משכנות הרועים רכה

שמת ד' קנ"ו ב' פלוגתא דר"מ ור"י בסברת ר"א דרמ"א סבר ר"א זכין לגדול ואין זכין לקטן ורי"א סבר ר"א זכין לקטן ואין זכין לגדול וכתבו שם התו' בד"ה זכין וכו' וז"ל וא"ת למה אין זכין לקטן הלא זכין לאדם ש"ב וי"ל כיון דזכיה מטעם שליחות מאן דמצי למישוי שליח יש לו זכיה ומאן דלא מצי למישוי שליח אין לו זכיה ומאן דאית ליה זכין לקטן ואין זכין לגדול ס"ל כיון דגדול יכול לקנות לא תקינו ליה רבנן זכיה כמו דקטן עכ"ל ודבריהם תמוהים דבמאי דמייתבי דעתא דר"מ קשיא מהך דקי' וכדכתי' ובמאי דניחא להו בר"י דזכייה שלא בפניו תקנתא היא וגבי גדול דמצי זכי מנפשיה לא תקינו אבל קטן דלא מצי זכי תקינו ליה רבנן זכייה הא נמי קו' דהתם בקידו' מוכח דזכייה שלא בפני הזוכה דאורייתא היא ותו איכא למידק בדבריהם שכתבו ולפי הספרים דגרסי במציעא זכייה מיהא אית ליה וכו' מצי' למימ' דאית ליה זכייה מן התורה וכו' דאי הכי מאי דחי ליה לרבינא התם ולא היא ישר' אתי לכלל שליחות נכרי לא אתי לכלל שליחות כיון דזכייה מדאורייתא היא ואע"ג דמדאוריית' נמי לאו בר שליחות אלמא דלאו הא בהא תליא ומאי שיאטיה דאתי לכלל ולא אתי דאדרבא מוכח דלא הוי אלא דרבנן ומשו"ה דאתו לכלל תקינו ליה דלא אתי לכלל לא תקינו ליה ותו ק' דאמאי לא הוכיחו בפשיטות בתחילת דבריהם דזכייה מדין שליחות היא מהא דקאמ' הש"ס קטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה נכרי נכרי דלא וכו' דפשיטא טפי דזכייה מדין שליחות היא וע"ק מאי ק"ל בתר הכי ואע"ג דשליחות מדין זכייה היא ואין לו שליחות מן התורה וכו' אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות מן התורה והוא הפך סוגיא דקידו' דכתי' ונר' דלפי שיטתם זו דה"פ דמעיקר' בעי למילף מחלוקת הארץ דשלוחו ש"א כמותו והיינו בין לתקוני בין לעוותי ופריך ותסברא דהאי שליחות הוא מטעמא דשליחות גרידא היא וילפת מינה לדעלמא והא אין שליחות לקטן אלא ע"כ דטעמא דמהנייא הך שליחות משום דהוייא זכייה וכיון דזכות הוא מהנייא שליחותייהו וכאידך דרב גידל א"ר והיינו דרב נקט במילתיה מנין ששלוחו ש"א כמותו ונקט מנין שזכין לאדם וכו' ותרוייהו מחד קרא נפקי למימרא דשליחות דזכייה שלוחו ש"א כמותו ולאו דאמוראי נינהו ואליבא דר"ג א"ר ולעולם זכייה גופא לא הוי אלא מטעם שליחות ולהכי דחי התם במציעא שפיר קטן דאתי לכלל שליחות כלומר בכל שליחות ואפי' בשליחות דלאו לזכות א"כ בשליחות דזכות ואע"ג דקטן הוא אבל נכרי ליתיה בשליחות ונקט אתי ולא אתי לרבותא דנכרי דליתיה בשליחות כלל אבל שיטת התו' קמייתא אכתי צריכה לפנים ונר' לישב דהא דזכין לאדם שלא בפניו מדאורייתא היינו היכא דבלא"ה אית ליה זכייה בגויה אלא דמחוסר חלוקה משו"ה אמרי' שאם חלקו שלא בפניו זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכדילפי' מחלוקת הארץ דהיא ודאי קיימא לכל ישראל אלא דאין ברירה בהך חלוקה גרידא אמרי' דזכין לו מדאורייתא אבל בדבר שאין לו חלק ונחלה בו כלל והוא בא לזכות ע"י אחרים לא הוי אלא מדרבנן ומטעמא דשליחות וכדמוכח בכמה דוכתי וכמ"ש ז"ל אלא דמעיקרא ס"ד דגמ' למילף שליחות לכל התורה ודחי והא קטנים לאו בני שליחות נינהו אלא משום דזכין והשתא ס"ד דזכייה לאו מדין שליחות והיינו דאשמועינן קרא דאיכא מאן דלית ליה שליחות ולית ליה זכייה ודחי ותסברא דהא זכות היא ולמגמר לעלמא דזכין לאדם שלא בפניו והא חובה היא דאיכא וכו' אלא למילף דזכייה כה"ג דאית ליה בלא"ה חלק בגויה ולא חסר ליה אלא חלוקה זכין לאדם דבר תורה וכאידך דר"ג א"ר דאמ' יתומים שבאו לחלוק וכו' דגמרי' לה מחלוקת הארץ דמהנייא חלוקתם אע"ג דהוו קטנים בגוייהו דכמאן דליתנהו דמיין אבל שאר זכייה ע"י אחרים לא זכו אלא מדרבנן ומטעמא דשליחות לר"מ דפ' מי שמת ולר"י משום תקנתא וכדאמרי' מרי' וכן ראיתי להתוס' ז"ל בפ' התקבל דס"ה ע"ב בד"ה שאני וכו' דפשיטא להו דזכייה מטעם שליחות היא ובוודאי שהוא ע"פ מאי דכתי' בעניותי' ומה שיש לדקדק קצת בדבריהם יתבאר לקמן בס"ד ומה שהערנו בדבריהם בכתו' דאמאי לא מסתייעו מסוגיא דמציעא פ' א"ן פשוט כיון דתלייא בנוסחאות וכדכתבו בסוף דבריהם לא פסיקא להו לאתויי מינה

