משכנות הרועים ריח

לעשות תקנה עליהם ועל זרעם כמו שמצינו בפלגש בגבעה שלפי שנשבעו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה נאסר הדור ההוא והיו אסורים הדורות עד שהוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו הא אילו אמרו ממנו ומבנינו או שאמרו סתם היה חל החרם אף על דורות הבאים אלו תמצית דבריו ז"ל והנה התקנה של הקידושין לא היה בה חרם או שבועה רק הסכמה בעלמא ושפירא ליה מלתא דקיימא עליהם ועל זרעם הילודים ואשר עדין לא היה ומהך דתניא רשאין בני העיר להתנות וכו' והתם לא קתני לא חרם ולא שבועה ובהך דבני ביישן נמי דמייתי הרב ז"ל בתר הכי ע"ש ובבני ביישן לא הוה לא חרם ולא שבועה כדכתיב' וא"כ בפלגש בגבעה אמאי הוצרכו לשבועה בהסכמה גרידא תסגי להו ועוד יש לדייק בדברי הרב ז"ל שמתחילה כתב שלפי שנשבעו איש ממנו וכו' אלמא שבועה הוות ואח"ך כתב או שאמר סתם חל החרם אף על הדורות הבאים וכו' עכ"ל דחרם מאן דכר שמיה הן אמת כי בראש אמיר כתוב לאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין לאשה ואח"ך נאמר מה נעשה להם וכו' ואנחנו נשבענו בה' לבלתי תת מבנותינו להם לנשים הרי שאינו מזכיר אלא שבועה ואל השלשה לו' בא ואנחנו לא נוכל לתת מבנותינו להם לנשים כי נשבענו בה' לאמר ארור נותן אשה לבנימין וידוע כי ארור בו שבועה בו חרם ע"כ צ"ל דהרב ס"ל שהיה ג"כ חרם בדבר ושבועה כדאמרן וחרם מכלל ארור אלא דמהא לא אירייא לענ"ד דע"כ לא אמרינן דחרם בכלל ארור אלא היכא שלא הוזכר באותו ענין דברת השבועה אלא היכא דבפירושא אתמר שהיתה השבועה אע"ג דכתיב נמי ארור אשבועה דכתיב בקרא קאי ואל השאלה הא' מ"ט הוצרכו לשבועה הקרוב אצלי שכל הסכמה שעושים בני העיר למגדר מלתא כהך תקנה של הקידושין או לדבר מצוה ותוס' כבוד שבת כהך דבני בישן וה"נ בתקנה דרווחת המזונות שלא לקלקל השורה יש כח בידם לקיים כל דבר בלי שום אלה ושבועה אלא בהסכמה והנהגה לחוד תסגי להו אבל כהך דבני בנימין ע"ד פלגש בגבעה לאסור לתת להם נשים אדרבא נר' שהדבר עצמו אינו הגון לפני מ"ש והיה העולם ע"כ הוצרכו לחזק הסכמתם ע"י חרם ושבועה וכן מפורש יוצא בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא הריב"ש שם וז"ל אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף הבנים חייבים לנהוג באותו גדר כדאמ' וכו' בני בישן וכו' עכ"ל למדנו מדבריו ז"ל דבדאיכא גדר וסייג לתורה בהסכמה לחוד סגיא עליהם ועל זרעם ומדייק לה הריב"ש דחל על הנולדים ממה שדרשו בפרק י"ן דקכ"א ממנו דמשמע דוקא ממנו ולא מבנינו הא אם אמרו ממנו ומבנינו חל על הנולדים החרם ע"ש ובהך דפלגש בגבעה כבר כתבתי דה' ז"ל זמנין קרי ליה שבועה וזמנין קרי ליה חרם ובתרוייהו סבר לה מר דחייל על הנולדים ואין זה דעת הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ה' סי' ד' דפשיטא ליה דהשבועה אינה חלה על הנולדים דא"א להשביעם אבל נדוי וחרם חל על הנולדים וההיא דפלגש בגבעה חרם הוא כמ"ש בילמדנו עש"ב גם בכלל ז' סי' ט' כתב דא"א להשביע את הנולדים לאחר זמן וכו' ע"ש והביא ראיה ג"כ ממדרש ילמדנו המובא לשם וכלשון הזה כתב ג"כ בסוף כלל יו"ד ע"ש והנראה דהא דפשיטא ליה להרא"ש המעוז