משכנות הרועים רכג

סעד מדאמרי' במרובה דס"ח השוחט בשבת חייב בד' א"ה וה"ט דשחיטה מעליא היא אלא דאריא רבא שדי עלויה ע"ש ועיין בהסמ"ע וש"ך סי' ר"ח מ"ש בזה ואי ק"ל עוד מדאמרי' בכתובות דף פ"ד השתא דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לאו זביניה זבינא ע"ש אלמא דרבנן הוא דאמור לא ליזבין ואפ"ה אם עבר וזבין לאו זביניה זבינא לק"מ וכבר אנא נפשאי תרגימנא לה בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דדייני דרוש בס"ד

ברם ממאי דאמרי' תו התם במרובה למ"ד חולין שנשחטו בעזרה מדרבנן אם גנב ושחט בעזרה חייב בתשלומי ד"וה כיון דמדאוריי' מחזא חזו וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' גניבה ה"ב והיה טעמו כמדובר וכן גבי גיטין הפסולים מדרבנן אמרי' בגיטין די"ז דאם נשאת לא תצא והולד כשר ולשם דף ג' אמרי' דר"מ בעי כתי' לשמה נמי לכתחילה ומדאצטריך לתקוני לו' בפני נכתב ובפני נחתם ש"מ דבדיעבד שפיר דמי וכמ"ש התוס' שם בד"ה ותנן וכו' דלא בעי וכו' וצ"ע אם נשאת ובפ' השולח דף ל"ג אמרי' התקין ר"ג הזקן וכו' וקאמ' תלמוד' דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ולשם דף ל"ו גבי זרק לה לתוך ד"א שלה מקו' אע"ג דלא הוי בידה ממש ולא ברשותה דמרבינן לה מדרשא אלא דרבנן אינהו דתקינו ד"א קונות לכל אדם אפי"ה ה"ז מקו' גמורה ותו לא תפסי בה קי' אחרי' והרי היא א"א לכל דבר ובקבלת גיטה בתוך ד"א שלה הרי היא מגורשת ומותרת לכל אדם ושמעינה מן הדא דאזלי' בתר השתא דתקינו רבנן

איברא דחזיתיה להר"ן ז"ל שם שכ' דקניית ד"א בסימטא מדין הפקר ב"ד נגעו בה דודאי הפקר ב"ד הפקר מדאוריית' דהא כדילפינן מואלה הנחלות כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תשע"ה וכח ב"ד להפקיר הד"א בסימטא ואקניינהו ניהלה בד"א דידה מדאורייתא וכדאמרי' בנדרים דף מ"ד דקאמ' מפני הרמאים וכו' אבל דאורייתא וכו' עיין בפירש"י והר"ן ז"ל שם וה"נ גבי חצירו של אדם שקונה לו מדרבנן הוא וכדאית' בפ"ק דמציע' די"ח ורבי' בפ"א מה' גזילה ועיין בע"ז דף ס"ג ובתוס' בד"ה והא מיחסרא משיכה וכו' שכ' דהשת' דתי' רבנן משיכה אין כאן אתנן וכו' וע"ע בנדה דמ"ו בסוגיא דמופלא הסמוך לאיש דלמ"ד מדרבנן היכי מצי מתקן טבל מדאורייתא וכו' ולא אמרי' בתר השתא דאמור רבנן מופלא הסמוך לאיש ה"ה כגדול משו"ה מצי למתקן טבל דאורייתא אע"ג דהוי לקולא דהכי אשכחן גבי משיכה דתיקונא דרבנן היא ומפקע מאיסור אתנן וקריב לגבי המזבח וע"ע בקי' די"ט ובתוס' בד"ה ומדאורייתא וכו' ובחי' תוס' רי"ד והריטב"א והשיטה שלא נודע שם מחברה שם ובתוס' פ' לא יחפור דף ך' בד"ה ונכרי וכו' ש"כ כיון דמדאורייתא אינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה ע"ש נר' דלא אזלי' בתר השתא דאמור רבנן ואפי' לקולא ועיין בחי' הרשב"א לקי' במ"ד לדף מ"ג דמייתי מהירוש' בשליח קידושי' על ידי שלוחיו והם קידושי כסף ע"ש

ותחז בציו'ן עינ'י לה' מש"ל בפ"ב מה' אבל אריה עלה ונסתפק באחותו ארוסה בקי' שהם מדבריהם אי דחו עשה דלא יטמא ומאי דמייתי מסוגיא דפ' האשה צע"ד דהתם לאו אביה אלא קרוביה ועיין לעיל במע' אות מדין אשת כהן מ"ש בזה בס"ד

ועיין לה' מש"ל בפ"ה מה' אישות ובפ"ה מה' תרומות ובפ"ה מה' טומאת אוכלין ובפ"ה מה' מכירה ה"א והרפ"ח סימן תס"ח וכעת אין הפנאי מסכים להאריך עוד

