משכנות הרועים רכו

ליה למפרך פירכא אלימתא דאין שליחות לקטן ד"ת ולאו למפרך דילמא שאני התם דמוחזקת היתה לכל ישראל ומה"ט נמי כי אוקמה למילתיה דרב משום זכיה פרכיה בהכחשה דהא חובה היא דאיכא דניחא ליה בזה וכו' דפירכא אלימתא כוליה האי ולאו למימרא דשאני התם שהיתה מוחזקת ולאו זכיה בעינן

תו ק' לה' ז"ל דמגופיה מצי פריך כיון דפשי' ליה להגמ' דזכייה מדין שליחות הול"ל ותסברא והא זכייה מדין שליחות וקטן לאו בר שליחות וכו' עכ"ל ואנכי איש צעי'ר תמ'ה תמ'ה דהר"ן ז"ל פ'רוש מרובה בנועם שיח שפתיו ביטל את המעוררין שכת' ולית לן שום הוכחתא דניפרוך עליה והא קטן לאו בר זכייה הוא וכו' עכ"ל דודאי דלאו הוכחה במאי דקאמר במציעא דקטן לית ליה זכייה משום דלית ליה שליחות דניפרוך מינה לאוקומי מילתיה דרב דחלוקת היתומים משו"ה פריך ליה שפיר מחובה היא דאיכא דניחא ליה

עוד כתב הרב ז"ל ועוד דאי מסתמא הכי הוא כדאמרי' בפ' א"ן כי פריך והא קטנים נינהו היכי משני אלא מנין שזכין אכתי היכי ניחא פירכא דקטנים הוה ליה לאסוקי בהדיא אלא מנין שזכין וקטנים בני זכייה נינהו ומשני סתם ש"מ דכי אמרינן מדין זכייה ידעי' דקטנים מצי מזכה להו וכו' עכ"ל לדידי הפעוט ל"ק כיון דמסיק דזכין לאדם ש"ב וקטן כמאן דליתיה קמן הוא וממילא שמעת מינה דזכייה לאו מדין שליחות היא ואידחי ליה הך סברא דזכיה מדין שליחות היא והיינו דחדית ליה ומאי אית ליה לפרושי טפי סופא דמילתא דאין בדחיות הרב ז"ל כדאי למדחי סברת רש"י והתוס' ז"ל והאמת יורה דרכו זהו מה שנלע"ד

וכתב עוד הרב ז"ל וז"ל ואותה שהביא מפ' א"ן אינה מכרעת לפי גירסת הספרים דל"ג מדרבנן אלא אית ליה זכייה ופרשינן זכייה מן התורה עכ"ל כבר כתבתי משם התוס' ז"ל דאיכא פלוגתא דרבוותא בהך נוסחא ומ"מ הרשב"א ז"ל דאיהו מאריה דהאי דינא גריס מדרבנן וכדמייתי לה לסייעתא לדעת התוס' ז"ל דס"ל דזכייה מדין שליחות היא וא"כ שפיר מייתי מינה הר"ן ז"ל

וחזות קשה הוגד לי במה שראיתי לרב"א ז"ל בש"מ למציעא התם בפ' הרבית שהביא דברי הרשב"א ז"ל שכתב משם הרמב"ן ז"ל דס"ל כדעת התוס' ז"ל דזכייה מדין שליחות והוק"ל מהך דקידושין וכדכתי' ותריץ יתיב במאי דאתמר וכדכת' הר"ן ז"ל והרשב"א ז"ל חלק עליו ונקיט בידיה כלל גדול דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא והכי גריס לה התם ואפשר דלא כתב כן בחי' לקידושין אלא לשי' התוס' ז"ל אבל הוא ז"ל בשלו הוא זוכה וכדדחי לה ה' מהרימ"ט ז"ל ולקמן יתבאר בס"ד ועיין בס' מח"א ז"ל בהלכות זכייה ומתנה סס"ה

(ו) זכייה אין אדם זוכה בדבר דלא סא"ד לזכות בו ומה"ט ראו' שקנה כלי בחזקת שהוא בדיל ומכרו לשמעון ומצאו כסף זכה ש' כמ"ש מור"ם בסי' רל"ב סי"ח וע"ע לו בסי' רס"ח ס"ג בדין חצרו של א' דאינה קונה לו אלא בדבר דקי"ל וסא"ד ע"ש וכן אם אבד גוי מעותיו בבית ישר' ונכנס אחר ונטלם זכה בהם עיין בסמ"ע ס"ק ז' ועיין לה' מח"א בה' קנין חצר סי' ה' במעות של ישראל וכבר נתייאשו הבעלים ע"ש והיכא דאיהו לא מצי זכי אם חצרו זוכה לו עיין לה' ז"ל שם בסי' ד'

