משכנות הרועים ריז

אלא לגור שם חייב אבל לענין פסי העיר ומסין ותשחורת אע"ג דירד להשתקע לא מחייב אלא כל ששהא בעיר יב"ח כל כמה דלא עביד מעשה שקנה בית דירה דמעשה גדול הוא ומחייב לאלתר אפי' בפסי העיר ומסין ותשחורת דמעשה רב הוא ואלים טפי דבהנך בעי' דהוי כבני מתא ולא מקרי. מכלל בני מתא אלא לאחר יב"ח אבל לענין צדקה רמיא אכולהו יתבי מתא אע"ג דעובר אורח הוא וכההיא דתניא החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום כל ששהא שלשים יום מיקרי מיתבי מתא והתם עובר ממקום למקום הוא וכן בקדש חזיתי להריב"ש ז"ל סי' קל"ב שכ"כ ומהך דתניא החמרת והגמלת וכו' ע"ש ודברי הנ"י שכ' כדמוכח בגמ' להא נמי איכוין וכמ"ש הנ"י וז"ל וכשלא עמד שם יב"ח אפי' ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר לכל מילי אלא לקופה וכו'. אתה תראה מ"ש המרדכי בשם רבי' ברוך בס' החכמה דהא דקתני יב"ח הרי הוא כאנשי העיר מיירי דוקא דומיא דהחמרת והגמל' העוברת ממקום למקום ונשתהא שם אבל אדם הבא לדור להשתקע שם הוי כקונה בית דירה וכו' אלא דהדר ביה ממ"ש בירושלמי וסיים ומכאן יש לפסוק דאין לחייב אדם במתנת ואין להטילה עליו עד יב"ח ע"ש שהאריך ואח"כ הביא תשו' רבי' אביגדור שאם יש מנהג בעיר שאיש הבא אל עיר נושבת יהודים תוך יב"ח שאינו יודע לפוטרו ע"ש שהאריך בתורת המנהגים ונראה דרבינו ברוך לא פליג אדברי הנ"י אלא בירד להשתקע לחייבו מיד ולאלתר אבל לאחר יב"ח מודה הוא אפי' בירד לגור שם מחייב בפסי העיר והטלת המסים וכ"ש אחר שהביא דברי הירוש' וזה ברור ומדבריהם למדנו שהאורח תבא לגור בארץ נושבת מהיהודים ותיקנו להם תקנה ונהגו בה מנהג הוא נכלל בכלל הסכמתם ואע"פ שאינה מן הדין מיכף כייף למנהגי העיר ותקנותיהם שעל דעת כן יבא האורח להתגורר בערים שדרים בהם ישראל ולקמן ית' בס"ד וכן מתבאר מדברי הריב"ש ז"ל שם שנשאל על קהל שעשו הסכמה בכח חרם ונדוי שכל מי שיבא לדור אצלם שיתחייב לפרוע עמהם בכל הוצאותיהם וצדקותיהם ובמסי' ובכל צרכיהם ויש בקהל סוחרים וכו' ואנשי זרוע וכו' שלא יפרע וכו' והשואל חייב אותם וע"ז באה תשו' ה' ז"ל מהך דפ"ק דב"ב הניצבת עמך בזה ומסיק פסיק ותני ומה שכתבתי הוא מן הדין ואף אם לא היה בקהל הסכמה בזה וצ"ל כשיש הסכמה בעיר שהבא לדור בקהל על דעת הסכמותיהם הוא בא ומתחייב בהם וכו' ע"ש ובסי' שצ"ט כתוב למ"ר בתוך דבריו וז"ל והבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבין לעשות כתקנתן והרי הם כאילו קבלו עליהם בפירוש כל תקנות העיר בעת בואם כל שאין דעתם לחזור וכו' וכ"ש בענין ממון כגון הקנסות שהסכימו מו בתקנותיהם שיש לנו לומר שקבלום עליהם כשבאו לדור שם בעיר ההיא והרי הם כבני העיר ובכלל תקנותיהם ע"ש ומ"ש כל שאין דעתו לחזור ר"ל להתחייב אפי' תוך יב"ח אבל אם שהה שם יב"ח. אע"פ שדעתו לחזור חייב כמו שהוכיח מהך דחמרת וגמלת שהביא בסי' קל"ב ותמ"א דף שע"א ע"א ובשיטת הנמק"י אמרה למלתיה זה פעמים דברתי בהא ומרן הב"י הביא תשו' זו בח"מ ריש סי' קס"ג ע"ש ובי"ד סי' רי"ד הביא התשובה דסי' שצ"ט והעלה אותה על שלחן מלכים לך נא ראה אחרי כתבי זה מצאתי להרב ד"ן בח"מ סי' כ"א שאול נשאל על יחידים מבני טבריה שבאו