שוב ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לקידושי' וז"ל מהא דאמרי' ותסברא דהא שליחו' היא א"כ מצינן שליחות לקטן אלא וכו' משמע דזכייה לאו מדין שליחו' הוא וזכין לקטן ד"ת וה"נ משמע לעיל בפ"ק ד"ט ב' דבעי רבא לרשב"א דאמר בשטר ע"י אחרים שמזכה לו רבו ע"י אחרים ואיהו נפשיה לא מצי זכי עבד העושה שליח לקבל גיטו מיד רבו מהו כיון דגמר לה לה ש"ד או"ד כיון דלא מצי מקבל לא מצי לעשות שליח אלמא דזכיה אית ליה ושליחות מספק"ל ואי זכייה בתורת שליחות מי איכא ספיקא עש"ב

ודע שהתו' ז"ל שם איסברו להך בעיא בתרי אנפין ולפום אידך פירושא תניינא מייתבא דהתם גבי עבד שאני כיון דאיהו גופיה לא מצי זכי וכו' אבל לעולם כל זכייה מתורת שליחות היא

וחזיתיה לה' הגדול מהרי"ט זלה"ה בחי' לשם שהק' לדעת והרי קטן שיש לו זכייה ואין לו שליחות וניחא ליה דזכייה דידיה נמי דרבנן ולאו דאורייתא וכדאמרינן בפ' מי שמת וכו' ע"ש ולכאורה אישתמוטי קא מישתמיט מניה הך דמציעא פ' הרבית דכתיב' דתליא בפלוגתא דרבוותא בשינוי גרסאות כמה דאתמר והנכון דהרב ז"ל בשי' התו' דהכא קאי דלדידהו זכייה מתורת שליחות וע"כ הך דפ' הרבית גרסי לה אית ליה זכייה מדרבנן וכשי' התוס' דכתו' וע"פי מאי דכתי' ואע"פ שהרשב"א ז"ל לא הכריע מ"מ בתשובתו סימן תתקצ"א הביא גירסא הך דפ' הרבית קטן אית ליה זכיה מדאורייתא ע"פי דרכו

אחרי שובי שבתי וראה להר"ן ז"ל בר"פ האיש מקדש שהביא סברת הרשב"א ז"ל שהוכיח דזכייה מדאורייתא ולא מדין שליחות והוא ז"ל דחה ראייתם וכמה דכתי' בעניותי' לאסוקי שמעתתא אליבא דהתוס' ורש"י ז"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל ואמינא חדאי נפשאי

וחזי הוית לה' הגדול מהרימ"ט ז"ל בחי' לשם שקרא ערער בדברי הר"ן ז"ל ראשית מאמר כיון דסברא הוא דזכיה מדין שליחות וכל דלית ליה שליחות לית ליה זכיה וכי בעי למימר דרב מדין זכיה קאמר אף ע"ג דלית ליה שליחות נימא ותסברא אמאי מייתי מחלוקת הארץ התם לאו שליחות ולאו זכיה בעי' דשלהם היתה וכו' עכ"ל ולא ידעתי אמאי לא תק"ל כי נמי בעי למימר דגמרי' שליחות כל התורה מחלוקת הארץ לימא ליה ותסברא דהאי שליחו' היא דשאני הכא דא"י מוחזקת היתה להם ולאו שליחות בעי' אלא ודאי דתלמודא ניחא