משכנות הרועים ריג

מה' מלוה שכן הורו רבותיו ופסקה מרן שם אלא דממ"ש והניחו בכוסו עתה וכו' מהאי לישנא משמע דלא חשיבא טענת ודאי אלא כשראה אותו בידו בעת ההיא אבל אם ראהו קודם לכן דאיכא למימ' דמלוה קוש' קאמר דאירכס ליה לא חשיבא טענת ודאי להזקיקו שבועת היסת אלא ח"ס דוקא דהא בודאי שטרא נקיט ביה הוה מעיקרא ובנ"ד טוען לוי שראה אותו בידו זה יותר מד' חדשים א"כ אינו מחוייב לו אלא ח"ס וגובה את שלו ויכתוב שובר כמבואר

איברא דבנ"ד דטען יששכר דישנו בעולם אלא שהוא ממושכן בעיר ליוורנו הטור כתב ע"ז כיון דישנו בעולם אין שומעין לו ולא יפרע לו אלא עד שיחזיר לו שטרו וכתב מרן בב"י שכ"כ ה' בע"הת משם הראב"ד ע"ש ובש"ע כתב דין זה בשם יש מ"ש אע"פי שאין שם חולק כמנהגו הטוב אלא שראיתי להכנ"הג אות י"ג בהג"הט שכתב דהתוס' חולקים בזה גם בדברי הרשב"א הגדילו התערובת דפליג אס' בע"הת משם הראב"ד והרבה להשיב אפו על מרן בב"י שלא ביאר מזה כלום במה שהעתיק תשו' הרשב"א ע"ש ומ"מ לענין דינא ודאי דאין מוציאין מן הלוה נגד ס' הראב"ד ובע"הת והטור ומרן בש"ע קבעום להלכה ואם הם בלשון יש מי שאומר הא מיהא לא הזכיר לס' החולקים בב"י ולא בש"ע

אמור מעתה בנ"ד שכבר עמד ופרעו דודאי דכייפינן ליששכר להחזיר לו הליתר'א ואע"פי שכתב לו שובר הא מיהא כיון שישנה בעולם חיי' להחזי' לו דחיישי' שמא הדר ומזבין לה לגברא אלמא כי לא מבני ישראל ויצטרך למיקם בהדיה בדינא ודיינא בעש"ג שלא שוו בשעוריהן ועל דעת א' לא יסמכו וכ"ש בנ"ד שכבר משכנה ביד ערל א' בעד סך מה דודאי דדינא הוא דמשמתינן ליה עד דמסלק היזקא ואע"ג דהשתא לאו בריא היזקא מכי משכנה ביד גוי שכיח היזקא וראיה ממוכר קרקע מצר בן ישראל דאיתא בפ' המקבל דק"ח ועיין לעיל סי' ס"ז מה שהארכתי בזה ובתשו' הרשב"א סי' א' וב' הביאה מרן בב"י ס"ז סי' ד"ן ע"ש וקבענו לו זמן לריוח היום ד"ח עד שישתדל להביאה מעיר ליוורנו ולמוסרה לבעלה וכך עלתה הסכמתינו בועד אחי ורעי יושבי על מדין ה' צבאות יגן עליהם כיר"א

(קה) הוראה קי"ל מי שהגיע להוראה ואינו מורה עליו הכתוב אומר ועצומי' כל הרוגיה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ג עיין מ"ש הרב יד אהרן ומ"ש מופת דורנו ה' מוהרח"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' מ"ה אות ד'

(קו) הפקר הא דקי"ל בהמת ישראל ביד גוי בשבת דמפקירו כמ"ש בטוש"ע סי' רמ"ו ע"ש משמע לכאורה משום שהיא כבר ביד גוי וכמו שהיא קנויה לו אבל אם לא היתה כבר ביד גוי נראה דלא מהני למ"ד הפקר כמתנה מה מתנה עד דמטייא לידיה דמקבל ה"נ הפקר כדאמרינן בנדרים דמ"א

(קז) השבון ראובן ואשתו חייבים לשמעון מנה ומתו גם שניהם בלי השאיר זש"ק ובתנאי הכתו' שאביה נוטל חצי סכי כתובתה אין הב"ח גובה מהאב ממה שהושב לו דאין ההשבון בתורת ירושה לומר שב"ח קודם ליורש אלא דהני נכסי דהאב נינהו מעיקרא עיין בתשו' הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קפ"ז: (קח) השבון אע"ג דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ח בתנאי ההשבון שהוא מכח תנאי אדם מוריש ש"ל עיין כנ"הג שם בהג"הט אות צ"ה:

