משכנות הרועים רטו

(קיב) הסכמות הקהל מודעת זאת שאול נשאל שאלה בבעלים כדת מה לעשות עפ"י התורה מפי סופרים ומפי ספרים בעיר א' מערי מלכות ישמעאל שדרים בה ישראל שנות מספר יתר על ת"ת שנה מנייהו מלכי רבנן נינהו ומנייהו אפרכי לעמוד לשרת בחצר בית המלכות שכל דברי המלכות נחתכים על פיהם ומוצאיו ומובאיו מן היום ההוא והלאה עוד היום ואחרי מופלג רבות בשנים נקבצו באו יחידים מערי מלכות אדום. לגור שם ואיתדר להו בשובה ונחת תגרי מתא איקרו ובכל יום ויום קרבו ויאתיון אנשים סוחרים מערי מלכות אדום וישכנו לעד ברבות הטובה ולעולם הם נטפלים לבני ק"ק מסתערבים כי להם משפט הבכורה מכמה אנפי נהירי ולעולם הם מתפללים בכלל הק"ק מסתערבים וגבאי ב"הכנ הגדולה עמדו וייחדו להם מקום בבה"כ ועדיין נק' על שמם עד היום הזה ואף גם זאת הם קונים בשר מהמקולים של בני יש' מסתערבים בשומא שקצבו גזברי הק"ק מסת' כאשר יושת עליו המעט הוא אם רב וכל שבחא ורווחא דאתיא ממכירת הבשר ושאר קבוצים מכללות בני העיר המה יעלו ויבאו ליד גזברי ק"ק מסת' לצורך פרנסת העניים והאביונים ועמלי תורה וארחי ופרחי דאתו מעלמא כהלכת גוברין יהודאין די בכל אתר ואתר. ועוד בה מפקנא אית להו מההוא שבחא ורווחא לצורך הוצאות המוטלות על כללות הק"ק מחקי המלכות והמדינה תמידין כסדרן ומוספין שלא כהלכתן ואין לבני ק"ק פורטוגיס. שום מגע יד ושייכות וידיעה בהכנסה הזאת כלל מ"ל עיולי מ"ל אפוקי ואחר עבור זמן זמנם זמניהם תלו עיניהם עיניהם בבנ'ות בית הכנסת להם לבדם ניתנה והוציאו מחשבתם מהכח אל הפועל ובני ק"ק מסתערבים שתקו יחדיו כי היא היתה סיבה מאת ה' ויהי אחרי כן גברה ידם ועשו להם מקולין מחדש וכל הריוח הרי זה בכי יותן ליד הגבאי שהעמידו מקהל עדתם להספיק ביד עניים ות"ח אשר מקהלם ונמצאו שתי קהלות הללו חלוקים בעיסתן אמנם בענין ההוצאות המוטלות על כללות ישראל שבעיר כמו שנאמר הסכימו מנהיגי הקהלות אשר היו בימים ההם להיות ב' שלישים בהוצאות ההם על בני הק"ק מסת' ושליש א' על בני ק"ק פורטו' וגם הסכימו בעת ההיא שכל האורחים הבאים מערי מלכות ישמעאל הם נכללים בכלל ק"ק מסת' בין לשכר ליטול מהם מה שיוטל עליהם בין להפסיד ליתן למי שצריך למיקם בספוקייהו עודם חיים הן במות תכריכין וקבורה והבאים מערי מלכות אדום מוטלים על בני ק"ק פורטו' בין לשכר בין להפסד כמדובר וכראות רב המקום הוא הראש תנא דידן וב"ד הצדק זכר מרנן לברכה זיע"א דמבני הק"ק מסת' קונים בשר ממקולין של בני ק"ק פורטו' קמו השרים אנשי קדש הנז"ל ושנסו מתניהם וגזרו לומר בגזירת עירין ובמאמר קדישין בכתב מפרש ודין נוסחה

