משכנות הרועים ריא

בעינן א"כ מאי פריך בירושלמי גבי כ"ג וימנה אנטלר כיון דמדאורייתא מפיהם בעי' ואם נפשך לו' דשאני כ"ג דכתיב ביה וקדשתו והכתוב הזהיר על כבודו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' שבועות שם לדחות ראיית הרב הערוך דגמרא מהך ירושלמי דנתבע נמי מצי לאוקומי אנטלר ע"ש דודאי דהאי לאו מלתא היא גבי נתבע דלא מצי לאוקומי אנטלר לאו מקראי גמרי' לה אבל לדעת רבינו דמפיהם: בעינן היכי אתי עשה דוקדשתו ודחי עשה דמפיהם ולא אשכחן בגמ' בכה"ג אלא גבי עשה דכבוד תורה דאמרי' בכ"ד בגמ' האי עשה והאי עשה עשה דכ"ת עדיף אבל גבי עשה דוקדשתו דכתיב בכ"ג לא אשכחן דאמ' עשה דכ"ג עדיף ותו ק"ט דהבא בהרשאה ואמר לעדים משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני מזקק לעדים שבועת העדות מדאורייתא כדאוקי שמואל לדוקיא דמתני' דקתני שאנס פלוני את בת פ' פטור הא מנה לפ' ביד פ' חייבים ואע"ג דלאו מפי התובע הוא ותנן עד שישמעו מפי התובע שאני הכא בהרשאה דחשיב שפיר מפי התובע כדאי' התם בשבועות דל"ג ע"ש ותק"ל לשמואל הך מתני' דקתני שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן וראיתי לרש"י ז"ל דס"ל דבבע"ד נמי מתניא וכן הך מתני' דבכורות דמ"ז דאוקמה נמי שמואל בבא בהרשאה ע"ש אלא פשיטא דהבא בהרשאה חשיב שפיר פי תובע ממש ומפיהם קרינן ביה נמי ולא מיעט רחמנא אלא מתורגמן בעלמא שוב מצאתי בחי' הריטב"א ז"ל למכות שם שכתב שהרמ"ה סובר דמתני' בבע"ד מתניא ובסו"ד כתב וז"ל ואף לס' הר"מ ז"ל דאנטלר או מורשה לא חשיב מפי התורגמן ואינהו במקום בעל דבר ממש הם והתם בפ' שבועת העדות תנן עד שישמעו מפי התובע ואוקימנא דבבא בהרשאה מפי התובע קרינן ביה וזה פשוט עכ"ל עלץ לבי ויגל תלי"ת גם הרב פרישה שם תמה ע"ד מרן הללו א"כ הטור שהביא דברי הרמב"ם בסתם סותר דברי עצמו א"ו דבא בהרשאה שאני וקרוב למאי דכתי' אמנם מה שתלו הדבר במה שכותב לו זיל דון ואפיק לנפשך מ"ה מקרי הוא התובע עכ"ל א"כ צ"ל לפי"ז דהגאונים ס"ל דנתבע לא מצי למכתב ליה הכי דלית ליה מה להקנות עכ"ל דס"ל דמתני' דלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן בעדים דוקא ולא בבע"ד לכך בין תובע בין נתבע מצו לאוקו' אנטלר בחריקייהו ולשאר רבוותא דס"ל דוקא תובע הוא דמצי למנות אנטלר אבל לא הנתבע וטעמא דידהו שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן טענות של שקר כמ"ש הטור ועיין בתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י שם ומ"ש ע"ד הפרישה והסמ"ע אמנם לפ"ד הריטב"א ז"ל שכתב הטעם ברור דבשלמא מא התובע מקני לו זכותו מה שיש לו ביד אחרים ולכך כות' לו זול דון ואפיק לנפשך וכו' כדאי' במרובה דף ע' אבל בנתבע מה בידו להקנות לו וכן מצאתי להריב"ש ז"ל סי' רל"ה שכ"כ וכ"כ הרב"ח ז"ל וה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' תל"ט ע"ש וזו היא שקשה לדעת הגאונים ז"ל דגם הנתבע מצי למנות שליח דמה הקנאה מקנה הנתבע להמורשה ואחז"ר נדפסו תשו' ה' כנ"הג ז"ל ובח"מ ח"ב סי' ' קרא ערער ע"ד מרן בב' שהכריח דעת הרמב"ם ז"ל לומר דגם התובע אינו רשאי למנות מורשה וחילק כמה חילוקים ולא ישרו בעיניו והמחוור אצלו ז"ל בעניותי לא נתקררה דעתי הקצרה ואין לנו אלא דברי הריטב"א בדעת הרמב"ם ז"ל בהך שלא תהא סנהדרין שומעת וכו' פשיטא דאם נתרצה התובע לדון עם מורשה הנתבע שפיר דמי וכן מצאתי להרי"ף ז"ל בתשו' סי' רמ"ט שכ"כ בפשיטות ודלא כמ"ש הכנ"הג שם בהג"הט אות א' משם ה' משפטי שמואל ע"ש ועיין בהסמ"ע וש"ך ז"ל אך מה שחילק עוד בין ישנו לבע"ד לפני ב"ד לאינו לפני ב"ד לע"ד אינו מובן כיון דמקרא דרשינן מפיהם ולא מפי המתורגמן מ"ל ישנו בב"ד לאינו לפני ב"ד וכמדומה לי שמרן ז"ל אהדורי מהדר ביה שהרי גם הוא ז"ל העלה על שלחנו דברי הרמב"ם ז"ל הללו בסי' טו"ב ולפ"ד בב"י פל'גן בהדייהו אלא ודאי דהדר ביה ואסברה ניהליה כדכתי' וכמו שכתב הריטב"א ז"ל:

