משכנות הרועים רכ

בעשה דהשב תשיבם וזוהי שקשה לה' המאור ז"ל דשמיע ליה דעברה נמי משום ל"ת להתעלם אלא משום דרבא נקיט ברישא דמילתיה ראה את הסלע ונטלה לפני יאוש ע"מ שלא להחזיר עובר משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום ל"ת להתעלם והדר קאמר נטלה ע"מ להחזיר עובר על משום השב תשיבם ולמטה דהיינו ל"ת להתעלם ומסייע ליה להאי פי' מדקאמ' בתר הכי המתין לה עד שנתייאשו הבעלים אינו עובר אלא משום ל"ת להתעלם בלבד אלמא דבאמצעי' מיהא בהדי ל"ת להתעלם מלתא אחריתי והיינו השב תשיבם ע"ש דלפ"ד ז"ל מה יענה פי צדיק לקו' התוס' כיון דמשכחת לה דלא עבר אלא משום עשה גרידא וכבר השיגו הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות מזה ע"ע ומה שתי' התוס' עדיין לא נתחוורו בעיניהם ז"ל ולקמן יתבאר בס"ד

ואגב אורחין אמרתי אעלה על ספר ממ"ש אצלי ואם אינו ענין שייכות הס' הלז הא מיהא מטי ולא מטי מטי"ן אתמר כחדא שריין מראש מקדמי אר"ש אתיא אח'ל אח'ל מ"ד במצי' דף ח"י זכור בפה ואל תשכח בלב ומנאה הרמב"ם במצוה קפ"ט ובפ"ה מהל' מלכים הל' ה' וכת' הרמב"ן בפי' התו' זכור בפה שנקר' פ' זכור והוא ע"ד התם כתו' זאת זכרון בס' דלא אימא לעיוני ע"ש ואע"ג דלא אדכר התם למקרייה בצבור מ"מ ממילא שמעי' לה דקי"ל אין קריאה של חובה בס"ת אלא בי' דהוי בכלל דבר שבקדושה כמ"ש הב"י בפ"ח מה' תפלה ע"ש:

ואהא דאמרי' התם די"ז קסבר כל התו' כולה בכל לשון נאמרה כ' התוס' פי' הקו' שנתנה לקרות בכל לשון שרוצה לקרות בס"ת וק' שקרי' התו' אינה מדאורייתא אלא מדרבנן לבד מפ' זכור דהוי מדאוריית' עכ"ל והנה במאי דפשי' להו ז"ל דאין שום קריא' בתורה מדאורייתא הרב"ח א"ח סי' תרפ"ח אתמוהי קא מתמה דבפ' הכונס אמרי' דקריאת התורה מתקנת הנביאים היא ע"ש ואנכי לא ידעתי מהיכן פשי' ליה לה' ז"ל דקריאה בתו' מתקנת הנביאים הויא דאורייתא ומתמה א רבותי' בעלי התוס' ואדרבא מדבריהם נלמוד דתקנת הנביאים לא הויא דאוריית' ונלע"ד דכוו' ה' ז"ל דמהיכ פשי' להו דתקנת הנביאים לא הויא מדאוריית' ולאותבי' לרש"י דילמא רש"י יסבו'ר ול"ו ידע דתקנת הנבי' הויא מדאורייתא

שוב מצאתי דהאי מילתא אפליגו בה רבוו' דהמ"מ בפ"ג מה' חנוכה ס"ל דתקנת רבי' הויא מדאורייתא ומרן בכ"מ שם חלוק עליו בזה ואין כאן . מקומו להאריך

