משכנות הרועים רטז

ביטול דברי הברית הזה הן ע"י עצמו הן ע"י אחרים יחולו על ראשו הנדויים הנז"ל ופתו פת גויים ויינו יין נסך ולא ימנה בעשרה ולא יצטרף לשלשה חמת ה' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ושומע לנו ינעם ויבלה בטוב ימיו ושנותיו בנעימים עד עמוד הכהן לאורים ותומים כה דברי המסכימים על דברי הברית הזאת הכתובים לפרט יום ז' לח' מנחם יה"ל בסדר ואנו אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת ש' תתק"א ליצירה והכל שריר וקיים. ע"כ נוסח התקנה שב"ד של כת הקודמים נו"ן זיע"א. ודין נוסחי תקנה תניינא

ולאז"ר כן באו אנשים סוחרים ממלכות ישמעאל ופשטו לקנות בשר מאת זובחי הזבח מהמקולין של ק"ק פורטוגיז ואשר יבא מהערים ההם רש דל והלך מתפרנס מהקופה של ק"ק מסתערבים בין בחיים בין במות והוכיחום הב"ד כפעם בפעם וימאנו בכתף סוררת ולא שמעו לקול מורי' מפני היד שנשתלחה והזרוע רמה ובהיות שאין כחן של ישראל אלא בפיהם . עמדו הב"ד בועד ששים המה מלכ'ות מאן מלכי רבנן והחרימו עוד בכל אלות הברית תצלנה אזן משמוע הכל בכתב מפרש ודי"ן:

וכעת ראה ראינו והנה שערוריה פשתה המספחת שכמה אנשים מקהל עדתינו קונים הבשר משלהם ובזה שתים רעות עשו שמעלו בחרם ה' ה' יכפר בעד וגרמו ביטול החילוק של החכמים והעניים הקבוע להם מאת הגזבר כמה שבתות וכן ראינו שהבאים משאר ארצות שאינם מהקהל גורניזיס קונים הבשר משלהם אף שהחכמים והעניים הבאים מאותן ארצות מוטל עלינו מחייתם ופרנסתם וצורך קבורתם ולא על קהל גורניז וזהו חוסר גדול. ובפרט בדור הזה שרבו החכמים ולומדי תורה ה' ישמרם ורבו העניים אשר עיניהם תלויות לפרס שלהם אשר יוצא מבית המטבחיים שכמה שבועים שבעה שלא לקחו מחייתם ופרנסתם מחמת שאין הקומץ משביע את הארי שכמה בעלי בתים מקהל עדתינו וכן הבאים משאר ארצות קונים משלהם וכלתה פרוטה מן הכיס אשר ע"כ קמנו ושנסנו מתנינו ואזרנו חלצנו אנן ב"ד דחתימי לתתא וחכמי העיר גדולים וקטנים לאחוז בעקבי קדמונינו זלה"ה אשר מימיהם אנו שותים לחדש תקנתם לגזור בגזי' עירין ובכל החרמות והנדויים הנז' בתקנה הנז' על כל מי שקונה בשר הן הראש וכו' כנז"ל מבית המטבחיים של הגורניזיס בין מבני קהלתינו בין עשיר בין עני בין הבאים משאר ארצות שאינם מהקהל גורניזיס הם בכלל החרם ולא על הקונים בלבד אלא גם על המוכרים בבית המטבחיים שלהם שעוברים על לפני עור לא תתן מכשול חל החרם הנז' ודברי הברית הזאת שרירין וקיימין מו"ע ושומע לנו ישכון בטח ושמ"ר בס' לא תשיג גבול אשר גבלו ראשונים ר"ח אלול שנת עד עת קץ והכל שריר וקים וחתימי עלה ראשי אלפי ישראל ושאר רבנן ששים המה כמדובר ולפי שיצאו עוררין מהאורחים התפסנוהו שרירי חזרו ג' מהב"ד החתומים וכתבו אילין שיטין ודי"ן

אנן מגלים אזן כל קורא בפתקא דנא שהסוחרים הבאים מאר'גיל יע"א אפי' באו עם נשותיהם אם דעתם לחזור לעירם אינם בכלל זה החרם ועל כל ישראל שלום

ועוד חזרו ב' מהב"ד וכתבו וז"ל הנה אנחנו מגלים אזן כל קורא בפנקס זה מאחורי הדף כל החרמות הכתובים והחתומים בו הם על מנת שאין אנחנו מקבלים עליהם ערבות אלא כל אוכליו יאשמו איש בחטאו יומת ואנחנו נקיים עכ"ל

