משכנות הרועים רכב

נמי במעקה ושלוח הקן אבל גבי אכילת חמץ ל"ת חמץ מילתא באנפי נפשה היא וכן גבי קידו' היום דשמור הויא מילתא באפי נפשה שלא לחלל את השבת וזכור זכרהו על היין מ"ה שפיר דרשי' בהו כ"ש וכו' ע"ש שהארכתי בזה ומזה נמצא מקום פטו' לה' המאור דלא תק"ל מהך דקי' דמצי' למימ' דמתרגמה כדתרגמה הריטב"א ודכוותה גבי לאו דלא תשכח דאין העיקר בלאו אלא בקיום העשה דקרי' הפ' ומה שיש להתעקש . האמת יורה דרכו

איברא דאכתי פש גבן לברורי נהי דקרי' פ' זכור מדאו' כמ"ש התוס' והרמב"ן והרא"ש ושאר פוסקי' שהביא התה"ד סי' ק"ח הא מיהא מדאוריי' אין לה קבע וכל שעתא ושעתא זמניה הוא אלא משום מעשה שהיה בימי המן עבוד רבנן סמו' זכירה לשמי' מעתה נובין ונידון אי בתר דאוריית' אזלי' א"כ הויא מ"ע שלהז"ג ונשים חייבות ואי בתר תקנתא דרבנן אזלי' השת' מיהא הויא מ"ע שהז"ג והני נשי פטירי אתו רבנן ואפקועינהו מהאי חיובא ומהאי דאמרי' בפ' כ"ש דף ל"ה אין יוצאין בטבל ומוקמי' לה בטבל טבול מדרבנן אלמא אע"ג דמדאוריית' שפיר מצי נפיק בה דלאו בת תרו' ומעשר היא מ"מ השתא מיהא דאחמור רבנן לחיוביה בתרו' ומע' ומקרי טבל לא נפיק בה וקרי' בה מצוה הבאה בעבירה ע"ש בפירש"י ז"ל ש"מ דבתר תקנת' דרבנן אזלי' וליכא למי' דשניא הא דלחומרא הוא דלא נפק בה העמידו דבריהם בכה"ג ואזלי' בתר השתא דאמור רבנן דטבל הוי וחייב בתרו' ומעשר אבל לקולא לאפקו' מחיובא דאוריית' בקרי' פ' זכור א"ל דלא אזלי' בתר השתא אלא בתר מעיקרא דלית לה זמן קבוע הא ודאי ליתא חדא דמי לא מסקי' דלית ליה להך גברא אלא כזית מצוה מטבול טבול דרבנן ואמור רבנן דלא נפיק דנמצא חומרו קולו דמבטל מ"ע דבערב תאכלו מצות ותו דבפ' לולב הגזול דף ל"א אמרי' גזל עצים ועשה סוכה אין לו אלא דמי עצים אע"ג דמדאורייתא גזילה בעינא הדרא דכתי' והשיב את הגזילה אשר גזל ולא קני להנך עצים דאכתי ברשות מרייהו קיימי אלא משום דהשתא דתקון רבנן מפני תקנת השבים שגזל מריש וכו' הפקיעו דאורייתא ונפיק בה ויהיב דמי עצים וכדאמרי' לההיא אתתא דהוו רי"ג וכלהו רבנן יתבי בסוכה גזולה וקא בעינא דסד"א דלחומ' לא מפקיע' דינא דאורייתא ולמיפק בה ע"ש תקנתא דרבנן דודאי לגביה מצוה דאורייתא אוקמוה רבנן אדינא דאורייתא דלא תיקנו להקל אלא להחמיר כהך דטבל טבול דרבנן וחדית לן ר"ן פעתא היא דא דתקנתא דרבנן אזלי' בתרה בין להקל בין להחמיר ולאו גזילה היא ואין לה אלא דמי עצים ולית לה גבייהו אלא מלוה בעלמא ואי ק"ל מהא דאמרי' תו התם גבי שנוי החוזר לברייתו דלא הוי שנוי ולא קנה: אע"ג דמדרבנן קני דבתר דאורייתא אזלי' דמדאורייתא לא קני כבר נתעוררו בזה התוס' שם וניחא להו דשאני התם כיון דבנקל יכול להתירו שפיר אוקמוה אדאורייתא אבל בעלמא לא ע"ש וממאי דאמרי' נמי התם דף ט"ו אר"ז לא ליקני איניש הושענא בי"ט קמא לינוקא מ"ט מיקנא קני אקנויי לא מיקני ואישתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו ולפירש"י ז"ל משום דקנייתו מדרבנן. אבל להקנות לא תקינו ליה דליכא למשמע מינה מידי למאי דקמן אבל לדע' הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ד מה' לולב ה"י שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו כיון דאיהו מדאורייתא קני אבל להקנות לאחרים לא הוי אלא מדבריהם לא מפקעא קנייתו דהויא מדאורייתא במאי דמקנה לאחרים דלא הויא הך הקנאה אלא מדברי' ולפ"ד רבי' ז"ל דס"ל דבתר דינא דאורייתא אזלי' ולא לבתר מאי דאמור רבנן וא"ה ק' מהך דר"ן דאמר פעתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים אלמא דאזלי' בתר השתא דתקינו ה"מ בדיעבד כהך דר"ן דכבר נעשית הסוכה מהנך עצים דהך אתתא אמטול הכין סבר ר"ן דבכה"ג סמכינן אמאי דתקינו רבנן דהגזלן קנה הגזילה ולית ליה למהדר בעינא אלא לשלומי דמי הגזי' ומסתייה אבל לכתחי' לא עבדינן עובדא לצאת י"ח מצוה דאורייתא בהקנאה דלא הויא הקנאה אלא מדרבנן דודאי כ"כ דמצי למעבד מצוה בהקנאה דאורייתא עדיף טפי ומודינא דאי כבר אקנייה לינוקא מקמי דנפק איהו שפיר מצי נפיק ביה דאזלי' בתר השתא דתקינו ליה רבנן להקנות לאחרים ובהכי ניחא נמי הך דאע"ג דמדרבנן קני בשנוי החוזר לברייתו הא מיהא לכתחי' לא סמכי' אקנייה דרבנן כיון דאיכא תקנת' למיגז גוים גופייהו והיינו הך דר"ז דמצי נפיק איהו מעיקרא וכדכתי' והשתא ארווח לן דלא מוקמי' להא דר"ז כשלא הגיע לעונת הפעוטות דווקא וכדתרגמא הר"ן ז"ל ועיין לה' מח"א בה' קנין ומשיכה סי' ב' ולקמן במע' אות ז' מדיני זכיית קטן ובמע' אות ק' מדיני קנין סי' מ"ד מ"ש בעניותי' בס"ד

