משכנות הרועים רי

דאית ליה גבה. וכדו חזי הוית בחידושי מהר"י ן' מיגש ז"ל לשבועות בס' אוריין תליתאי כתוב למר וכתיב כל כבודה וגו' איכא למשמע מינה דנשים יקרות שאין דרכן להזדלזל ולבא לב"ד ודין הוא שלא להוציאן לב"ד אלא לשגר להם ע"י שלוחי ב"ד כדי שלא יתגלו בביאתן לב"ד ומעשי' לפני הרב בכל יום היה עושה כן וכך היינ עושי' אנחנו אחריו עכ"ל ממרוצת דבריו מוכח דס"ל דכל הנשים יקרות הן ואין להוציאן לב"ד וכפשטא דשמעתא וכדוקיין אלא שאני רואה שהרמב"ן שהעתיק דברי מוהר"י ן' מיגש ז"ל דנשים יקרות דאית להו דינא וכו' מתורת משה העתיקו הרא"ש והר"ן ז"ל הניתני' למעלה אלא שראיתי להרא"ש ז"ל בתוס' שם שכ' וז"ל וכתיב כל כבודה וגו' ואין דרכה לבא לב"ד אלא מוסרת טענותיה לאחר עכ"ל משמע דכל הנשים שוו בשיעוריהן וכפשטן של דברי מוהר"י ן' מיגש ז"ל שהעתקתי וכן הוא לשון התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ר"י וה"נ רהטי דברי התוס' שם ד"ה וכ"ת וכו' אלא שאני רואה דריב"ם ורבו הרי"ף לא התיר להן לטעון אלא לפני שלוחי ב"ד ששיגרו להם ולא למסור טענות לאחר. שבתי וראה דאין זה דעת הריב"ם אלא כמו שהעתיק הרמב"ן ז"ל דהריב"ם כתב שכך היה עושה רבו ואשכחן להרי"ף בתשו' סי' רמ"ח נשאל בא"א שיש עליה חובות אם תצא לב"ד או תמנה שליח והשיב רואים אם רצה התובע שלא תצא לב"ד תמנה לה שליח ואם לאו תצא ותעמוד חוץ לב"ד משום שהיא נתבעת ואין הנתבע רשאי למנות שליח עכ"ל אלמא פסיקא ליה לרב ז"ל שע"כ תצא לב"ד אלא עכ"ל דמ"ש ריב"ם ז"ל שרבו היה משגר שלוחי ב"ד לא אמר' אלא בנשים יקרות דוקא וכדשמיע להו להרמב"ן והרא"ש ז"ל ודברי הרא"ש בתוספות באו בדרך קצרה ומיירי בנשים יקרות וסמך עמ"ש בפסקיו ולמיקם עלה דמילתא נשים יקרות מאן נינהו כבר נמצאת תשו' לרב שרירא ורב האיי גאון ז"ל הובאה בבע"הת ש' ל"ו ח"א סי' ד' ובטור סוף סי' צ"ה בשינוי קצת וז"ל אבל יש לדקדק על האשה עם שכניה אם רגילה במש"ומ מזמינין אותה לדין והכל לפי כבודה ואם יושבת פנימה שואלים את בעל דינה ומדקדקין בדבר וכו' ואם תראה פנים לדבר משביעין אותו וכו' עש"ב ובימי הגאוני' לא נתקנה תקנת הרי"ף ז"ל שמשגרין לה סופרי ב"ד ואם שמע להו דוקיא דהריב"ם דקאמר תלמודא וכתב כל כבודה היינו לעמוד עם בעל דינה וכו' אבל אם נתחייבה שבועה בב"ד אפי' להרי"ף והריב"ם ז"ל פשיטא דמשביעים אותה בב"ד דלא עדיפי נשים יקרות מכ"ג דכתיב ביה וקדשתו וכו' ותנן כ"ג דן ודנין אותו ומתמה עלה בירושלמי וימנה אנטלר ומשני הגע עצמך נתחייב שבועה אנטלר מי מצי לישבע ע"ש אלמא אפי' כ"ג צריך לישבע כ"ש נשים יקרות והכתוב השוה אשה לאיש כמ"ש הטור שם ובמערכת אות ש' סי' יתבאר בס"ד