ז"ל דא"א להשביע את הנולדים לאחר זמן ה"ט משום דהשבועה למיסר נפשיה אחפצא ועיין בטור י"ד ריש סי' רט"ו ואין כח ביד האב לאסור שום חפצא על הבנים אבל חרם ונדוי הוא כעין קללה שמקלל את העובר ע"ד אבותיו כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הנאמרים באמת ומעתה גם מ"ש הריב"ש בתשו' בכלל דבריו בשבועה הכונה הוא על החרם ופשיטא דשמיע ליה להריב"ש מ"ש בילמדנו שהביא הרא"ש בתשובה. גם אשו"ר למהר"ם אלשקר ז"ל בתשובה סי' ע"ח שנשאל לפניו בענין הקידושין כמו שנשאל הריב"ש ורוב. דבריו וראיותיו כמ"ש הריב"ש וסו"ד הביא דברי הריב"ש ובתוך דבריו הביא דברי הרמב"ן במשפט החרם שכתב וז"ל וכדאשכחן נמי בפלגש בגבעה שנשבעו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה ונאסר הדור ההוא ואפי' הדורות הבאים היו אסורים אי לאו דכתיב אשר יתן ממנו דמשמע ממנו ולא מבנינו כדדרשי' בפ' י"ן וכו' עכ"ל עין רואה שלא הזכיר אלא שבועה וקאמר שאפי' דורות הבאים היו אסורים וכו' ופליאה דעת ממני איך עין של מעלה לא שלטה מ"ש בילמדנו פ' וישב אר"ע החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם צא ולמד וכו' תדע לך כח החרם שהרי השבטים שקנאו על פלגש בגבעה והחרימו שיבאו כל ישראל מקטון ועד גדול שנאמר כי השבועה הגדו' היתה לאשר לא עלה אל ה' אל המצפה וכו' וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם הוא השבועה וכו' ע"כ עין רואה דפשיטא ליה לבעל המדרש דלא הויא התם שבועה אלא חרם אמטו להכי חלה על הנולדים דהוי כעין קללה כמ"ש הרא"ש ז"ל אבל השבו' א"א להשביע הנולדים לאחר זמן והא דקאמר ר"עק השבועה היא החרם והחרם הוא השבו' אע"ג דלדעת הרא"ש ז"ל לא ראי זה כראי זה דהחרם חל על הנולדים אבל השבועה א"א להשביע את הנולדים נראה שדעת הרא"ש דר"עק אקרא קאי ודריש דכל היכא דכתיב שבועה היא ג"כ חרם לענין שיחול ג"כ על הנולדים וכן כל היכא דכתיב חרם הויא נמי שבועה בכלל לענין חומר בשבועה מבנדוי וחרם אבל בשאר אינשי שנשבעי' על איזה דבר אינם יכולים להשביע את הנולדים וענין בנימין חרם הואי וכמו שנתבאר ושמעי' מדברי הרא"ש ז"ל דלא שני לן בין יחיד המשביע את בניו לרבים המסכימים להשביע את בניהם דכולהו אינם רשאים להשביע את הנולדים לאחר זמן מדהוצרך לאוקומי דפלגש בגבעה דחרם הואי ולא קאמר דרבים שאני וכן בחרם חל על הנולדים בין יחיד ובין צבור כיון דקללה היא כל אפיא שוין אמנם בהנהגת סייג וגדר לתורה אפילו בלא שום חרם ושבועה חל על בניהם כהך דבני בישן וכמבואר לעיל וש"מ נמי מדברי הרא"ש דבשבועה א"א להשביע הנולדים ואפי' במפרש שמשביע ג"כ את בניו שיולדו לו לאחר מכאן דדייק מדכתי' ממנו ולא כתיב ומבנינו משמע דאי הוה כתיב ומבנינו גם הבנים היו אסורים והתם משום דחרם הוא אבל בשבועה א"א להשביעם וה"ט כדכתיבנא משום דבאיסור נפשיה אחפצא לא מצי למתסר החפצא על מה שעתיד לבא משא"כ חרם דהוי לשון קללה וכשעובר חלה עליו כמ"ש הרא"ש

אמור מעתה זו היא שקשה במה שראיתי להרב מוהריב"ל ז"ל בס"ג סי' ד"ן דפשיטא ליה דהחרם חל על הנולדים ומספ"ל בשבועה אי חלה נמי על הנולדים או לא והדר פשטה מתשו' הריב"ש סימן שצ"ט אשר הובאת לך. ואתמהא איך העלים עין מג'