משכנות הרועים ריט

תשובו' הרא"ש הניתנים למעלה ואחת מהנה הובאת בב"י י"ד סי' רכ"ח דרע"א ע"א ופסקה בש"ע שם סל"א דאין השבועה חלה על הנולדים ע"ש בהט"ז סקמ"ד וצל"ע כעת. ותבט עיני לה' כנה"ג שם בהגהב"י אות רנ"ה דרמי ומותיב דברי הריב"ש אהדדי דשמעינן ליה להרב ז"ל דסבר דהשבועה חיילא על הנולדים כמ"ש מהריב"ל ז"ל ואילו בסי' של"ה והביאה רבי' ב"י בח"מ סי' ר"ז כ' על דבר שיש בו אסמכ' אע"ג דאין הקנין גומר מ"מ השבועה מקיימת המקח אלא דלמאן דס"ל דבעינן מעכשו השבועה הויא כבד"ח וחייב לקיים המקח ע"י שבועתו ולא שנגמר מצד הקנין ונ"מ שאם מת אין היורשים חייבים לקיים המקח וכו' ע"ש אלמא אין השבועה חלה על הנולדים ואתה דע לך דמאי דתלי זייניה הרב ז"ל בדברי מוהריב"ל ולא בדנפשיה משום דהאמ' דהריב"ש מודה לדברי הרא"ש דחרם דוקא הוא דחל על הנולדים ולא שבועה וענין פלגש בגבעה חרם הואי וכמ"ש במד' ילמדנו ושבועה דנקט הריב"ש ז"ל במלתיה ל"ד דלאו להאי מלתא איתשל והך דבני בישן מדין חיוב נגעו בה דאלת"ה תקשי מינה להרא"ש ז"ל וכדכתי' בעניותי' אמטו להכי שפיר פסיק ותני בסי' של"ה שאין השבועה חלה על היורשים אבל השתא דהרב מוהריב"ל ז"ל שמיע ליה בדעת הרא"ש שהשבועה חלה על הנולדים שפיר ק"ל להרב כנה"ג תשו' הריב"ש אהדדי כנלע"ד

(קי"ג) הסכמה. להיות שבתי דינין קמאי וקמאי דקמאי זלה"ה היו דנין במכירת החזקות שאם לא נמלכו בשותף ובבן מצר ונכתב השטר וחתים עליה סופר מתא זכה הלוקח במקחו וידי השותף והמצרן מסולקת ממנו והסופר ענוש יענש אי לזאת הוספנו בו דבר חדש אנחנו צעירי הצאן שתי בתי דינין בעיר א' והסכמנו שלא יסתלק כח השותף והמצרן אלא אי חתימי על ספר המקנה תרי סהדי סופרי. מתא דוקא והסופרים מענישין אותם כפי . ראות ב"ד על שלא נמלכו בשותף ובבן המצר. גם בענין השכירות אי דיינינן בה דינא דשותף ובן המצר עלתה הסכמתינו דלא דיינינן בה דינא דבן המצר ושותף אלא דוקא אם רוצים להשיא בה את בנו או להשכירה לבנו השוכן אתו בדוחק וזולתי זה יוכל בעלה להשכירה לאחרים לבל מי שיכשר בעיניו שהוא הגון ולית בה דינא דב"מ ושותף וקבלנו על עצמנו ועל כל הדורות הבאים אחרינו תקנה זו כחומר וכחוזק כל תקנות הצבור הנעשים בישראל עד עמוד הכהן הגדול לאורים ותומים והיה ה' למלך על כל הארץ כיר"א הלא כ"ד עמוסי התלאות לרבות כל מיני קטנ'יות החותמים פה מתא תונס יע"א בסדר ושמרת ועשית אותם משנת ההיכ"ל להבנו"ת לפר"ק היא התקס"ג והכל שריר ובריר וקים