וק

" (ק) הרשאה ראובן שהרשה את שמעון ולוי אין לבדו מהן יכול לדון עם הנתבע האחד ועיין כנ"הג סי' ר"ץ אות ק"ז ק"ח בהג"הט

(קא) הרשאה ראובן יש לו שטר משכונה על קרקע לוי ועמד ונתנו במתנה לרחל אשת יעקב עז"ה דהיינו גופא דשטרא מהיום ופירא לאח"מ ועלה האיש מעירו לשכון כבוד בארצנו צבי היא לכל הארצות תובב"א ומנה אנטלר בחריקיה למיגבי פירא ולקיים מצות שלוח כל ימי חיי ראובן ולפי שיצאו עוררים על המתנה הלזו עמד יעקב בעל רחל מקבלת המתנה להתדיין עם המערער ועמד השואל ושאל אם רשאי לדון בלא הרשאה מאשתו או דילמא יד הבעל כיד אשתו ויבא שכמ"ה

זאת אשיב אע"ג דקי"ל דבנ"מ אם יש פירות בקרקע א"ץ הרשאה דמגו דנחית לפירי נחית נמי לארעא כמ"ש בטוש"ע סי' קכ"ה ס"ה ובא"הע סי' כ"ה ע"ש ה"מ בשדה העושה פירות דאע"ג דהשת' מיהא לא עבדא פירות כיון דחזייא מיהא למעבד פירות לית לן בה וא"צ הרשאה אבל בשדה שאינה עושה פירות מהיכא נחית לדון על השדה דלאו דידיה הוא כיון דלאו בר מעבד פירי היא וכמ"ש הסמ"ע שם והא דכוותה כיון דכל אימת דקאים ראובן ואכיל פירא הו"ל כשדה שאינה עושה פירות וצריך הרשאה והשתא מיהא אנן בסובלי חולאים מתנינן לה גופא בתר רישא וחזינא למבוהא דגברי רברבי ז"ל שקלו וטרו בעיקרא דהאי מילתא ורשב"א ז"ל סי' תק"ג ותק"ד והרב מוהר"י קצבי ז"ל בסי' ס' סעיף טו"ב והרב פרח מטה אהרן ז"ל ח"ב סי' מ"ו והש"ך סי' קל"ד והרב בית שמואל והרב כנ"הג והרב יד אהרן ע"ש

(קב) החלטה ראובן משכן ביתו לשמעון למשך ג"ש לדור בה ושיפרע לו הממשכן זוז א' בכל חדש תשלום שכירות הבית ותנאי היה בדבר שביום תשלום הזמן המוגבל אם לא יחזיר לו מעותיו אזי החליט לו הבית כל ימי חייו של הממשכן ואינו מוציאו מהבית כלל ובתוך הזמן נזדמנה לו דרך לראובן הממשכן ועבר הזמן ולא שב אל ביתו ואחר עבור ז' חדשים מע"מ מהזמן ההוא חזר לעירו ותבעו בע"ה לגבות מעותיו וימאן לקבל יען שלא קיבל מעותיו בהגיע תור הפרעון ושמעון משיב גדולה תשו' למי אפרע ואתה בארץ רחוקה אף הוא ישיב מזלי הטוב גרם יורה המורה ויבא שכמ"ה

ראשית מאמר נחזי אנן בבתי ערי חומה שבמלאת לו שנה תמימה וקם הבית לקונה אותו לצמיתות ותנן בערכין דל"א בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש כדי שיהיה חלוט לו התקין הלל שיהיה חולש מעותיו ללשכה וכו' וש"מ דאע"ג דמדעתי' עביד הטמנה לשיהא חלוט לו הבית אעפ"כ אהנו ליה מעשיו ושפיר הוחלט לו הבית כ"ש בנ"ד דלאו אדעתא דהכי