(ז) זכייה קי"ל זכין לאדם ש"ב ואין מחייבין לאדם אלא בפניו כמ"ש בטוש"ע סי' רמ"ג ודע דהאי כללא צריכה לפנים דהיינו דוקא כשהוא זכות גמור ואין בו צד חובה כלל ואז אפי' אי צווח ואמר לא ניחא לי בהאי זכותא לא משגחינן ביה ונ"מ אם יש עליו חוב לאחרים זוכים בו מפאת חוב שלהם ואי אית ביה צד חובה אם שמע ושתק שוב אינו רשאי לחזור בו מקבלת אותה הזכייה ואם צווח מעיקרא ואמ' לא בעינא בהאי זכותא כיון דאית ביה צד חובה שומעין לו ולא זכה ושהחובה ההיא חשובה חובה לכל אדם ובדבר שהוא חובה אפילו חזר ואמר ניחא לי בהאי לא מהני ועיין בחידושי הריטב"א הנדפס מחדש סוף האשה של'ם ועיין לה' מח"א

(ה) זכיית קטן. גרסינן במס' גטין בפ' התקבל ד' ס"ד אר"י אר"א צרור וזורקו וכו' חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים וכו' א"ר חסדא א' זה וא' זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכו' והנה דעת רש"י ז"ל דאפי' לר"י אינו זוכה לאחרים אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אינו זוכה לאחרים והשתא ניחזי אנן במלתא דאוריית' מי מצי לזכות לאחרים ונפיק בה במידי דאורייתא כיון דהשתא מיהא תקינו ליה רבנן זכייה או"ד דוקא במלתא דרבנן ולרב חסדא אפי' בכה"ג אינו זוכה איברא מדפריך התם לר"ח ממתני' דעירובין דאשכחן זכייה לקטני' כגון שפחה דאכתי לא אתיא ב' שערות ומשני שאני שתופי מבואות דרבנן ור"ל כיון דהך שיתוף לא איצטריך אלא מדרבנן אהניא הך זכייה דקטנים אע"ג דלא הויא אלא מדרבנן אבל במילתא דהויא מדאורייתא לא אהניא הך זכייה ולא מידי נשמע מן הדא דלר"י דאמ' זוכה מדרבנן היינו אפי' אי הוו שתופי מבואות מדאורייתא והשתא ר"י ור"ח פליגי במאי דכתיבנא והדר פריך מהך דמערימין על מ"ש דקתני מזכה ע"י שפחתו דלא אתיא אכתי ב' שערות ואוקמה במ"ש בז"הז ופריך לה והדר אוקמה בעציץ שאינו נקוב לפ"ז קושטא הוא דלר"י מתוקמה כפשטה אפי' במעשר דאורייתא ובזמן הבית וטעמיה כיון דתקינו ליה רבנן זכייה לאחרים אהניא אפי' במלתא דאורייתא אבל לר"ח נהי דבדרבנן כגון שתופי מבואות ומ"ש בז"הז ובעציץ שאינו נקוב כיון דלא רמיא עלייהו חיובא אלא מדרבנן הילכך אהניא זכייה דמדרבנן במילי דרבנן אבל במלתא דאוריית' לאו כל כמינה זכייה דרבנן לפדות מ"ש דמדאורייתא ופרכי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומשני ה"מ במלתא דאית לה עיקר מן התורה וכו' ואיכא למידק גבי מ"ש דאית ליה עיקר מן התורה תק"ל כל דתקון רבנן וכו' שו"ר להריטב"א ז"ל בשי' לשם שכת' דלפום מאי דמוקי במציעא ניחא דאין לו עיקר מן התורה לפום מאי דבעי לאוקמה במ"ש בז"הז ניחא כיון דמ"ש בז"הז ליתיה מדאורייתא כלל ואין שם מ"ש מדאורייתא לא אמרי' ביה כל דתקון רבנן וכו' דהוי כמאן דלית ליה עיקר מן התורה אבל במלתא דשייכא מדאורייתא בשום מלתא ורבנן תקינו לה מילי אחריני אמרי' כל דתקון רבנן וכו' ועיין ביבמות דפ"א בפלוגתא דר"י ור"ל אליבא דר"י ובפרש"י שם ועיין בתוס' בפ' אע"פ בד"ה קסבר וכו' שחלקו בכה"ג ע"ש שו"ר אחז"ר לה' ארעא דרבנן סי' תי"ד שחילק כן והביא בידו האי דיבמות וכדכתי' בעניותי' ואחז"ר נדפס ס' שער המלך למהרי"א ושם ראיתי לה' פ"א מה' מ"ש שסתר לחילוק זה יעו"ש