לצפורי ונשתהו שם יותר מג' שנים וכל משאם ומתנם בציפורי ושואלים מהם שישאו ויתנו עמהם בעול המסים כיון שנשתהו יב"ח ובני טבריה טוענים שכיון שלא עקרו דירתם מטבריה דעתם לחזור למקומם ואין מוטל עליהם לישא בעול המס עמהם ועוד שכבר פורעים המס במקומן ואין אדם פורע בב' מקומות ובני צפורי טוענין שבמקו' שנושאין ונותנין מוטל עליהם לפרוע מס והשיב שהרב ד"ג ז"ל נשאל ע"ז ובכלל דבריהם ז"ל מאי דכתי' בעניותי' ת"ל וע"ע לה' נאמן שמואל סי' צ' וה' כרם שלמה מסי' פ"ב והלאה וה' בית שלמה ח"מ סי' ל"א וע"ע לה' כנה"ג ח"מ סי' קס"ג מה שציין בזה כמה דעות גדולי המחברים נו"ן וא"צ להאריך עוד כי האנשים האלו כבר נשתקעו פה מתא יע"א ומהם נשאו להם נשים מפה ומהם קנו בתים וחצירות ועתה השיאו לבניהם ולבנותיהם ועוד אכלם בפיהם מהמקולין של ק"ק פורטו' ולא זו אף זו ויוסיפו עוד לחטוא ולהחטיא זולתם שקונים צאן ובקר מידי ש"בש ונוטלים מהם כדי סיפוקם והיה הנשאר מוכרים אותו לבני ק"ק מסתערבים ונמצאו שתים רעות גזל הצבור ועוברי על חרמי צבור אנשי קדש זיע"א מה מענה בפיהם להשיב אמרים ומה שסמכו עצמן על מה שחזרו ג' מב"ד וגילו אוזן שאם דעתם לחזור אינם בכלל החרמות הנז' קושטא קאי הנה יביעון בפיהם יום יום כי לבם נכון לחזור זולתי קול בפיהם ואין בפיהם נכונה ועוד בה כי הב"ד גילו דעתם קודם שכתבו הני שיטין רהטי רהוט כי אנוסים היו מחמת חמת המציק גלוי לכל העמים אין די באר

עתה אקום לבאר משפט המוכרים לאנשים הללו וכ"ש לבני ק"ק מסת' אי קיימי בלאו דלפני עור לא ת"מ או לא ת"ש הא דתניא המושיט יין לנזיר ה"ז עובר משום ול"ע לת"מ ש"מ אעג"ב דהמושיט לאו נזיר ולדידיה שרי ליה מאריה לשתות יין הא מיהא כיון דהמקבל נזיר הוא ולדידיה אסיר קעבר משום ולפ"ע וכי היכי דהתם אע"ג דאין היין אסור אלא משום דנדר נזירות ה"נ אע"ג דבשר כשר הוא ומשרא שרי מ"מ כיון דגודא רבה שרי עליה חרמי צבור לאסור איסר קרינן ביה שפיר ולפני עור. ובטרם תחיל האר"ש אמרנו נבא העי'ר אם חלה ההסכמה הלזו על הנולדים אחריהם או לא בריש אמי'ר אציגה נא עמך הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו דף ן' דלא הוו אזלי מצור לצידן במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר"י א"ל אבהתן הוה אפשר לון אנן לא אפשר לן א"ל כבר קבלו אבהתכון עליכון שנאמר שמע בני מוסד אביך ואל תטוש תורת אמך ע"כ מהכא משמע שאע"פ שהאבות לא קבלו ע"ע הנהגה זו בנדר או שבועה או חרם אפי"ה מחוייבים בניהם אחריהם לקיים כל דבר אשר נהגו עצמן האבות בהנהגה טובה וישרה ואע"פ שאבותיהם היה ספק בידם לנהוג אותה הנהגה והבנים לא אפשר להו אכתי גודא רבה שדייא עלייהו משום אל תטוש תורת אמך וכ"ש שהם בעצמם אינם יכולים לבטל הנהגתן. גם אשו"ר להריב"ש בתשו' סימן שצ"ט שנשאל בקהל שהסכימו שלא לקדש אשה אלא בועד ממוני הקהל ויו"ד בני אדם ושאם עבר וקידש קידושיו בטלים אם חלה ההסכמה גם על הדורות הבאים אחריהם. והשיב דהרשות ביד בני העיר לתקן ולגדור כפי מה שיראה להם ושאף הקטנים בכלל תקנתם לכשיגדילו שאל"כ בני העיר היו צריכים לחדש תקנתם בכל יום מפני הקטנים שנעשים גדולים וזה דבר בטיל ואף הנולדים לאחר מכאן שהרי יכולין הצבור