משכנות הרועים רז

איבר' דאכתי איכא למיקם עלה דמלת' דא"נ כלהו ספרי דבי רב עשויים להשאיל ולהשכיר הא מיהא בעי' עדים וראיה קודם שיתבענו דאי לא"ה במאי דאמר הקדישן ללמוד בהם במגו דאי בעי טעין לקוחים הם בידי ומגו דאי בעי אמר החזרתים לבעליהם כמ"ש בטוש"ע סי' ע"כ וקל"ג ובעודי עסוק בענין זה בא אצלי א' מהב"ד יצ"ו אף הוא ראה את כל הרשום בכתב ויען המלאך הדובר בי דאיכא עדים בהנך ספרי דפלניא מיתנא נינהו ואכתי איתנהו גביה ובנ"ד לא בעי' עדי' וראיה קודם התביעה בב"ד דוקא אלא כל שמעידים שראו אותם אצלו אחרי מות הבעלי' תסגי לן ותו לא מצי למימר החזרתים דהני יתמי דנ"ד קטני קטנים נינהו ולאו בני קבלה ל ומהדרנא נינהו וזה פשוט

(פ) הקדש מי שהקדיש בז"הז לבד"ה מקרקעי ומטלטלי דאמר כל נכסי לבד"ה והקרקעות יש להם פדיון דחיישי' לתקלה כיון דצריך זמן רב לאבודם אבל המטלטלי אין נפדין דיש להם תקנה שירקבו כדאי' בערכין דכ"ט והתוס' בפ"ק דע"ז די"ג ונסתפקו בזה דאחרימנהו לכלהו נכסיה אע"ג דאוקמוה דמיירי במקרקעי כדאמרי' בגמ' והתוס' שם מ"מ יכול לומר שאף למטלט' עלתה התקנה הואיל והקדישן בב"א ע"ש בד"ה אין מקדישין וכו' ונ"מ אם היה בכלל ההקדש דבר שלא יחול עליו ההקדש מי אמרי' כיון דחל על הראוי יחול נמי גם על שאינו ראוי ולקמן יתבאר בס"ד ועוד יש להבין מדברי התוס' הללו דדוקא בכולל כל נכסיו בב"א כי הא דאחרימינהו לכלהו נכסיה דבב"א הוכללו הכל הוא דאמרי' דעלתה התקנה גם למטלטלי אבל במחרים מקרקעי ומטלטלי דהיינו זה אחר זה פשיטא להו דהקרקעות נפדין ואין המטלט' נפדין דכל חד וחד ליקו' אדוכתיה ובהא דאיפליגו ר"ש ור"ן ור"ה בקנה את וחמור ומרן בח"מ סי' ר"י פסק דקנה מחצה ועיין באה"ע סי' מ"א ובדברי ה"ה בפ"ט מה"א הלכה ב' שכתב ועוד שהיא במלה אחת ואומר כולכם מקודשות ולא נחלק בדבורו ע"ש ועיין בחי' הרמ"ה בפ' י"נ סי' ל"ה ע"ש גבי המחלק נכסיו וכו' והשוה את הבכור וכו' דאייתי מילתיה דר"ן דקנה מחצה ומשוה מקנין לקונין . עש"ב בטו"ט ודעת כי ממנו תוצאות חיים

(פא) הקדש אם הודה שהקדיש איזה דבר בפני 1 עד א' מצי למימר קי"ל כמ"ד הודאה בפני עד א' לא הוייא הודאה הרב לחם רב סי' רכ"ג ע"ש מיהו אנן בדידן דגרירי בתר פסקי מרן בש"ע ותנא פסיק ותני סי' פ"א ס"י דלא כהרב המאור וסיעת מרחמוהי ז"ל אלא דהויא לה הודאה גמו' וע"ע מה שחקר הרב ב"ח בסי' ל' בדעת הרב המאור ז"ל

(פב) הקדש המקדיש דבר שלב"ל עיין בש"ע . סי' ר"ט ובתשו' הרב ראש יוסף מדף ועיין להרב בני יעקב ד' ק' מה שהאריך בזה ובה' . פרי הארץ חי"ד בסי' טו"ב דף ט"ו

(פג) העתקת שטרות שומא היתה בלבי על סופרי מתא יע"א חדשים גם ישנים כשמעתיקי' שטרות הבלויי' וכות' בסוף ההעתקה וחותמים בו פ' ופ' בלתי קיום חתימת העדים דודאי אי טעין קים שטרך וחות לדינא שומעין לו שאמר כהלכה ובכה"ג לא מצי לקיומיה וכשבא מעשה לידי הייתי מחמץ את הדין עד שנראה איך יפול דבר אבל לטרוף ממשעבדי או לגבות בו מהיתומים קשה לשמוע ולפעמים כותבין וחותמין עליו סופר דמתא וחד דעמיה מסופקני כיון דהעידו המעתיקין דסופר מתא חתים עליה מסתמא קים להו בגויה דחתימת סופר מתא היא אי חשיב בקיום אע"ג דתרי סהדי הוא דאיכא ובקיום בעי' תלתא וכחדא שריין ועיין בסי' מ"א ובהרשב"ץ ח"ב סי' ע"ה ח"ג סי' ר"ך