השבון אע"ג דאיכא למ"ד אין ב"ח גובה מהראוי כבמוחזק כמ"ש בטור סוף סי' ק"ד ע"ש מ"מ לענין תנאי ההשבון כ"ע מודו דגובה מן הראוי שו"ת תורת אמת סי' צ' ולקמן אות ך' מדין כתובה עיין למאי דכתי' בעניותינו בס"ד

(קט) הפרשה שכ"מ שאמר הפרשתי מממוני כ"וך אי חשיב האי לישנא למזכי ביה אז וגם דמשמע דלשון שעבר הוא וכבר נודע פלוגתא דהרי"ף והראב"ד כי באה בס' ה' בע"הת וכת' ה' הטור בסי' ס' ע"ש על דבר זה נשאל הכנ"הג בס' בעי חיי ח"ב סי' קס"ו ע"ע במה שהאריך ואתה ידעת דאיכא לישני דגריעי ומהני בשכ"מ אע"ג דלא מהנו במתנת בריא כמ"ש בטוש"ע סי' רנ"ג וצריך להתיישב בדבר ועיין בתשו' מוהריב"ל ח"ג סי' ט"ו ובה' כנ"הג סי' קכ"ה אות כ"ה בהג"הט

(קי) הפסד כל מקום שאמרו חז"ל דבמקום הפסד מרובה יש להתיר לדעת שיעור ההפסד כמה הוא עיין בתשו' ה' חינוך בית יהודה סי' ובה' כנ"הג י"ד סי' קכ"ג אות ט' בהג"הט ובהרב פר"ח י"ד סי'

יען וביען כי כמה הסכמות של ב"ד הצדק של כת הקודמים זיע"א וגם אנחנו אלה פה היום קמנו ונתעודד לחדש דבר מעתה איזה תקנות ומהעדר השמירה נעו גם נדו ולא תזכרנה הראשונו' וח"ו מועלים באיזה דבר הפך המתוקן אי לזאת תרתי בלבי להעתיק מאשר המצא ימצא ולהדפיסן למען יעמדו ימים רבים עד עת קץ ביאת משיחנו בב"א כ"ן

(קיא) הסכמה א' מכאן מודעא רבא לידע ולהודיע ולהוודע דברים המצודקים כי בימי מורנו הרב הגדול כמהר"ר צמח צרפתי זיע"א עמד ותיקן להם לישראל בענין ישראל הקונה מולק"י שישראל אחר מוחזק בו ודין נוסח התקנה עמדנו ועשינו תקנה במעמד טובי העיר וכו' שכל בר ישראל הקונה גוף הקרקע הנק' בלשון ערבי אל מולק"י שהיה מוחזק בו ישראל אחר שהוא מחוייב לתת ולפרוע לבעל החזקה שלשים גרושוש למאה באופן שאם קנה הקרקע בשוה מאה צריך לפרוע לבעל החזקה שלשי' נמצא שקנה חלק הקרקע במאה ושלשים וכן למאתים וכן לשלש מאות ואין בעל החזקה יכול לסלקו דקי"ל דאין דין מצרנות בחזקות הללו אלא שמחוייב כפי תקנתנו לפרוע לבעל החזקה כנז"ל אמנם אם עדיין לא נגמר קניינו אלא שהוא מחזיר אחריו לקנות ובעל החזק' משגת ידו ורוצה לקנות בעל החזקה קודם לקנות וכו' בס' זה שמי לעולם ש' התס"ה עכ"ל הצ"ל וכך היו דנים והולכים הב"ד שלאחריו ולאחר זמן רב נתייקרו החזקות יתר על כדי דמיהן יען אייקור שערי על חד תלת ובעלי החזקות פורעים שליש בחזקות הבנין לבעל גוף הקרקע ועוד הוטלו על בעלי חזקות כמה מיני הוצאות שאינו פורע עמו בעל גוף הקרקע כלל וכמה שחדים וכיוצא אין די באר ויהי כשמוע ב"ד הצדק ז"ל אשר היו בימים ההם את כל התלאה אשר מצאתם לבעלי החזקות הנז' אז עמדו ב"ד והוסיפו בערך שומת החזקה יותר מהגבול אשר גבלו ראשונים נו"ן כנז"ל אלא שמאז והלאה לא היה בדבר קצבה ולכשיקרה לפני הב"ד מי שקנה מולק"י אשר