משכנות הרועים רכא

תמ"ח מ"ש משם מוהר"ש הלוי ושיורי כנה"ג ואע"ג דאיכא למי' דשאני ביטול חמץ דהיקלו בו דהא אין הפקר ע"י שליח עיין תשו' ה' מהרימ"ט ח"א סי' קכ"ו ואילו גבי חמץ קי"ל דיכול לבטל ע"י שליח ועיין להרפ"ח אלא דהתם מפקירו ואינו מזכהו לאחר אבל הכא דקונה עצמו ויוצא ב"ח ונפק מרשות' דמאריה לגמרי וכופין את רבו לכתוב לו ג"ש ועיין לה' מח"א הל' שלוחין סי' ולה' שע"ה ה' לולב דצ"ו מ"ש משם הריטב"א כד' האוסרין ושה' עבודת הגרשוני פשי' ליה דשרי

אב"א דאי מוקמי' לה בפ' זכור דהויא בשבת צ"ל דמ"ד בא לבהכ"נ ולא מצא בה י' ר"ל דמע"ש בא לבה"כ ולא מצא בה י' ולא מצי לשחרר בע"ש חדא דדילמא אתי איניש מעלמא להשלים הי' וקעבר משום לעולם ב"ת ועוד דבעידנא דקא מעקר לא קא מקיים עשה אלא שכתב ג"ש לעבדו ע"ת דאי אתו ארחי ופרחי מעלמא ג"ש זה בטל ומבוטל הוא ואי לא אתו ליהוי גט מעליא דבכה"ג אמרי' בהנזקין גבי מאן דתקיף ליה עלמא וחייש שלא תהיה זקוקה ליבום דכות' גט מע"ש כמ"ש בטוש"ע אה"ע סי' קל"ו וכ"ש משום מצוה דאוריית' דרבים אלא משום דלא מסתבר ליה להרא"ש ז"ל לאוקומי דמיירי בפ' זכור דמשמע דבכל ענין מיירי אבל אי לאו ה"ט הו"מ לאוקומי בשבת זכור וכדכתי' בעניותי'

תבנא לדיננא למאי דמשנו התו' דלהכי איצטריך למיתלי מצות השבת אבידה בשלהז"ג משום דזימנין דמשכחת לה בהשבת אבידה בלא תעשה כהך דרבא והא דלא ניחא להו לשנויי דאי הוה מ"ע שהז"ג הוא למיפטרינהו אפי' מהלאו דאמר כל שישנו בהשבת אבידה ישנו בל"ת להתעלם והני נשי הואיל וליתנהו בהשב תשיב' דמ"ע שהז"ג הוא ליתנהו נמי בלאו דל"ת להתעלם דה"נ אמרי' בפ' אלו עוברין דף מ"ג דלר"א דדריש כי כל לרבות הנשים באיסור אכילת חמץ ופריך מדר"א דאמר השוה הכתו' אשה לאיש לכל עונשין שבתור' ומשני איצטריך סד"א הואיל וכתי' לא תאכל עליו חמץ ז"י תאכל מצות הו"א כ"ש באכילת מצה ישנו בב"ת חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה ליתנהו נמי בב"ת חמץ להכי איצטריך כי כל לרבות את הנשים ע"ש

ואתה דע לך כי ה' המאור ז"ל שלהי פסחים נעשה שו'אל מ"ט דרבנן דבאכילת סוכה כל אימת דבעי ליה למיכל איבעי לי לברוכי על ישיבת סוכה כל ז' ותי' מה שתי' ע"ע וה' בר"י ברסי' עת"ה תי' משם ה' מהרי"ך ז"ל דלא דמי דבשלמא גבי מצות סוכה כי קאכיל ומברך אמ"ע דבסוכות תשבו קא מברך כמו שמברכין אשאר מ"ע שבתורה אבל גבי אכילת מצה בז"י החג לית בה קיום מ"ע דאי בעי אכיל מצה אבל אי לא בעי למיכל מצה לא אכיל ושיעור הכתוב לא תאכל עליו חמץ זה הוא עיקר האמירה דאי בעית למיכל פת תאכל מצות דליכא מ"ע באכילת מצה אלא לשמירת הלאו וקי"ל דאין מברכין על שמירת הלאוין אלו דברי ה' ז"ל ואני עני רואה דסוגיא זו מנגדתו דסד"א למעבד כ"ש בעשה דאכילת מצה ישנו בלאו דל"ת חמץ וכו' וכן בתר הכי דנשים רבויינהו קרא אמר כ"ש בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה למ"ע הא קמן דתלמו' חשיב לה למ"ע ונהי דאי לא בעי למיכל לא כייפי' ליה הא מיהא כי אכיל קא מקיים מ"ע דאכילת מצה ז"י דה"נ גבי סוכה אטו מי מחויב אלא דמכי אכיל בריא בחיובא למיכל בסוכה ומקיים ממ"ד בסכות תשבו ז"י ונראה להליץ בעד ה' מהרי"ק ז"ל נהי דז"י תאכל מצות אינה מ"ע אלא לשמיר' לאו דל"ת חמץ הא מיהא כל דבר שהיה בכלל הז"י ליל הא' דבערב תאכלו מצות הכתו' קבעו לחובה ושפיר קאמ' תלמודא דסד"א כל שישנו באכילת מצה דהיינו בלילה א' ולפי המסקנא כ"ש בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה לא קאי אלא אאכילת מצה דלילה א' דאהדריה קרא לקובעו לחובה וה' המאור לא ניחא ליה לשנויי בהכי דשמעתא לא רהטא בהכי

