משכנות הרועים רכד

דבשלהי החולץ אמ' דריב"ב סבר נשים חייבות בפו"ר לאו משום דפליג את"ק דאמר פטור משום דכתי' וכבשה ונשים לאו בני כיבוש נינהו ואתא ריב"ב למי' דחייבות משום דבני כיבוש נינהו נמי הא ליתא דמקרא מלא דבר הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה ובקי' דף ל"ד פריך תלמודא לריב"ב דאמר נשים חייבות בפו"ר ליהוו מורא ופו"ר ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין ומשני מיצרך צריכי ולא מצי חד למיגמר מאידך ראי כת' רחמנא מורא ולא כ' פו"ר וכו' וליתי פו"ר ממורא א"ל מה לנשים דלאו בני כיבוש נינהו וכתי' וכבשוה ע"ש אלמא דליכא מאן דפליג בהא דנשי' לאו בני כיבוש נינהו אלא טעמא דידיה כדמפרש ואזיל דעל שניהם הוא אומר ואתם פרו ורבו והיינו חד מב' כתובים וכו' וע"ע בגטין דף מ"ג ואחר זמן מצאתי להרב החינוך שכ' ומצוה זו בכל זמן ונוהגת בזכרים כי יש להם לעשות מלחמה ונקמת האויב ולא הנשים עכ"ל הן הן דברי ה' עט"ר מורי ה' ז"ל

אות

ואו

(א) ואת כמוה ראובן היה נשוי ב' נשים ואמר לא' מהן הרי את אסורה עלי הנאתך מכאן ועד ל' יום ואחר שעברו ל"י אמר לאשתו הב' ואת כמוה יש להסתפק אי קאי אשעת איסור ושתהיה ג"כ אסורה עליו ל'יום כמו שאסר אשתו הא' או"ד אשעת היתר דהשתא קאי ועיין בנדרים דף י"א במאי דבעי רמי ב"ח ולא איפשיט ע"ש והרדב"ז בח"ג סי' תי"ז הק' דאמאי לא איפשוט דקי"לן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ע"ש ולענ"ד ק' דזו היא סברת ר"מ ורבנן פליגי עליה וקי"ל דהלכתא כרבנן וכן פסק הרמב"ם כמו שהארכתי לעיל במערכת אות א' סי' בס"ד והרדב"ז שם העלה להתיר ע"ע ועיין להרמב"ם פ"א מהלכות נדרים הל' ט"ו דפסק בדמעיקרא מתפיס ולחומרא ע"ש

(בא וסלע זה ש"מ שאמר סלע זה לצדקה וסלע זה ולא הספיק לגמור דבריו עד שיצאה נשמתו וחל"ש פסק הרדב"ז ח"ג סי' תכ"ו דמוציאין מן היורשים סלע זה נמי לצדקה דודאי לצדקה נתכוון דקיים צדיק זה בנפשיה והלך לפניך צדקך אבל בבריא מצי אמר וסלע זה לנפקותא קאמר ע"ש

ג וכו' אם כתוב בשטר דלא כאסמכתא וכו' ולא נכתב ודלא כטופסי דשטרי מי אמרי' האי וכו' מושכת דלא כט"ד או לא ונפקא מינה למ"ש מרן בש"ע בשם הרבה מהמפרשים דכי' כתי' בהאי לישנא בכל לשון המסופק בשטר אמרי' יד בעל השטר על העליונה עיין בסי' פ"ב ס"י ומצאתי לה' מוהרח"ש ח"א סי' ג' שכ' משם ה' מהרשד"ם וה' מוהרש"ך דמהני וכן בשטר נאמנות שכתוב והאמין הלוה נאמנות וכו' כאילו נכתב עליו ועל יורשיו וכאלה רבות שהסופר כותב תחילת הענין והוי במשמעותו תשלום הענין אלא שהוא בורר לו דרך קצרה שוב מצאתי לה' כנה"ג סי' מ"ב אות כ"ט בהגהב"י שכ"כ משם מוהרש"ך ומוהרשד"ם וה' משפט צדק וכן נהגו הסופרים לכתוב דלא כאסמכתא וכו' ואין כותבים דלא כט"ד ואין מערערין על זה עכ"ל ומנהג סופרי דידן לכתוב דלא וכו' ודלא וכו' וטפי עדיף וע"ע לה' כרם שלמה ח"מ סי' ס"ו דף קצ"ב מ"ש בקיצור דברי הסופר

