משכנות הרועים ריב

נפק דודאי אמרינן דהוחלט לו הבית ע"פי תנאו ואפילו פרעם ליד הב"ד לא מהני דלא התקין הלל אלא בבתי ע"ח ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' רפ"ט באורך ועיין בתשו' הרב בית יהודה ז"ל בח' ח"מ סי' טו"ב

(קג) הזמנה דקי"ל אין קובעין זמן בע"ש ולא בעיו"ט ל ולא ביומי ניסן ותשרי כמו שנת' בש"ע סי' ה' ואם הזמינוהו ולא בא אין עליו עון אשר חטא וכתב הסמ"ע דבסיון קובעין לבד מערב חג השבועות דהוי בכלל עיו"ט אמנם מר"ח סיון עד עיו"ט קובעין ומזמיני' לב"ד כיון דלא הוי אלא יום א' בא"י וכח"ל ובח"ל ב' ימי' אין בדבר טרדה כ"כ וצריך לחקור אם חל חג השבועות יום. א' דהו"ל תלתא יומי וצריכה הכנה דרב"ה אם מזמינים הבע"ד או לא ונ"מ נמי למנהגנו פה מתא שבברית מילה מניחין כסא אליהו ז"ל דמיוסד ע"פ הזו"הק ומדרשי רז"ל להניח כסא ולומר זה הכסא של אליהו והמנהג להניחו ג' ימים ובכל יום עושים סעודה וקורא לאוהביו ומיודעיו איש כברכתו וא"כ יש טרדת סעודת ג' ימים אם מזמנים הבעל ברית או לא

ואתה. דע לך כי כל ימי הייתי מצטער על מנהג . זה שלא נמצא לו שורש בדברי רז"ל ולא בפוס' שראתה עיני עד שמצאתי לה' מטה משה ז"ל בה' מילה בעמוד ג"ח חלק ז' פ"ד סוף דר"י ע"א שכתב וז"ל ונהגו להניח הכסא ג' ימים אחר המילה וכן ייסר הפייט בשלמונות למילה. יען קנא גלעדי בקנאתך ושנית על עזבו תורתך כסאו נכון לעדות לעדתך ערוכת הכסאות ג' ימים וכו' עכ"ל אמור מעתה מנהגינו יסודתו בהררי קדש ס' הפייט הקדוש זיע"א ופשי' לי דאין מזמינים הבע"ד לדון גם אודיע לך דבימים אשר קודם המילה לפי מנהגנו שבכל לילה עושה סעודה לאנשי בריתו ומביאים לו לחם ויין וכלי כסף איש כמתנת ידו פשי' ג"כ דאין מזמינים אותו לדין מיום הלידה עד אחר ג' ימים למילה ועדיף מחג השבועות אפי' אי מקלע ביום א' ואח"ז ראיתי להרב כנה"ג ז"ל שעמד ונסתפק בחתן ג"כ ע"ש ולדידן פשיטא דאין מזמינים שמיום ג' דרך משל שמתחילין שמחת חתונה לפחות ג' ימים אין מזמינין אותו לדין

שו"ר למופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף שם שהביא דעת הרבה פוסקים דשבעת ימים קודם לחופה אין קובעין לו זמן ובאחר ז' ימי החתונה דעתו כשאר הרגלים דמיד מזמינים ע"ע ועיין במרן הב"י שם בטעם רש"י והרמב"ם ובדברי ה' גידולי תרומה

ואחז"ר נדפס ס' האורו"ת למהרי"א ז"ל וכ' באורים דג' ימים קודם חתונה אין מזמינין ודלא כהכנ"הג דמצריך ז' ימים אלא דה' ז"ל מיירי במנהג עירו דאין עושין סעודה אלא מיום כניסתו לחופה וכן נמי ה' כנ"הג מיהו למנהגינו שעושין סעודה בכל יום ולילה ח' ימים קודם יום ד' של החופה פשי' דאין להזמין אלא דמקודם אותם ח' ימים צריך עוד ג' ימים כדכתי' וכדעת הרב אורו"ת ולד' הרב כנ"הג ומוהרח"א צריך עוד ז' ימים ואחז"ר ברגע נ"ל ס' הרב חוות יאיר ומצאתי לו שכת' בסי' ע' שהסעודה שעושין ביום ג' אינה סעודת מצוה דמנהג בעלמא היא ע"ש ואי לא מסתפינא אמינא דאישתמוטי הוא דקא משתמיט מיט מניה דברי הרב מטה משה ז"ל אשר יסודתו בהררי קדש הקדוש האלהי קליר זיע"א

