליה זכייה אבל לדעת התוס' מאי דעתיה דמותיב מעירוב דלא הוי אלא מדרבנן וליכא למימר דר"עק לא ברירה ליה דפלוגתייהו מדאורייתא וס"ל דלמ"ד אינו זוכה לאחרים היינו אפי' מדרבנן א"כ מאי האי דקמהדר ליה שאני שתופי מבואות דרבנן דמאי ס"ד למימר דעירוב מדאורייתא והכי הול"ל כי קאמינא אינו מזכה מדאורייתא אבל מדרבנן מזכה וע"ק לענ"ד דאם איתא דס"ל להתוס' דר"ח דקאמר דאינו זוכה מדאורייתא אבל בדרבנן מזכה ואפי' במילי דאורייתא ומאי דמשני ליה שאני שתופי מבואות דרבנן ור"ל אנא כי קאמינא אינו מזכה מדאורייתא אבל מדרבנן מזכה בכל גוונא מאי פריך תו ר"ח אישתיק וורדאן דאית ליה למימר כל דתקון רבנן וכו' ובשלמא לשיטת רש"י דס"ל דר"ח ס"ל דבמלתא דאורייתא אינו מזכה אבל במלתא דרבנן מזכה שייך שפיר למימר כל דתקון רבנן וכיון