ארישא קאי מאי דמספק"ל מאי הוי עלייהו דהני נשי בקריאת פ' זכור בשבת הסמוך לפורים כאשר קבע'ו את קובעי'ה שלומי אמוני ישראל דאי אזלי' בתר מימרא דרחמנא אין לה זמן קבוע והני נשי חייבות כהלכת גוברין יהודאין ואי בתר מאי דתקין רבנן ואסמכו זכירה לעשיה מיפטר פטירי דהו"ל מ"ע שהז"ג

שבתי וראה דהאי מילתא לא דמיא אלא למאי דכ' הרמב"ם בה' תפלה וז"ל התפלה מ"ע של תורה ומן התורה אין לה קבע אלא שחז"ל קבעו לה זמן ובדין ה' כ' וכן תקנו וכו' והיא נקראת תפלת השחר וכו' לפי' הנשים חייבות בתפלה דהויא מ"ע שלהז"ג דמחוייבות בהם הנשי' ע"ש הא למדת דס"ל לרבי' אע"ג דהשתא קבעו' רבנן וקביע ליה עידניה זמן זמנם זמניה' דהויא כמ"ע שהז"ג ונשים פטורות אפי"ה כיון דמדאורייתא אין להם קבע אזלי' בתר דאורייתא דאין להם קבע והויא מ"ע שלהז"ג ומחייבי' להו בתפלה גם לשון הרי"ף בפ' מ"ש אהא דתנן נשים חייבות בתפלה ובמזוזה וכו' כ' עלה הרי"ף דהויא מ"ע שלהז"ג וכל מ"ע שלהז"ג נשים חייבות עכ"ל איברא דליש' דגמרא בין לגי' רש"י ובין לגי' התוס' טעמא טעים אע"פ דהויא כמ"ע שהז"ג דכתי' ערב ובקר וצהרים כיון דרחמי נינהו נשים חייבות ולפ"ד ר' ק"ט דחייבות משום דמדאורייתא אין זמנם קבוע ובתר עיקרא אזלי' וראיתי לר' יונה ז"ל שכ' אע"פ שהתפלה יש לה זמן קבוע אפ"ה כיון שאמר הלואי שיתפלל האדם כל היום כולו כמצוה שאין הז"ג דיינינן לה ולפי' נשים חייבות עכ"ל ולא הזכיר על דל שפתיו מאי דאתמ' עלה בגמ' מו"ד הואיל דכתי' ערב ובקר וצהרים אלא מדנפשיה קא מותיב שהתפלה יש לה זמן קבוע אבל מאי דמשני דרחמי נינהו אפשר דהכי מפרש לה דהלואי שיתפלל האדם כל היום כולו אבל ממ"ש עוד ז"ל א"נ מפני שהיא רחמים א"א לומר כן וזהו שקשה דמאי דקאמ' א"נ מפני שהיא רחמים כאילו מפי עצמו אמרן והן הנה דברי הגמ' גם מרן בכ"מ שם כ' עמ"ש רבי' אפי' נשים חייבות משנה פ' מ"ש וכו' ולא נרגש מדברי רבי' והגמ' וצע"ד כעת ובענין ק"ש הני' בצ"ע עיין פי"א מה' ק"ש ומרן בב"י סי' ע"א והמג"א סי' נ"ח וק"ו והפר"ח סי' כ"ח נמצינו למידין מדעת הרמב"ן דכל מ"ע דמדאוריי' אין לה קבע אע"ג דרבנן קבעו לה זמן מ"ע שלהז"ג קרי' בה ונשים חייבות אמנם לדעת הרמב"ן ומרן בכ"מ שם התפלה א"א מדרבנן שאלא בעי'נא הדרא ומהסוגיאו' ומקראות שאין להם הכרע וכמו שכ' המש"ל במקומות שרמזתי וכדכתי' נמי בעניותי' ובעוד השמש במרומים המאור הגדול עט"ר ה' חק נתן זיע"א שאלתי את פי קדוש על רזא דנא ויען המלאך הדובר בי לדידי פשי' לי דא"נ אבתר מעיקרא אזלי' והו"ל מ"ע שלהז"ג הני נשי פטירי ועטירי דעיקר חיוב פ' זכור הוא כדי שנזכור את אשר עשה מעשים מקולקלים ולהנקם ממנו ולהכרית זרעו ולמחותו המח'אה בתר המח'אה עד בלתי השאיר לו שריד והני נשי הואיל וליתנהו בהצמית והכרתת זרעו של עמלק דלאו בני כיבוש נינהו ליתנהו בקריאת פרשת זכור. דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה אלו דברי ה' עט"ר ומו"ר גם הוא ז"ל אע"ג