ובפ"ג שאכלו דמ"ז מייתי תלמו' מעשה בר"א שנכנס לבה"כ ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לי' ופריך והא קעבר אעשה דלעולם בהם תעבודו ומסיק מצוה דרבים שאני דהו"ל עשה דאלים טפי ודחי עשה הקל דלעולם בהם תעבודו וכ' עלה הרא"ש ז"ל מצוה דרבי' דכתי' ונקדשתי בתוך כ"ו דהיינו שמקדשי' את ה' בי' דאפי' הוי מילתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו להם עיקר מן התורה אפי"ה דחיא עשה דיחיד דלא מסתבר ליה דמיירי בי' דאורייתא כגון לקרות פ' זכור דהיא מדאוריית' דמשמע דבכל ענין מיירי עכ"ל מאי דפשי' ליה דאין להם עיקר מן התורה עיין בתשו' הרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' קס"ג בעי למימר דעובר לפני התיבה לקרות דבר שבקדושה הויא מדאורייתא ואין השבועה חלה עליו וע"ע בח"ג סי' רס"א ע"ש ומדברי הרא"ש למדנו דקרי' פ' זכור בי' מדאוריית' וא"כ אי הוה מוקמי' להך דר"א בקרי' פ' זכור צ"ל דהך עובדא בשבת הוה דתקנת חכמים היא להקדים זכירה לעשיה כדתנן במגי' דף כ"ט ולפ"ז ק"ט דאיך אפשר לאוקו' בשבת פ' זכור דבמאי שחררו אלימא דא"ל הרי את לעצמך משוחררני לך וכיוצא הא אמרי' בהשולח דף מ' וכולן בשטר אבל בדברים בעלמא לא הוי שחרור ופסק הרמב"ם בפ"ה מה'עבדי'ה"ג ע"ש וכו' וכ"ת דאי מוקמי' להך עובדא דמיירי בפ' זכור ה"ק נכנס ע"ש לבה"כ ולא מצא שם י' לקרות למחר פ' זכור דהויא מדאוריית' ובה שעתא שחרר עבדו וכ' לו הא ודאי ליתא דכי היכי דבנ"ד דאמ' אתי עשה ודחי ל"ת בעי' בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ה"נ נהי דעשה דרבי' חמיר טפי ודחי עשה דלעולם ב"ת הא מיהא בעי' דמיעקר העשה הקל לקיים עשה החמור הן אמת דבפסחים דף צ"ז בעי רבא למימר דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש תדע דלא אתי עשה דאכילת פסח מוח שבעצמות ולידחו ל"ת דעצם לא תשברו בו והק' התו' דילמא משום דבעי' דבעידנא דמעקר ל"ת מקיים עשה והכא בעידנא דקא משבר העצמות אכתי לא קא מקיים עשה דאכילת מוח והצ"ע והפיסקי תוס' כתבו היכא דלא אפשר לקיים העשה בע"א לא בעי' בעידנא דמעקר הלאו שיקיים העשה ע"ש וכ' המש"ל ברפ"י מה' ק"פ שכ' שזה תי' לקו' ע"ש ולפ"ד הללו יכולני לפת'ור דה"נ דכוותה כיון דא"א לקיים העשה בע"א לא בעי' בעידנא אלא שאני חוכך בעיקר דבריהם ניחזי אנן דעיקרא דמילתא הכי איתא בכ"ד אמרי' כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחי ל"ת ועלה אמרי' בכ"ד אימור דאמ' דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת וציצית בכלאים דבעיד' דמעקר ללאו קא מקיים לעשה וכו' אלמא אע"ג דא"א לקיים ב' הוא דאמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת הא מיהא תנאי היה הדבר דבעי דנא דמעקר ללאו קא מקיים לעשה וכבר עמדתי ע"ז באריכות והעליתי דר"ל כגון אכילת מוח שבעצמות א"א לה להתקיים בע"א בלא שבירת עצמות אבל ציצית בכלאים אפשר לה בטלית של צמר ומילה שאין בה צרעת אמטול הכין בעי' דבעידנא דמעקר מקיים

וכדו חמו'תי ראיתי או'ר לעט"ר מורי ה' בספרו הבהיר חק נתן בחי' לזבחים שם שכ"כ פי' דבריהם שמח לבי ותעלוזנה כליותי א"כ הדרא קו' לדוכתא כיון דלא מצי למיכתב ליה מע"ש דלאו בעידנא ובשבת לא משכחת לה חיבו חו"מ לאוקו' הך עובדא בפ' זכו' ואם נפשך לומ' דאי' מוקמי' לה בפ' זכור מצי' למי' דהא דקאמ' ושחרר עבדו לא הוי אלא בדברים בעלמא דסגי לאפקועי שעבודיה מיניה וקונה את עצמו וכופין את רבו לעשותו ב"ח כמ"ש הרמב"ם פ"ח מה' עבדים ה"ו ע"ש ומכי שחרריה בע"פ חזי לאיצטרופי בי' א"נ בק"ס דהרא"ש ז"ל סובר כדעת הראב"ד בהשגות פ"א ה"ג וכת' דק"ס מהני לקנות עצמו בכליו כמ"ש הרא"ש בפ' השולח שם והטי"ד סי' רס"ו ס"ך ואע"ג דק"ס אסור בשבת כדאיתא בירוש' ופסקו הרמב"ם בפ"ל מהל' מכירה מ"מ אינו מתבטל הקנין כמ"ש שם הב"י ולדבר מצוה דרבים לכתחי' כדיעבד דמי וה"נ אשכחן גבי מוסר בהמתו לגוי קודם השבת מותר להפקירה בשבת שלא יעבור על שביתת בהמתו וכמ"ש בטוש"ע א"ח סי' רמ"ו וכן לגבי ע"פ שחל בשבת דמותר להפקיר חמצו ומבטלו והביטול הוא מדין הפקר ועיין להרפ"ח סימן