בהיות שקהל עדתינו תושבי העיר הזאת קהל אתוונסא יצ"ו מיום היותם על האדמה הזאת היו מוחזקים במכירת הבשר במקולין שלנו לתושבי העיר ולגרים בה ולכל עובר ושב מאנשי ישראל ונודע מה שהתקינו קדמונינו למכור ביותר משיוויו ממה שמוכרי' הגוים לקחת ההוא יתרון גזבר הקהל יצ"ו לפרנס בו החכמים והעניים ולצרכי הקהל כידוע ואף גם אשר באו אח"ך קהל גורניזיס וקבעו דירתם בארצנו ארץ הלזו היה גדר גדול בינינו ובינם כמה שנים שאין להם רשות. לשחוט אפילו לצורך עצמם אם לא שיתנו רווחא לגזבר קהל עדתינו וכ"ש שאין להם רשות לעשות בית המטבחיים להם וכמה שני חזקה הוחזקנו בזה ואין פוצה פה ומצפצף ואז אחר זמן זה כמה שנים גברה ידם ופרצו גדר ופרצו החזקה שהוחזקנו בה וקבעו להם בית המטבחיים ולא זו בלבד שמאז אין לנו הלאה מהם אלא גם הם היו נהנים משלנו שבני קהלתנו היו קונים הבשר משלהם וזהו גזל גמור הגוזל מחמת החכמים והעניים שבזה מתמעט הריוח ביד גזבר קהל עדתינו ומתבטל החילוק של החכמים והעניים וכשראו רבני קהל עדתינו של הדור ההוא זלה"ה ובראשם הרב הגדול ר"מ ור"מ ר' אברהם טייב דמתקרי ר' באסידי תנצב"ה החוסר המגיע בזה אז עגמה נפשם וגזרו אומר בגזירת עירין שלא יוכל ולא יורשה שום אחד מקהל עדתינו לקנות בשר מבית המטבחיים שלהם בשום אופן בעולם כלל

לפנים בישראל היתה הארץ הלזו ארץ דשנה ורעננה ופרנסה מצויה בה בהרוחה ליהודים היתה אורה ושמחה אורה זו תורה שבזה היו מחזיקים ביד לומדי תורה והתורה חביבה על בעליה והדברים שמחים כנתינתן מהר סיני את פני האדון ה' ועתה בעונותינו נהפכו ציריה עליה ועמא דארעא אזלא ומדלדלא מקפוח הפרנס' וכובד משטמת מסים וארנוניות קבועים ובלתי קבועים ובזה קצרה ידי מחזיקי לומדי תורה ואתעבידו חכימייא וכו' ולא נשאר לנו מעיר לעזור כי כנוקף בראש הזית ארבעה וחמשה גרגירים דהיינו מה שהתקינו קדמונינו וכן עמא דבר בכל עיר ועיר מדינה ומדינה כשמוכרין הבשר במקולין של ישראל מוכרין מעט יותר משיוויו ממה שמוכרים הגוים וההוא רווחא דביני ביני ממנו היו מחזיקים ידי לומדי תורה ופרנסת העניים ונותנים ממנו צדה לדרך לעובר ושב כדי שלא ישתכח ח"ו רגל מארצנו וממנו נותנים חקים הקבועים עלינו מהשררה יר"ה בכל איד ואיד ובכל זמן ועידן וכן חקים קבועים וכן כמה עלילות ב"מ דלא לימטי עלן ועתה לבגידת הזמן גם בזה נהפכו ציריה כי שאל לימים ראשונים למן היום שעקרו דירתם הקהל גורניז מארצם ובאו לקבוע דירתם בארצנו להיות מתושבי קהלתינו פה העיר מתא תונס יע"א שיש גדר גדול בינינו וכמה שני חזקה הוחזקנו בזה שאין להם רשות לשחוט אפי' לצורך עצמם לצורך אכילתן אם לא שיתנו לנו שיעור. ההרוחה דביני ביני וכ"ש שאין לקבוע משחתא למכור לאחרים ועתה הזמן בוגד וגברה ידם ופרצו הגדר וכמה שני חזקה שהוחזקנו בזה וקבעו אטליז בפני עצמן ולא זו אף זו אלא גם בני קהלתינו אפילו יחידי סגולה קונים בשר משלהם ובזה נתרשלו ידינו ולא מצאנו ידים מהיכן יוצא הסיפוק של הצרכים הנז"ל וכשראינו כך עגמה נפשנו וקמנו ונתעודד לכרות ברית בגזירת עירין ובמאמר קדישין אנו משמתין ומנדין ומחרימים בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקלל אלישע את הנערים ובשמתא דשמתיה ברק למרוז ובכל הקללות והנידויים שנעשו מימות מרע"ה עד עכשיו שאין רשות לבנו קהלתינו דהיינו מי שפורע כסף גולגלתא עמנו וכתוב בפנקס שלנו שלא יוכל ושלא יורשה שום א' לקנות מהם . הן בשר הן הראש והרגלים הן כבד הן מסס הן קנים הן ע"י עצמן הן ע"י אחרים ואפילו הקצבים שלהם שהם מבני קהלתינו הם בכלל דברי הברית והדברים שרירים וקיימים. ואם איש או אשה או משפחה או שבט שגורם