הדרי בי מאי דדייקנא בדברי התו' דאמאי לא משנו כי היכי דליפטרינהו מדרשת כל שישנו והתוס' במנחות דף מ"ג בד"ה ור"ש וכו' הק' לר"ש דפוטר בנשים נידרוש כל שישנו בל"ת שעטנז ישנו בגדילים ת"ל כי היכי דמרבי' גבי אכילת מצה ותי' דהתם שאני דכתיבי בחד קרא עכ"ל וה"נ נהי דגבי מעקה העשה ול"ת כתיבי בחד קרא ושפיר הו"מ לדרוש סמוכין לר"ש סו"ס גבי השבת אבידה ושלוח הקן דכתי' בתרי קראי לא הו"מ למדרש כ"ש אמטול הכין משנו לה באנפא דשויא לכלהו אלא דבעיקר דברי התו' במנחות יש לעורר דהתם קאמ' תלמו' דריש כ"ש בל"ת שעטנז ישנו בגדילים ת"ל וכו' והתם בתרי קראי כתיבי ובריש ערכין תי' דאדרבא הוקשה כל התו' לתפלין ע"ש ואכתי לא איפרוק מחולשא דמאי חזית דסמכת אהא טפי עד שמצאתי להתו' ביבמות דף ד' בד"ה דכתי' וכו' שהרחיבו דבריהם בטו"ט ודעת ש"כ הק' הרי"מ דליחייבו נשים בצי' דאי' לן למי' כ"ש וכו' אע"ג דלאו הקיש הוא אלא סמוכין דתרי קראי נינהו מ"מ דרשי' הכי בפ"ק דערכין ובהתכלת וכו' וי"ל דהא דנשים פטורו' מצי' משום דיליף לה ראב"י דמ"ע שהז"ג נשים פטורו' דהוקשה כל התורה לתפילין והיקשה עדיף מסמוכי' עכ"ל מעתה עלו דברי התוס' במנחות כהוגן דבשלמא גבי אכילת מצה דכתי' בחד קרא דהוי הקישה אתי הקישה ומפיק להאי מילתא אבל בתרי קראי דלא הוו אלא סמוכי' לא אלימי לאפוקי מהקישה והיינו נמי מ"ד בערכין דאדרבא הוקשה כל התורה לתפילין דוק ותשכח

אמור מעתה דאי הוי השבת אבידה מ"ע שהז"ג לא מצי' למימר כ"ש לפוטרו כיון דבתרי קראי כתי' דלא הוו סמוכין לאפוקי מהשוה הכתוב אשה לאיש וכו' ועוד בה דא"נ מ"ע שהז"ג ליחייבי בהשבת אבידה דכ"ש בל"ת להתעלם ישנו בהשב חשיב דלחומרא מקשי' ואורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה כדכת' התו' התם בפסחים אלא כיון דהנו בתרי קראי דלא הוו אלא סמוכין אם הויא מ"ע שהז"ג לא דרשי' כ"ש לאפוקי מהקישה דתפילין אלא דגבי מעקה דכתי' בחד קרא דהוי הקישה וסיפיה מפ' לרישיה וא"נ הויא מ"ע שהז"ג הוו חייבים נמי אלא דהתו' ניחא להו לשנויי כלהו בחדא מחתא כדכתי' א"כ לפי המשוער נשים לגבי פ' זכור דהויא מ"ע שהז"ג פטירי דליכא למדרש ג"ש בלא תשכח ישנו כזכור בפה דהכא בתרי קראי כתיבי דלא . הוו אלא סמוכים ולא מפקי מהקישה כדאמרי'

ובר מן דין אשכחנא פתרי בחי' הריטב"א ז"ל שם בקידושין שתי' לקו' התו' והמשוער מדבריו ז"ל כפי מה שהעליתי בספרי זוטא במערת המכפלה דרוש בס"ד דגבי השבת אבידה אין תכלית ללאו מצד עצמו כגון ל"ת להתעלם דאם אינו מתעלם מאי. אית: ליה למעבד הא אין עליך לומר אלא כדי שהשב תאי' דבלא קיום מע' שבה אין חלות ומציאות ללאו שבה וכה"ג