משכנות הרועים רח

עשרים שנה והקדים להם סך אלף גרוש"וש ואחר כלות הסך ההוא יפרע להם מידי שנה בשנה ובקרב הימים פשט לו את הרגל למ"ה ושלח אגרת לא' משותפיו למכור השטר ההוא וכח השכירות אשר לו וקנאו מאתו שמעון וירד ודר בה ואחר זמן עמדו ממונים ההקדש הלזו וערערו על הקונה באמור אליו דהשתא מיהא אייקור ארעא ואע"ג דקי"ל כמ"ד אין אונאה לקרקעות ואפי' שוה דינר במאה ודין שכירות כדין מכר דליומיה ממכר כמו שנתבאר כל זה בסי' זכ"ר עשה מ"מ יד ההקדש על העליונה ואע"ג דהקדש דהשתא דעניים דהדיוטות נינהו מ"מ מעלנא אית ליה על ההדיוט וכדקי"ל גבי רבית של דבריהם מותר בנכסי הקדש עניים עיין בי"ד סי' ק"ס ע"ש

ואומר חלותי היא דורשין תחלות במכירת השליח בכח האגרת אי מהניא אי לא והנה רבינו ז"ל בפ"ג מה' שלוחין דין ז' כתב דאין דרך להקנות חוב שבשטר אלא ע"י כת"ומ ע"ש וק"ל דכיון דרבינו בפ"ז מה' מכירה פסק דקנין אגב מהני במכירת שטרות א"כ מ"ט לא מצא מקום לכתוב הרשאה על חוב שבשטר אלא ע"י כת"ומ ואדרבא מאי דאיתמר בגמ' קנין אגב בשטרות הוא כדין הרשאה כדאיתא בפ' ג"פ דקל"ז גבי ר"פ דהוה מסיק י"ג אלף זוזי בבי חוזאי ואקנינהו לראב"ש אגב אסיפא דביתא ע"ש ועוד דגבי מטבע כתב רבינו שם דמקנהו באגב ואמאי השמיטו בקנין שטרות וכבר ראיתי להרב לח"מ ז"ל שנתעורר בזה ומה שתי' דסמך כאן אמ"ש שם ע"ש אחה"ר אין זה מתקבל דרבינו נקט למלתיה בלשון שלילה: גם. אשו'ר להראב"ד ז"ל בהשגות עמ"ש רבינו דרך . להקנות וכו' כתב וז"ל: אם לא מסר לו שט"ח עכ"ל ואנכי לא ידעתי מה כוין בזה דאי ס"ל דבהרשאה מסירה לחודה סגיא צריך לדעת מנ"ל הא להשיג על רבינו ועוד כיון דרבי' כתב קנייתם על ידי כת"ומ ופליג עליה בהא הו"ל לקבוע שם ולמימרא דבמסירה גרידתא קנה המורשה ואי פליג על רבינו בעיקר דין מכירת שטרות וס"ל דבמסי' לחוד קנה הי"ל להשיגו בה' מכירה לשם וכבר ראיתי להרב מגדל עז שכתב מזה ע"ש ומרן הכ"מ ז"ל גם הוא קרא ערער בפשיטות וס"ל דודאי כתי' הואי לראיה ביד המורשה ומסירת השטר והיינו מ"ש רבינו ומה השיגו בזה ועיין להלח"מ ז"ל וכבר כתיבנא מאי דנראה לע"ד הקצרה

וראיתי להכנ"הג בהגהב"י אות ט"ו שפי' בכונת הראב"ד ז"ל דהבין מדברי רבי' ל"מ בהרשאה ע"ש ואחה"ר לא עלה על דעת הראב"ד דבר זה דרבי' ז"ל בדיני הרשאה קמיירי ועלה כתב תקנה זו וצע"ד ז"ל ומה שפי' ה' בית אברהם ז"ל בכוונת הראב"ד ז"ל א"המ אלו דברים שאין להם שיעור וצע"ד

אמור מעתה בשטרי דידן דכתבינן בהו והקנה לו דא"ק ואגבן מינה אותו וכו' ובק"ס תו לא צריך כת"ומ דאנן בדידן בתריה דמרן גרירנא דפסק בסי' ס"ז סי"ד דשטרות נקנים באגב ע"ש אלא דהא מיהא אכתי פש ליה למימר ליה קני לך האי שטרא וכו' כמבואר בש"ע שם אלא שראיתי להסמ"ע סי' קכ"ג סק"ב שכתב ובל"הנ אנו מקילין וכו' עכ"ל