הצעיר שמואל כהן ס"ט

יצחק ע"ה עוזיאל אלחאייך ס"ט אברהם שייב ס"ט

ע"ה דוד טייב ס"ט דוד גג' ס"ט הצעיר אברהם אבוקארא ס"ט

ע"ה חזקיה יצחק מזרחי דידיע שרעבי ס"ט

הצעיר משה סוזין ס"ט

יצחק טייב ס"ט

אליהו חי בורנ'ל

ס"ט

(קי"ד) הטבה ראובן מכר לשמעון חזקת קרקע באלף זוז ועשה לו שטר הטבה שאחר זמן כשיביא לו מעותיו יחזיר לו הקרקע ובתוך הזמן ההוא עמד שמעון ומכרו ללוי באותם הדמים ולא הודיעו מענין ההטבה ואח"ך חזר לוי ומכרה ליהודה בת"ת זוז והנה בעתה בא ראובן מרה קמא דארעא כי מלאו ימיו לפדות את הקרקע מיד שבידו עכשו דכלהו מחמתיה דשמעון קאתו ושמעון הוא ניהו מחייב לאהדורה לבעלים כמ"ש בשטר ההטבה שבידו עמד השואל ושאל היכי לדיינו דייני להאי דינא מי אמרי' כיון דראובן מידי יהודה קא מפיק לה ויהודה ת"ת זוזי הוא דיהיב בזביניה מאי דיהיב הוא דשקיל טפי לא או"ד דהשתא מיהא דאתא מחמתייהו דלוקחין קמאי בין לזכות בין לחובה והרי הוא במקום שמעון קאי ושקיל מניה אלפא זוזי ואת"ל דיהודה לא שקיל אלא ת"ת זוזי כמה דיהיב אכתי צריכים אנו למודעי אי זכי בהך מאתיים זוזי לוי דאפסיד ואוזיל בזביניה או"ד שמעון הוא דזכה בהו דעל דידיה רמייא לאהדורי ארעא למרה ולאפוקה מידא דיהודה יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב אשכחן גבי שומא הדרא דאיתא לה בפ' המפקיד דל"א דקאמ' תלמודא פשיטא שמו ליה לב"ח ואזיל איהו ושמה לב"ח דידיה אמרי' ליה לב"ח ב' לא עדיף את מגברא דאתית מחמתיה ע"כ דכי היכי דב"ח קמא בעי למיהדר ליה למאריה דארעא ה"נ ב"ח בתרא בעי למהדר ליה דתרוייהו חד טעמא משום דכתיב ועשית הישר והטוב וחשיב כאילו אהדרה ללוה דידיה דדינא הוא דאתי לוה קמא ומפקא מב"ח דידיה וכתב עלה הרא"ש ומטי בה משמיה דהרמ"ה ז"ל דהב' ידו על העליונה דאי שמוה לקמא בק"ק ולבתרא בק"ן נוטל מאתים ופסקו הטור סי' ק"ג ס"ח ומרן בש"ע שם ע"ש ולפ"ז נראה דהה"נ בנ"ד דיהודה הוא הזוכה בהך טופיינא ואכיל הלה וחדי מיהו נראה לחלק דשאני התם כיון דמידע ידע דאתי לוה ופריק אדעתא דהכי נחית מעיקרא דזבינא מעליא היא אלא דרחמנא אמר דתיהדר משום ועשית הישר והטוב אבל בנ"ד דלא אסיק אדעתיה דאיכא הטבה והשתא הוא דאגלאי מלתא דבע"כ בעי לוקח קמא לאהדורי הו"ל כמוכר דבר שאינו שלו דמהיכא תיתי דליהוי לוקח בתרא ידו על העליונה דנעשה כעושה סחורה בפרתו של חבירו ועיין למרן בש"ע סי' ש"ז ס"ה ובהש"ך סק"ב ובעלמא קי"ל דכל מלתא דלא אסיק אדעתיה למזכי בה לא זכה

השבת אבידה קי"ל ראה את הסלע ונטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ואח"כ נמלך עליה שלא להחזיר עובר משום השב תשיבם כמ"ש בטוש"ע סי' רנ"ט ע"ש והיא מימרא דרבא בפ' אלו מציאות דכ"ו ודעת רש"י והתוס' כדעת רבי' דלא עבר אלא משום השב תשיבם דמשנטלה ע"מ להחזיר תו לא עבר משום ל"ת להתעלם דהרי לא העלים עינו ממנה כמ"ש רש"י ז"ל ובהכי אתנח להו להתוס' מ"ד בקידושי' דף ד"ל ת"ר מ"ע שלהז"ג נשים חייבות וקחשיב אבידה דנשים חייבות דהויא מ"ע שלהז"ג וק"ל דא"נ הויא מ"ע שהז"ג ליחייבו דהא כתי' בה לאו להתעלם ותי' דאיצטריך לטעמא דשלהז"ג להיכא דמשכחת לה דאין בהשבת אבידה אלא עשה כי הא דרבא ואי הויא מ"ע שהז"ג. נשים פטורי כשנטלת' לפני יאוש ע"מ להחזיר ואח"כ נמלכה בדעת' שלא להחזיר אהא איצטריך לטעמא שלהז"ג לחיובי נשים