ובמאי דאפליגו תנאי בפ"ב דסוכה די"ט בעשה סוכתו על גבי בהמה דר"י פוסל דבעינן סוכה הראויה לז' והשתא דגזור רבנן אין עולין לה הויא סוכה דלא חזיא להך יומא ור"מ מכשיר וה"ט כיון דמדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה סוכה מעליא הויא ויש לנו לדעת ביו"ט א' של חג ולית ליה סוכה אחריתי אלא זו העשויה ע"ג בהמה לר"מ דמכשי' מי נפק בה כיון דמדאורייתא מיחזא חזי וכדיהיב ר"מ טעמא למילתיה או"ד דלא אהני הך טעמא לר"מ אלא לשאר ימים דקרי' בה סוכה הראויה לז' אבל בשבת ויו"ט דגזור רבנן בהעלאה ע"ג בהמה מודה ר"מ דאין עולין לה אע"ג דלית ליה סוכה אחריתי דהעמידו דבריהם ומתני' דקתני ע"ג גמל דכשירה ואין עולין לה בי"ט מיירי אפי' בדלית ליה סוכה אחריתי והך מתני' ר"מ היא כדאיתא התם וחזיתיה לרש"י שפי' במתני' דקתני כשרה לחולו של מועד ואף בי"ט אם עבר ועלה לא יצא י"ח עכ"ל ועדיין צריכים אנו למוד'עי דאיכא למי' דמתנו' איירי בדלית ליה סוכה אחריתי ולכתחי' אין עולין לה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה והעמידו דבריהם אפי' במקום כרת או"ד מתני' בדאית ליה סו' אחריתי מ"ה לכתחי' אין עולין לה דאיפשר בסוכה אחריתי ובדיעבד לא אטרחוהו רבנן אבל בדלית ליה סוכה אחריתי כיון דבדיע' יצא י"ח היכא דלית ליה לכתחי' כדיעבד דמי ואי ק' מ"ש מטבל בעציץ שאינו נקוב דאינו מחייב בתרו' ומע' אלא מדרבנן ואמרי' התם בפ' כ"ש דאין יוצאים בו י"ח מצה ומי לא עסקי' דלית כוותיה מצוה אחריתי וכדכתי' לעיל ולענ"ד נר' לחלק דשאני גבי סוכה דאין האיסור בגוף הסו' דסו' מעליא היא אלא משום דעשאה ע"ג אילן דגזרו רבנן בהעלאת האילן משום שמא יעלה ויתלוש כמ"ש רש"י שם אבל הסו' עצמה כשירה כהלכתה משא"כ באכילת מצה דהמצה לרבנן לא חזיא לאכילה דטבל היא והוי האיסור משא"כ גבי סוכה דיומא הוא דקא גריס ויש