(פד) הרשאה אין כותבין שטר הרשאה אלא : מדעת המורשה כיון דצד חובה אית ליה דואשר לא טוב עשה וכו' ואין חבין לאדם אלא בפניו ואפי' אם נתרצה אח"ך מ"מ ההוא קנין שנעשה שלא מדעתו בטל הוא וצריך קנין מחדש עיין להככ"הג סי' קצ"ה בהגב"י אות ג' ע"ש ולפ"ז אם הוא להציל עשוק מיד עושקו א"נ בשכר דלית בהו משום ואשר לא טוב עשה כמו שנתבאר אין בכך כלום שו"ר למור"ם ז"ל סס"י קכ"ג שהביא דברי המרדכי ומאי דכתי' במחלוקת היא שנויה עיין בסמ"ע וש"ך לשם וכנ"הג לשם מה"ק בהג"הט אות ל"ה ע"ש

(פה) הרשאה שטר הרשאה א"צ לכתוב בו זמן ועיין בפירש"י ז"ל בגיטין דף י"ז בד"ה מ"מ תיקנו זמן בגיטין וכו' ע"ש

(פו) הרשאה ראיתי בנוסח הרשאת מוכר קרקע שכתוב בה הקנה דא"ק ואגבן הרשאו למכור קרקע פ' ותמהתי דאיך קרקע נקנה אג"ק וזכורני שראיתי בספר עיטור סופרים למוהר"ש יפה ז"ל שכתוב כן בנוסח שהתקין פעמים שלש וכמדומה שה' כנ"הג קרא ערער עד"ז

(פז) הרשאה קי"ל דישראל יכול לכתוב הרשאה לעכ"ום לירד לדין עם ישראל חבירו כמ"ש בטוש"ע סי' קכ"ג סי"ד ע"ש אבל ישראל אינו נעשה מורשה לגוי דהרשאה מדין שליחות נגעו בה וקי"ל דאין שליחות לגוי וכ"כ מוהרשד"ם בח"מ סי' נ"ט וכתב הרב כנה"ג שם אות ל"א דמוהרש"ך ומוהר"י אדרבי ס"ל דמהני ע"ש וע"ע לה' כנ"הג שם ועיין בהרשד"ם ח' ח"מ סי' נ"ט ועיין ש"ע סי' קכ"ג ועיין כנ"הג ח"מ ריש סי' קפ"ח ובמה"ק סי' קכ"ג אות ל' ובמהד"ב סי' קכ"ב בהג"הט אות ה' ע"ש

(פח) הרשאה שטר הרשאה שכתוב בעש"ג דינו. כשטרי מתנתא ופסול הרש"ך ח"ב סי' ל"ג כנ"הג סי' ס"ח בהג"הטו אות כ"ב וע"ע שם אות כ"ח ובסי' ר"א בהגב"י אות ס'

(פט) הרשאה שני שותפים שיש להם חוב על שמעון בעיר אחרת והרשה א' מהם ליהודה שילך ויגבה החוב משמעון והלך המורשה ונתפשר עם שמעון ועתה תובע השותף השני שיגבה חובו משמעון ושמעון משיב שכבר נתפשר עם מורשה השותף האחר אם אנו דנין דין זה כדין שותף שאין חבירו בעיר לדעת רש"י ז"ל והנמשכים אחריו פטור הנתבע ולדעת המרדכי וההגהות יכול השותף לחזור ולדון עמו דלכל הצדדים לא נפקא מידי מחלוקת המע"ה הרשד"ם ח"מ סי' קס"ב אמר המאסף לדידי פשיטא לי שיש לדונו כשותף דאיתיה בעיר עם חבריה שהרי הכל תלוי בענין ההרשאה וכיון שהיו הב' שותפין בעיר בזמן שעשה השותף הא' ההרשאה מסתמא ידע וסבר וקביל מאי דעבד חבריה וכיון שנתרצה בהרשאה ממילא הפשרה שעשה המורשה פשרה לד' רש"י ולהמרדכי וההגהות הדין הפך כנ"הג סי' קכ"א בהג"הט אות ל"ו

(צ) הרשאה ראובן תושב פה תונס יע"א שכר מגזברי הקדש ת"ת חצר א' למשך