ויש לברר לדעת הרי"ף ז"ל ותלמידו הריב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם הרמב"ן והרא"ש ז"ל דנשים יקרות אין מחייבין אותם לבא לב"ד נראה דלא שני לן בין א"א לפנויה דבדידה תליא מלתא דיקרה היא מצד עצמה א"כ כל אפיא דיקרות שוים הם אבל מדברי תשו' הגאונים שכתב בע"הת ז"ל מאן דאפקיד זוזי גבי אתתא וכו' ואמר בעלה לא מפיקנא אתתי לב"ד לא מפקינן לה וכו' עכ"ל מדבריהם למדנו דדוקא. בא"א דבקפידת הבעל תליא מלתא אבל פנויה לית לן בה והגאונים שחלקו עליהם לומר דלאו. כ"כ דבעל ומזמינים אותה לב"ד ולפי מה שחלקו לבדוק בשכינותיה כתב דאפילו בתולה נמי דחיישינן לה לבזותה ע"ש ואנן בדידן דגרירי בתריה דמרן בש"ע שתלה הדבר בעצמות האשה ויקר תפארתה וחשיבותה וכך לפנויה כמו א"א

ועדיין. נשאר לנו לברר בבעל שיש לו תביעה עם אשתו והיא מהנשים היקרות אם מזמינים אותה לבית דין או לא. נראה דלא מבעיא להש"ג ורה"ג דסבירא להו דאפילו בנתבעת משאר אינשי דעלמא מזמינין את א"א אחר שדקדקו בדברי התובע ונראה להם לבית דין שיש ממשות בתביעתו אלא אפי' לדעת הנך שאר הגאונים דסברי מרנן דמצי הבעל לעכב התם שאני משום דקפיד ביקריה אבל אם הבעל גופיה הוא דמזמינה אינה יכולה לעכב אבל לדעת הרי"ף ותלמידו ז"ל ואשר לאורו הלכו שרים רבים ונכבדים דתלו להו טעמא משום דיקרות הן לית לב"ד לזלזולי בהו א"כ אפי' לגבי בעל נמי מציא לעכב דעולה עמו ואינה יורדת אלא הא מיהא אם נתחייבה שבועה בב"ד וכדכתי' לעיל בסמוך ולקמן במערכת ש' מדין שבועה יתבאר בס"ד

וראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ק"ם שאול נשאל בדין זה והשיב לדעת הגאונים אלו ואילו חייבת שבועה לישבע בב"ד ע"ש ולא זכר ש'ר על דל שפתיו דעת הרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דנו"ן דתליא בנשים יקרות כדכתי'

(צט) הרשאה לענין הנתבע אם רשאי למנות : מורשה האי מלתא באשלי רברבי תליא שה' העיטור דק"ו ע"א כ' שה' הערוך הביא מהירושלמי דנתבע נמי מצי לאוקומי אנטלר בחריקיה למטען בב"ד ושכ"ד ר"ח אבל בתו' רב אלפס מצאתי דלנתבע לא מוקמי' לתובע מוקמי' עכ"ל ותשו' זו היא ל'ו נדפ'סה בתשו' הרי"ף סי' רמ"ט ע"ש וכן נראה שהיא דעת תלמידו ה' מוהר"י אב"מ ז"ל ממ"ש בחי' לשבועות שבס' אוריין תליתאי אהא דאמר בר"פ שבועת העדות וכ"ת אשה לאו ארחה למיתי לב"ד דכל כבודה ב"מ פנימה וכו' כתב וז"ל מהא שמעינן דנשים יקרות דאית להו דינא לא מזלזלינן בהו למיתי לב"ד אלא משדרינן להו סוב"ד לטעון לפניהם וכך היה עושה הרב ואנחנו קרי בחיל דפשי' ליה דאין הנתבע רשאי למנות מורשה אלא משו' כבודם דנשים יקרות התקינו לשגר להם סוב"ד לטעון לפניהם וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל בחי' לשבועות שבס' הליקוטים לשם בר"פ שבועת העדות אחר שהביא דברי הריב"ם ז"ל אייתי לפלוגתא דרבוותא בנתבע אי מצי למנות מורשה והביא דעת הרי"ף בתשו' דאין הנתבע רשאי למנות מורשה ושכ"ד רבינו האיי גאון בתשובו' וסיים וכתב וכן הנשים אפי' יקרות כדין זה ולא ויתר להם רבי' אלא לשגר להם סופרי ב"ד ולטעון מפיהם אבל למסור טענותיהם לאחרים לא עכ"ל ודברי הרמב"ן הללו העתיקום הרא"ש והר"ן ז"ל שם אמור מעתה בתובע לכ"ע רשאי למסור טענותיו לאחרים להרשותו לעמוד בדין עם מי שיש לו איזה תביעה ובנתבע הוא דפליגי רברבתא כמדו'. והנה בעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי למרן ז"ל בב"י סי' קכ"ד שמדברי הרמב"ם ז"ל נראה שאין ממנים בשום פנים לא לתובע ולא לנתבע שכתב וכו' שלא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן וכו' עכ"ל דלפ"ד ז"ל דשמיע ליה לרבינו דהך מתני' דספ"ק דמכות דקתני שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן בבע"ד נמי מתניא ול"ש תובע לא שנא נתבע מפיהם