הן היום עין רואה עודם מחזיקין לקחת בשר מהמקולין של ק"ק פורטו' יורה המורה לצדקה אם יש לעמוד כנגדם בכל עוז ותעצומות בכל כח האפשרי לרדותן לבלתי יקחו בשר מהמקולין של ק"ק פורטו' או לא. ועוד בה יורה יורה דעה דאי מדינא אסיר להו מכח ההסכמה שהיא בחרמות א"כ מאן דמושיט ומזבין ליה קעבר משום ולפני עור לת"מ דודאי לא מצי שקיל מדנפשיה דזבינא בעי על הכל יבא דברו הטוב כדת של תורה ושכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא'ין ת"ח הא ברפ"ק דב"ב דף ז' כמה יהיה בעיר ויהיה באנשי העיר י"ב חדש קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ורמינן עלה מדתניא שלשים לתמחוי ג"ח לקופה ששה לכסות ט' לקבורה יב"ח לפסי העיר ומשני א"ר אסי א"ר כי תנן נמי מתני' יב"ח לפסי העיר תנן ע"כ ופירש"י שלשים יום לתמחוי וכו' שהגבאי גובה ממנו ע"ש ור"ל דחובא רמייא עלייהו למיהב כל מלתא בזמנה וכ"כ הנמק"י והרמ"ה בסי' פ"א ע"ש וכתב הרי"ף והרא"ש וז"ל ש"מ דכל ה"מ חיובא נינהו ומפקינן מנייהו בע"כ דומיא דפסי העיר עכ"ל והיינו מדאו' למתני' דקתני יב"ח לפסי העיר וקתני כופין זה את זה לעשות וכו' ש"מ דבריי' דתני להו להנך מילי דבשיעורא תליין בהדי פסי העיר למימר דכולהו בחדא מחתא נינהו. גם הרמב"ם פ"ט מה' מתנות עניים דין י"ב פסק דכופין אהנך דתמחוי וקופה וקבורה ע"ש וכתב עוד הנמק"י דלאו דוקא פסי העיר שהם תיקוני העיר אלא ה"ה למסין ולתשחורת ע"ש וכן מצאתי שם להרמ"ה ז"ל שכתב שם וז"ל ומסתברא דה"ה למיני מסין ותשחורת שנותנים למלך דכלהו נטירותא דמלכא נינהו עכ"ל. גם אשו"ר להרא"ש בשם רבי' הלוי בן מיגאס שכ' וז"ל ויראה לי דכל מיני מסים מידי דנטירותא נינהו כי הם השומרים אותנו בין העמים כי מה תועלת יש לקצת אומות בנו לשמרינו ולהושיב אותנו ביניהם אלא בשביל הנאה שנאותין מאת ישראל לגבות מהם מסים וארנוניות עכ"ל. שוב מצאתי לימוד ערוך הוא בידינו בירושלמי התם דקאמר לפסים ולזמיונות י"ב ופי' ה' שדה יהושע שהזמיונות הם המסין והביא ראיה מהמדרש ואתמהא על הנך רבוותא ז"ל דתלו זנייהו בסברא ולא בגמ' וצ"ע כעת ועיין בערוך ערך זמיון ע"ש. וכתב הנמק"י וז"ל מוכח בגמרא דאפי' לא ירד להשתקע אלא לגור כיון שעמד שם יב"ח הרי הוא כאנשי העיר לכל מסים ותשחורת ולפסי העיר ולכל העניינים דבני העיר ממש וכשלא ירד שם יב"ח אפילו ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר אלא לקופה ולתמחוי ולכסוי ולקבורה בזמנים ידועים כדמוכח בגמרא עכ"ל ומסיים בה הנמק"י אהא דתניא המודר הנאה מיושבי העיר כל ששהא שלשים יום אסור ליהנות ממנו פחות מכאן מותר ליהנות ממנו כתב וז"ל ומדאמר סתמא דבפחות מותר ולא חילק בין ירד להשתקע או לגור ש"מ דאין הענין תלוי בין אם ירד להשתקע או לגור אלא בזמן שאם עמד יב"ח הוי כאנשי העיר ממש ואי לא לא אלא למילי דאמרי' בסמוך עכ"ל ומדבריו למדנו דלהנך מילי דקופה ותמחוי וכו' ואע"ג דאכתי לא מקרי בר מתא ואין דעתו .להשתקע