(קד) החזרת השטר אחר הפירעון. עובדא הכי הוה ראובן החונה פה מתא נושה בשמעון החונה במד"ה מנה ומנהג אנשים סוחרים שיקבלו מהזולת מה שנושים במד"ה ויכתוב לו פיתקא לגבות ממי שישנו בידו והיא הנק' לית"רא די קאמ"ביו וכן עשה ראובן וקבל מעות מלוי וכתב לו לית"רא שקבל מנה משמעון וחזר לוי ומכר אותה הליתר'א ליהודה ועמד יהודה ושגרה ליששכר שותפו לגבותה משמעון ושמעון מיאן בכתף סוררת לגדל פר'ע וכתב עליו פרותי' סתו כמנהג ועמד יהודה ותבע מלוי ולוי מראובן ולפי מנהג הסוחרים שאינו מתחייב להחזיר לו מעותיו אלא עד שיכתוב על המסרב פרותיס'תו אחר אדהכי והכי שמעון בא לפה מתא ונתחייב ראובן להחזיר המעות למי שנתנם לו וא"ל החזיר לי הליתר'א ויען יהודה ויאמר הלא היא במד"ה אצל יששכר ששלחתיה לו ועמד ראובן ופרע לו ונטל כת"י עד אשר יחזיר לו הלית'רא ובקרב ימים בא ג"כ יששכר ועמדו ראובן ולוי בדין לקבול נגד יהודה ויששכר להחזיר להם הלית'רא ויששכר טוען כי עדין היא ממושכנת ביד ערל א' בעד סך מה ולוי מכחישו כי הוא ראה אותה בידו כמשלש חדשים ויען יששכר כי חזר ושלחה ליד הערל הנושה בו יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלא ידעת שה' מוהר"י אדרבי סי' ת"ד וה' מוהרשד"ם סי' צ"ה וצ"ו כת' הלית"רא דנין אותה כדין שטר גמור ולא מצי למימר פרעתי ע"ש הרי נתבאר מדבריהם דדין שטר אית לה לליתר'א ומעתה באנו למחלוקת אם כותבין שובר וכבר איפסקא הלכתא בפ' ג"פ דקע"א דכותבין שובר אפילו אכולה מלוה ואי טעין מלוה אירכס ליה שטרא אם כופין את הלוה לפרוע לו ויכתוב לו שובר זה היה מעשה לפני ר"ח בר פפי וא"ל וכו' מסתברא דכות' שובר דאס"ד אין כותבין שובר אם אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה ופירש"י מוטב שיהא טורח ודאגת שמירת שטר יהיה מוטל על הלוה יותר מן המלוה עכ"ל וכתבו התוס' נראה לר"י דקבלה מרבא עכ"ל וכיון דהלכתא דכותבין שובר ע"כ של לוה בין לאביי בין לרבא כיון שהודה לרבא וכן מצאתי להרמ"ה בחי' לשם סי' ק"ד באורך ועדיין יש לחקור חיקור דין דאיכא למימר דדוקא בשטרי הלואות דטבא עבד ליה המלוה שהלוהו בלתי שום הנאה אבל בשטרי מקח דההנאה לשניהם ולא קרינן ביה עבד לוה לאיש מלוה אפשר לומר דאין כופין אותו לכתוב שובר דחיישי' דילמא יאבד שוברו ויאכל הלה וחדי כדאתקיף ליה אביי איברא דטעמא דעבד לוה וכו' לאו בהלואה גרידא קאי ומשום דכל הנאה שלו אלא בכל מי שנושה בחבירו מאיזה צד שיהיה קרינן ביה עבד לוה דהשתא מיהא הרי הוא נושה בו וכה"ג צ"ל בהא דאמר דאם אמ' המלוה ללוה נלך ונדון בב"ד הגדול דכופין הלוה לילך עמו ויהיב טעמא בגמ' משום דעבר לוה וכו' לאו דוקא בהלואה ממש אלא ה"ה בנגזל וניזק אע"ג דאינם דרך הלוא' כמ"ש בטוש"ע סי' י"ד ובסמ"ע סק"ו ע"ש וכן אתה מוצא בשטר עיסקא שהמקבל עיס' הוא נותן שכר הסופר אע"ג דלאו כל הנאה שלו כדאי' בפ' ג"פ דקס"ד ובטוש"ע סוף סי' ט"ל וכיון דכן הוא הדרינן לדינא דאי אמ"ל אירכס לי שטרא כופין אותו ליתן לו חובו וכותבין לו שובר ויהיה הטורח עליו לשמרו אלא שעדיין יש לברר במה שטוען לוי שהוא ראה אותו בידו דבכ"הג דטוענו טענ' בריא רמינן עליה שבועת היסת כמ"ש רבי' בפכ"ד