אות

זין

(א) זכיה. קי"ל כמ"ד תן כזכי כמ"ש בש"ע סי' קכ"ה וכת' ה' החביב בח"ב דה"ה אם אמר הפרשתי עי"ש וצ"ע בש"מ שאמ' הפרשתי מי מהני או לא דכל הלשון שכת' שם בש"ע סי' רנ"ג לא נזכר ל' זה ועיין לעיל במע' אות ה'

(ב) זכייה. ראובן שאומר לשמעון תניח זה הדינר בידך לפירעון לוי לא הוי כזכי מוהר"א יצחקי ז"ל סי' כ"ה ועיין לה' גו"ר כלל ג' סי' ט' שהסכים עמו להלכה וכ' עוד שם אין לנו לפרש בפי' האי מלתא פי' מדעתינו ולהעריך ולומר דתיבה זו משמעותה כמו תיבה זו כי דרך זו נעלמה מעינינו ואין לנו למעבד עובדא רק במה שמצינו מפורש בתלמוד ובגאונים הראשונים שהיו דבריהם ד"ק ומאן ספין ומאן רקיע לדמויי מלתא למלתא לאפוקי ממונא צא ולמד ממ"ש הרמב"ם בריש מסכת תרומות כי לרבותינו להם לבדם ניתן הדיקדוק של הלשון ע"ש ונלע"ד לומ' דאם ש' כבר מסר ללוי הדינר פטיר ועטיר ש' וזכה לוי בדינר ואכל וחדי דמאן חשיב לאפוקי ממונא כיון דאיכא למימר דהאי לישנא חשיב כתן וזכי וצריך להתיישב בדבר

ג זכייה. אע"ג דקי"ל דתן כזכי ולפיכך לוה שאמ' לא' תן חפץ זה לפ' בחובו ויש עליו ב"ח הרבה ועדין לא הגיע החפץ ליד המקבל זכה בו ואין שאר ב"ח יכולין לחלוק עמו באותו חפץ וכמ"ש הרמב"ם בפ"ק מה' מלוה וטוש"ע סי' ק"א ונ"ל דהיינו דוקא שא"ל ליתנו לישראל אבל אם א"ל תנהו לגוי לא אמרי' בגוי תן כזכי וע"ע בכנה"ג חה"מ מה"ק סימן ק"א בהג"הט אות כ"ה

(ד) זכייה ראובן חייב לשמעו' מנה ועמד לוי וכת' לר' שטר שחייב עצמו לפרוע בעדו לש' סך המנה ושוב חזר ר' וכת' שטר מחי' ללוי על החיוב ההוא נסתפקתי אם שטר מחילה זה מפקיע זכות ש' שזכה לגבות מלוי או לא מצי גבי ונלע"ד דאין לש' צד לגבות מלוי כלל דהא דקי"ל דזכין לאדם שלא בפניו ומה"ט המזכה לחבירו ע"י אחר קנה משום דעדיו בחותמיו זכין לו היינו דוקא היכא דמטי שטרא לידיה כמבואר בר"סי רמ"ג

(ה) זכייה מכאן מודעא רבא כד הוינא זוטרי עמדתי על שורש דבר זה והיד כותבת כתיבה גסה ולפי רוב השנים איבדורי איבדור ויד רשעים הני עכברי רשיעי סורן רע עשאום ככברה נקבים נקבים הני שטי'ן רהו'טי רהי'ט ולא מצאתי שעה א' של קורת רוח לחזור על המקרא ואני אמרתי בחפזי יצא עת"ק דברים כהוייתן אשארא קאי ה' יגמור בעדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים על הארץ הטובה רחבת ידים צבי היא לכל הארצות

כתבו התוס' בפ"ק דכתו' די"א בד"ה מטבילין וכו' וק' דהא זכייה מדין שליחות היא וקי"ל דאין שליחות לקטן וכו' ע"ש ואנכי עפר ואפר אתמוהי קמתמה דברפ"ב דקידושי' דאמר"ן אמ"ר מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר נשיא א' נשיא א' וכו' ותסברא דהא שליחות היא והא קטנים לאו בני שליחות נינהו אלא כי הא דרבא בר הונא וכו' מנין שזכין לאדם שנא' נשיא א' וכו' אלמא מא אע"ג דאין שליחות לקטן מ"מ זכין לקטן שלא בפניו והיינו דקמהדר תלמוד' דאי ס"ד משום שליחות תק' דקי"ל אין שליחות לקטן ובפ' מי