ומעתה בנ"ד דליכא לא הרשאה ולא קנין אגב ע"י סודר כלל אלא אגרת אוגרת מעשה קוף בעלמא נראה פשוט דלא מהני כלל אע"ג דה' מוהר"א ששון ז"ל סי' קל"ב דעתו נוטה לומר דכל עוד שהמרשה עודנו חי מהני מה שכתב בכ"י למורשה אם נתקיים ע"ש התם שאני דהרשהו לגבות חובו מהלוה כמבואר בדבריו שם אבל להקנות זכות שבשטר לאחרים בלא קנין אגב מודה ואזיל דלא מהני וכדכתי' וכ"ש דהכנ"הג בהג"הט אות ד' כתב ע"ד ז"ל ואין המנהג כן

(צא) הרשאה קי"ל בעל בנכסי צ"ב של אשתו א"צ הרשאה כיון דאחריותן על הבעל אלא שיכולה לעכב עליו שלא למוכרם מפני שאומרת רוצה היא בשבח בית אביה וכן מצאתי להרש"ך ז"ל סי' קכ"ב סקל"ב שכ"כ בפשיטות

ובנכסי מלוג ג"כ אמרינן מגו דנחית לדינ' אפירא : דדידיה הוא נחית נמי אארעא כמו שנתבאר שם ובא"הע סי' פ"ה ס"ד ע"ש ויש לחקור אם הבעל יכול למנות מורשה בחריקיה לדון אארעא מי אמרינן כיון דאיהו גופיה לא מצי לדון אארעא אלא במגו דפירי א"כ חד מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן או דילמא הבעל חשיב כשותף ודאי ומצי למנות מורשה איברא דלא משמע הכי מהגמרא מדאיצטריך לטעמיה דמגו דנחית לפירי ולא קאמר בפשיטות דכשותף הוי ועיין להש"ך שם סקל"ד ותבט עיני להרדב' ז"ל בראשו' סי' ק"ט אגב אסיפא עלה ונסתפק אם היו שם מקרקעי דקי"ל בעל יכול לדון בלא הרשאה דמגו דנחית לפירי וכו' לגבי שליח מגו דמשוי שליח אפירי משוי נמי אארעא עכ"ל והיכא שהאשה היא מוחזקת בנכסי אביה ובא המערער לערער על חזקתה ועמד בעלה ומנה מורש' נראה דאינו מועיל כיון שעיקר מחלוקתם בגוף הקרקע וממנו נמשך הפירות ועוד ע"כ ל"ק אלא כשאחר מחזיק בשלהם דהו"ל. תובעים אבל אם היו נתבעים לא דאין הנתבע יכול לעשות שליח ולחד טעמ' משום דמה יקנה לו כמ"ש בסמ"ע בסי' קכ"ד משם הטור ע"ש ולטעם שלא תהא שומעת מפי המתורגמן איסורא איכא וע"ע בהכנ"הג שם ולשם בא"הע וסי' קכ"ד בסמ"ע ואין כאן מקום להאריך כעת

(צב) הרשאה קי"ל התובע מחבירו ממון הלואה או מטלטלין וכיוצא יכול למנות מורשה לתבוע בעדו ולא מצי נתבע לדחותו ולומר לו לאו בעל דברים דידי את כמ"ש בטור ש"ע סי' קכ"ב ע"ש אבל למנות מורשה שיטעון בעדו כי איש לשון ויודע הטענות כמו שעושין בערי פראנקיאה והוא הנק' אבוכאתוס עיין במרדכי פ' המפקיד מ"ש משם מהר"ם ז"ל וכעת נדפסו תשו' הכנ"הג בס' בעי חיי בס' עץ הדר סי' ב' וראיתיו שעמד בכל זה ע"ש ומ"ש שם בענין הנתבע ודברי הירוש' דפ' כ"ג עיין בדרשות במערת המכפלה מה שהארכתי בזה בס"ד

(צג) הרשאה ראובן יש לו דין ודברים עם אנשים סוחרים וירא כי לא יכול לו כי לא איש דברים וכגון דא צריכה רבה דינה רבה ותגרי מתא הלך לו אצל שמעון פקיע ומומחה אוהב לטעון טענתא אלימתא ויפצר בו לעמוד בחריקיה למיפך בזכותיה ויען ויאמר לו איני חפץ להרבות שונאי' ולהיות מאשר לא טוב עשה בעמיו אלא בתנאי שאקבל בשכרי המחצית מאשר תזכה בדינך ויאותו זה לזה וכת' לו שטר ע"ז בקש"מ והיה בהניח ראובן ונצח בדינו חזר בו באמור אליו לא אתן לך אלא כפי השכר הראוי לך יורה המורה שורת הדין ושכמ"ה

זאת אשיב בדרך קצרה באמת אמרינן הרי שהיה בורח מבית האסורים ומעבורת לפניו וא"ל